לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, יש ענייני פנים בוערים לפתור בדחיפות - מאבטלה, דרך הנעת גלגלי המשק ועד ביטוח הבריאות - לנשיא ישנם גם מספר ענייני חוץ בהולים כמו הנסיגה מאפגניסטן והסדרת היחסים עם רוסיה, כאשר כל אלה ממוקמים בראש סדר העדיפויות של אובמה, ומקדימות את המזרח התיכון. מזאת אפשר להעריך כי חידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, שבו עסק בעבר, לא יקבל אצלו עדיפות גבוהה. אמנם יחסי ישראל-ארצות הברית מושתתים על אדנים איתנים של היסטוריה, ערכים משותפים, אינטרסים הדדיים ושיתוף פעולה צבאי וביטחוני חסר תקדים, אך אין להתעלם מהעובדה שראש הממשלה בנימין נתניהו הימר תוך סיכון גבוה מאוד, כשהתערב בבחירות לנשיאות בארצות הברית.
נתניהו ואנשיו מכחישים זאת אך מה שחשוב זו הפרספסיה - איך הם נתפסים בעיני הממשל בוושינגטון. והמציאות היא שאובמה ויועציו תופסים את נתניהו כמי שתמך ביריבו הרפובליקני מיט רומני. אובמה צריך להיות קדוש כדי להתעלם ממשקעי העבר והווה האלה. אם זה היה תלוי בו ורק בו, הוא לא היה שולח ידו אל האש של אזורנו, שבו כבר נכוו בעבר ידיו, אך לא הכל תלוי ברצונו של הנשיא. לפתחו נצבים נושאים שעליו לטפל בהם ומיד, גם אם הם לא משוש עיניו. לכן, גם אם יצליח לחמוק מהצורך לטפל בקיפאון המדיני בין ישראל לפלסטינים, לא יהיה מנוס עבורו מלעסוק בתכנית הגרעין של אירן - ובהקדם.
והנה, כל השעונים המעורבים מתקתקים במלוא הקצב; בראש ובראשונה שעון קצב העשרת האורניום של אירן והעבודות שנעשות במקביל להרכבת הפצצה ולפיתוח ראש חץ גרעיני על טיל. מכיוון שהנשיא אובמה, כמו גם מנהיגי ישראל ומנהיגי האיחוד האירופי, הבהירו כבר כי לא יסכימו בשום פנים ואופן שלאירן יהיה נשק גרעיני, האופציות ליישוב המשבר מוגבלות. למעשה, שלוש במספר - המשך העיצומים ואף החרפתם בזמן שאירן ממשיכה להעשיר אורניום; משא ומתן בין אירן לקבוצת החמש פלוס, שבסיומו יושג הסדר; והתרחיש במקרה הגרוע ביותר תקיפה צבאית של ארצות הברית. לעומת זאת, הסיכויים לתקיפה של ישראל נמוכים.
הכדור בידיים של טהרן, ספק אם אובמה יתחשב ברצון נתניהו
המפתח מצוי בטהרן ופחות בבית הלבן. אם מנהיג אירן, עלי חמינאי, יגיע למסקנה כי העיצומים מסכנים את יציבות השלטון והמחיר שארצו משלמת עבור שאיפות הגרעין שלה גבוה מדי, הוא יורה לאנשיו להגיע להסכם. ממשל אובמה מוכן לכך. בחודשים האחרונים, גם בעיצומה של מערכת הבחירות, התקיים משא ומתן בין נציגי אירן לנציגי קבוצת החמש פלוס (חמש החברות הקבועות של מועצת הביטחון וגרמניה). היו גם דיווחים שלא זכו לאישור רשמי, לפיהם במקביל קיימו נציגי הממשל האמריקאי מגעים ישירים עם נציגי אירן.
אם בטהרן יחליטו כי הם רוצים להגיע להסדר עם ארצות הברית והמערב, הרי להסדר כזה יכולים להיות שני מתווים אפשריים. האחד, קשה יותר להשגה, יהיה בבחינת "עסקה רחבה" שתכלול לא רק את יישוב המחלוקת בעניין הגרעין אלא את כל מכלול יחסי ארצות הברית ואירן, לרבות הבנות לגבי עירק ואפגניסטן, ואפשרות של חידוש הקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. המתווה השני, הנוח יותר להשגה, יהיה מוגבל בהיקפו. קווי המתאר המסתמנים שלו, הם שאירן תוותר על העשרת האורניום ל-20%, תאפשר פיקוח טוב יותר על מתקניה הגרעיניים, אך תורשה להמשיך להעשיר אורניום לרמה של 3.5%. בתמורה תסיר הקהילה הבינלאומית בהדרגה את העיצומים שמושתים על אירן. הסדר כזה לא ימצא חן בעיני ראש הממשלה בנימין נתניהו, שתובע כי אירן תחדל לחלוטין מכל העשרת אורניום, בכל הרמות, ותסגור את המתקן התת קרקעי והמבוצר היטב להעשרה בפורדו, אך ספק רב אם ארצות הברית תתחשב בעמדת ישראל. אם טהרן תסכים להסדר, וושינגטון ומדינות המערב ישמחו לחתום עליו ולהסיר לזמן מה את סוגיית הגרעין האירני מסדר היום הבינלאומי.
אם לא יושג הסדר, יתקתק שעון ההתקדמות הטכנולוגית של אירן לעבר הפצצה, והממשל בוושינגטון יצטרך לקבל הכרעה קשה: האם להפעיל את האופציה הצבאית ולתקוף את מתקני הגרעין של אירן, ואם כן, האם לעשות זאת לבד או לנסות ולהשיג הסכמה בינלאומית לפעולה צבאית הסכמה שספק אם תושג בשל התנגדות רוסיה וסין למהלך כזה. מאידך, אם לא תתקוף ארצות הברית, האם תסכים לתקיפה כזאת מצד ישראל?
מי שהיה שגריר ארצות הברית בישראל, מרטין אינדיק, שכיהן גם כחבר במועצה לביטחון לאומי בממשל הנשיא ביל קלינטון, התייחס השבוע לסוגיות אלה. אינדיק התראיין לטלי ליפקין-שחק בגלי צה"ל. אינדיק, שמשמם כיום כראש מכון סבן למדיניות במזרח התיכון, העריך כי הממשל יעשה מאמץ להגיע להסדר עם אירן בכל הקשור לתכנית הגרעין שלה. ואם לא יושג הסדר, להערכתו ישנה סבירות שארצות הברית תפעיל את האופציה הצבאית נגד אירן. במקרה כזה, העריך אינדיק, יוכל הנשיא אובמה לבוא לממשלה ולעם בישראל ולומר להם "פעם נוספת הוכחתי שאני ידיד אמת של ישראל, סייעתי לשיפור ביטחונכם הלאומי, הסרתי את איום הגרעין האירני - וכעת תורכם לסייע לי, ובעצם לעצמכם, ולקדם הסדר ישראלי-פלסטיני".
האם גם אז יוכל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שיחסיו האישיים עם הנשיא אובמה כאמור מעורערים בין כה וכה, להתל בארצות הברית ולחמוק מלטפל בסוגיה הפלסטינית על כל המשמעויות הדמוגרפיות והביטחוניות המסוכנות לישראל כחברה דמוקרטית?