קטלוניה בוחרת: האזור המשגשג בספרד לקראת עצמאות?

במדריד בירת ספרד יעקבו מחר (ראשון) במתח אחר הבחירות בחבל קטלוניה האוטונומי, שיקבעו האם האזור המשגשג במדינה אכן צועד לקראת עצמאות – מהלך שישנה את פניה של ספרד ואולי גם את פני האיחוד האירופי כולו.

נשיא קטלוניה, ארתור מאס, הקדים את הבחירות על מנת לענות על השאלה הזו בדיוק; אם מפלגתו ומפלגות נוספות התומכות בבדלנות יזכו לרוב, הבטיח מאס, קטלוניה תערוך משאל עם בנושא בארבע השנים הקרובות. על פי הסקרים, מאס צפוי לזכות בהזדמנות להוכיח את רצינות כוונותיו.


מאות אלפים הפגינו בברצלונה: "שלום ספרד, יחי קטלוניה"

נושא עצמאותה של קטלוניה עלה גם בעבר ממניעים של זהות לאומית נפרדת – קטלאנים רבים רואים בעצמם עם נפרד מהספרדים, עם שפה משלהם ודגל משלהם. למעשה, גם כיום מניפים באזורים רבים בקטלוניה את הדגל המקומי לצד דגל האיחוד האירופי, ללא דגל ספרד. אולם הסיבה העיקרית לתאוצה שצבר רעיון העצמאות בקרב הקטאלנים בשנים האחרונות היא דווקא כלכלית. הציבור בקטלוניה, היעד התיירותי המרכזי במדינה עם מוקדי משיכה כמו ברצלונה וקוסטה בראווה, חש בשנים האחרונות כאילו הוא נושא על גבו את החובות של ספרד המקרטעת.

קטלוניה, שכלכלתה מהווה 20% מכלכלת ספרד כולה, נקלעה לחובות ונאלצה לבקש השנה סיוע של למעלה מחמישה מיליארד יורו מהממשלה במדריד. הטענה הרווחת בקרב חסידי רעיון העצמאות הכלכלית היא שספרד היא האשמה במשבר הכלכלי באזור, בכך שהיא גובה מחבל קטלוניה מסים גבוהים, ובמקום להשקיע אותם חזרה בתשתיות ובחינוך של קטלוניה – מבזבזת אותם על האזורים הנחשלים בספרד. הזעם בקרב הקטלונים גבר אף יותר כאשר ממשלת ספרד סירבה לאפשר לקטלוניה לגבות חלק מהמסים של תושביה בעצמה ולהעניק לה עצמאות כלכלית גבוהה יותר.

משאל עם לא רשמי: "ארבעה מתוך חמישה קטלאנים בעד עצמאות"

התסכול בקרב הקטלאנים התפרץ בחודש ספטמבר האחרון, אז יצאו למעלה ממיליון קטאלנים לרחובות באחת ההפגנות הגדולות שידעה אירופה מאז מלחמת העולם השנייה. ההמונים קראו להשתחרר מ"הנטל" הספרדי ולאמץ זהות עצמאית. על פי הסקרים האחרונים שנערכו לקראת הבחירות לז'נראליטט של קטלוניה - גוף שלטוני שמאגר פרלמנט, מועצה מנהלת ונשיא - רוב הקטאלנים תומכים ברעיון העצמאות. זו גם הסיבה שהבחירות בקטלוניה מחר נתפשות בספרד כגורליות ביותר בהיסטוריה של המדינה מאז המעבר למשטר דמוקרטי בשנות ה-70'.

מנגד, במדריד לא מתכוונים לתת לקטלאנים לנטוש את הספינה ללא קרב. ממשלת ספרד, בראשות מריאנו ראחוי, מתמודדת כעת עם שיעור אבטלה של 25% ונאבקת על מנת להישאר בגוש האירו ולהימנע מהצורך הגובר בקבלת חבילת סיוע. כאשר האיחוד האירופי לוחץ מצד אחד, והספרדים מפגינים במרץ נגד מדיניות הצנע הכלכלית מהצד השני - הדבר האחרון שממשלת ספרד זקוקה לו בימים אלה הוא ניתוק כואב מהחבל הפורה במדינה.

לפיכך, ניצחון של מאס הקטאלני בבחירות המקומיות עשוי להצית "קלאסיקו" פוליטי בין ברצלונה למדריד. ראחוי כבר הכריז כי משאל עם בנושא עצמאות קטאלנית הינו מנוגד לחוק – זאת מאחר שהחוקה הספרדית אוסרת על התבדלות של אחת הקהילות. "הניתוק הוא אבסורד, אין לזה שום קשר לעולם שאנו חיים בו או לעולם שאנו מתקדמים אליו, זה יהיה כמו להחזיר את הזמן לאחור במאות שנים", אמר ראחוי לפני כשבועיים, "אני רוצה את קטלוניה בספרד, באירופה".

מאס, ראש מפלגת CIU הלאומית, אמור על פי הסקרים לנצח שוב בבחירות בקטלוניה. הסקרים מעניקים למפלגתו רוב, אולם ככל הנראה הוא לא יזכה ברוב "מוחלט" של 68 מנדטים מתוך 135, אלא ייאלץ לגייס מפלגות נוספות לקואליציה בראשותו. גם אם מאס אכן לא יזכה ברוב מוחלט, הסקרים מבטיחים את רוב מושבי הפרלמנט לתומכים בעצמאות קטלאנית.

עם זאת, רבים מזהירים כי התנתקות מספרד עלולה להיות צעד הרסני כלכלית עבור קטלוניה. אחת הסיבות לכך היא שלאחר קבלת העצמאות, יחלוף זמן רב לפני שתתקבל מחדש לבנק המרכזי האירופי. יש לציין כי גם במקרה זה, קטלוניה תוכל ככל הנראה להמשיך להשתמש במטבע האירו. גם ראש הממשלה ראחוי ניצל את הטיעון האירופי לטובתו, ואף קרא למצביעים בקטלוניה "לא לקנות כרטיס חד כיווני לשומקום".

האיום הגדול ביותר הוא הניתוק האפשרי מהאיחוד האירופי, שקבלה מחודשת אליו עשויה לארוך שנים ארוכות – במהלכן תיאלץ קטלוניה להיפרד מרבים משותפיה העסקיים ולנסות לנהל את עסקיה מחוץ לאיחוד. גם לאחר תום התהליך המתיש, קבלתה של קטלוניה לאיחוד מותנית באישור פה אחד של כלל המדינות החברות. החשש הוא שספרד הנבגדת תכשיל את ההצבעה כנקמה, וקטלוניה תישאר בחוץ.

בינתיים, נראה כי המכשולים הללו לא מרתיעים את מאס, שנאם הלילה (שבת) בעצרת סיכום מסע הבחירות שלו בברצלונה. "קטלוניה היא אחת האומות העתיקות באירופה. לאורך ההיסטוריה, היינו צריכים להילחם במכשולים גדולים", אמר מאס להמון המריע, "אבל התגברנו על הקשיים, נלחמנו באויבנו, נלחמנו נגד הדיקטטורה, התגברנו על הכל. עכשיו אנחנו חיים, התרבות שלנו חיה, השפה שלנו חיה – האומה שלנו חיה".