חשאי בחמישי: מדוע כשל השב"כ להשיג מידע על שליט?

(סיכום יום חזרתו של שליט מהשבי)

גם שנה לאחר שחרורו של גלעד שליט, שבמהלכה הוא עבר תשאול על נסיבות השבי, מתקשים בקהילת המודיעין של ישראל להסביר את הסיבות לכישלון המהדהד של "העיוורון המודיעיני" שאחז בישראל במשך 64 חודשי שביו. מחדל זה מנע מישראל ולו את הסיכוי הקלוש לתכנן ולהוציא אל הפועל מבצע לחילוצו שהיה מייתר את הצורך בעסקת חילופי השבויים הכואבת והעניק לחמאס הישג צבאי, מודיעיני, מדיני ופסיכולוגי מרשים.

בראש ובראשונה היה כאן מחדל צורב של שירות הביטחון הכללי (השב"כ), שאחראי לכיסוי המודיעיני בגדה המערבית ובעזה. לראש השב"כ הקודם יובל דיסקין הייתה מספיק יושרה להודות בכך עם פרישתו מהתפקיד כשדיבר על "כישלון אישי". גם מחליפו יורם כהן הודה בכישלון הארגון, אבל מדובר בעצם בכישלון מערכתי. גם יחידה 8200, יחידת האיסוף המרכזית של אגף המודיעין בצה"ל, נושאת באחריות לכישלון, אם כי במידה מופחתת. אפילו ראש המוסד מאיר דגן, שנאבק עתה על חייו בבית חולים במינסק שבבלרוס שם עבר השתלת כבד, אמר עם פרישתו בראשית 2011 כי הוא ראה באי השגת המידע על מקום המסתור של שליט את הכישלון הגדול של תקופתו, וזאת על אף שנגיעתו של המוסד לאיסוף המודיעין בנושא זה היתה קטנה.

השב"כ הוא שאחראי לאיסוף מידע ממקורות אנושיים על הנעשה בשטחים ועל סיכול פעולות טרור ומבצעי גרילה משם. יחידה 8200 מסייעת לשב"כ באיסוף מידע על השטחים ממקורות טכנולוגיים כמו טלפונים ומחשבים ואילו המוסד, ניתן לשער, ניסה להפעיל את קשריו בחוץ לארץ ואת יכולותיו בעיקר בתחום הפעלת סוכנים מחוץ לגבולות ישראל.

בתנאים של עיוורון מודיעיני מוחלט, לא הייתה לצה"ל או לדרג המדיני אופציה אחרת, זולת עסקת החילופין. למעשה בשל המחסור במודיעין, מחלקת מבצעים מיוחדים בצה"ל, היחידות המיוחדות בצבא ויחידות המבצעים של השב"כ לא יכלו אפילו לבדוק היתכנות של מבצע לשחרור שליט. בדיקת היתכנות מבצעית היא שלב מקדים לתכנון פעולה לשחרור השבוי.

מכל אלה אין להסיק שאם היה לישראל מודיעין טוב על מקום הימצאו של שליט ועל מערך האבטחה של החמאס, ששמר עליו, אפשר היה להוציא אל הפועל מבצע לשחרורו. גם במקרים שיש מידע טוב ועדכני, צריך להביא בחשבון קיומם של פערי מידע. הפערים האלה עלולים להביא לכישלון, כמו שהיה במבצע החילוץ הכושל של נחשון וקסמן באוקטובר 1994 בו נהרגו וקסמן עצמו וקצין סיירת מטכ"ל, סרן ניר פורז.

זה לא היה צריך להיות כך במקרה של שליט. נתוני הפתיחה היו סבירים: לצה"ל היה מידע מוקדם - התרעה על אפשרות חטיפה. למרות זאת, חמאס הצליח להפתיע את צה"ל ולחטוף את שליט. החטיפה הביאה לחילופי האשמות בין צה"ל לשב"כ. הרמטכ"ל דאז דן חלוץ טען כי לצה"ל לא היתה כלל התרעה מוקדמת על החטיפה. דבריו קוממו את דיסקין, שטרח להבהיר כי ארגונו העביר התרעה די מפורטת על כוונת ארגוני טרור לבצע "פיגוע איכות" עם אפשרות של הסתערות "לעבר יעד סמוך לגדר", כולל ציון שהדבר ייעשה באמצעות "מנהרת תופת" ב"טווח זמן מידי" באזור כרם שלום, שבו אכן בוצעה החטיפה, לאחר שהחוטפים חדרו לשטח ישראל באמצעות מנהרה.

דבר ההתרעה-אזהרה, שאולי יכול היה למנוע את החטיפה אם צה"ל היה יותר ערני, מופיע בדין וחשבון של אלוף (מיל') גיורא איילנד שמונה על ידי צה"ל לתפקיד קצין בודק. איילנד לא המליץ להסיק מסקנות אישיות כלפי הפיקוד הבכיר וכך נותר אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט למועמד לרמטכ"לות, ומפקד אוגדת עזה אביב כוכבי קודם לתפקיד החשוב של ראש אמ"ן. הדו"ח של איילנד עומד בניגוד בולט לדו"ח של חטיפה אחרת – זו של אלדד רגב ואודי גולדווסר בגבול הצפון שהביאה למלחמת לבנון השנייה ב-2006 נגד החיזבאללה. הדו"ח של אלוף (מיל') דורון אלמוג היה נוקב וביקורתי כלפי תפקודו של מפקד האוגדה תת-אלוף גל הירש וגרם לו לעזוב את התפקיד.

דו"ח איילנד גילה גם כי למרות ההתרעה, לא הגבירו קציני המודיעין בגזרה את ערנותם, כפי שהיה ניתן לצפות. עניין אחר בדו"ח חשף תקלות מבצעיות בעת פעולת החטיפה עצמה וזמן קצר לאחריה שהתבטאו בבלבול רב ובתגובה איטית של צה"ל. אפשר שאם צה"ל היה פועל מיד, ניתן היה לשבש את מהלך החטיפה אם כי צריך גם לקחת בחשבון שמהלך כזה יכול היה גם להסתיים במותו של שליט. החידלון המודיעיני רק הלך והתעצם ככל שנקף הזמן מהחטיפה.

כשנתיים לאחר החטיפה חשפו ב"מעריב" וב"הארץ", את העובדה כי כ-30 שעות לפני ההתקפה בכרם-שלום, חטף כוח מסיירת מטכ"ל שני אחים, פעילי חמאס מביתם ליד רפיח. אחד האחים, מוסטפה מועמר, ידע על תכנית החמאס לחטיפה, אולם חוקריו לא ידעו את מה שהוא יודע. הוא סיפר על מה שידע כולל על תכנית החטיפה רק שעות אחדות לאחר ששליט נחטף והועבר למקום מסתור.

מידע על זהות החוטפים היה אמור לסייע למודיעין הישראלי. את החטיפה ביצעו במשותף של החמאס ומשפחת דורמוש. החוטפים קראו לעצמם "ועדות ההתנגדות". בשב"כ כינו את בני המשפחה "האנשים האפורים" על שום עיסוקם - סבלים חסונים הפורקים שקי מלט ממשאיות. בשלב מסוים הם הרחיבו את תחומי העיסוק שלהם, הקימו מיליציה פרטית על בסיס משפחתי והיו מעין קבלן משנה של החמאס למשימות טרור. הם אלה שרצחו, על פי "חוזה" שקיבלו מחמאס, את מוסא ערפאת - אחיינו של יאסר ערפאת, לאור יום ולעיני העוברים והשבים ברחובות עזה.

ריבוי גופים וארגונים המעורבים בחטיפה פוגע בחשאיות הפעולה, ומצב זה היה צריך להקל על השב"כ להשיג מידע. אבל זה לא קרה. הכישלון השני היה שהשב"כ לא הצליח לגרום לחמאס לעשות טעויות שהיו יכולות לסייע בהשגת מידע. אפשר וצריך היה בעזרת שורה של פעולות לגרום לצד השני לגרום לטעויות ו"להעלות אל פני השטח". זה לא נעשה.

השב"כ החל להפעיל את כלי האיסוף שלו בשלב מאוחר יחסית. הזמן שחלף איפשר לחוטפים להיערך כראוי ולהקפיד על מידור מוחלט. השב"כ הצליח לאתר כמה מהחוטפים ולזהותם. בחיי שניים מהם, עימאד חאמד ומזכ"ל ועדות ההתנגדות כמאל א-נירב, התנקשו. א-נירב היה הראשון שחקר את שליט, מיד לאחר החטיפה. מעורבים אחרים נחטפו ונחקרו, אבל החקירות לא הניבו מידע של ממש. מיד לאחר החטיפה הם נותקו ממעגל האנשים ששליט נמסר לידיהם. אלה היו אנשי גדודי עז א-דין קאסם, נאמניו של מפקדם אחמד ג'עברי, שעומד בראש הזרוע הצבאית של החמאס ברצועה.

המידור היה כה קפדני והקבוצה ששמרה על שליט היתה כה סודית, שמעטים בחמאס ידעו בכלל על קיומה. חבריה היו קשורים רק לאחמד ג'עברי, האיש שלזכותו נזקפת הצלחת העסקה. אפשר לקבוע כמעט בוודאות, שהשומרים-המאבטחים הקפידו על דממת קשר מוחלטת. הם לא השתמשו בטלפונים, ניידים או קוויים, לא במכשירי קשר ולא במחשבים. הם ידעו שהמודיעין הישראלי משקיע שעות נוספות במעקב אחריהם ולא הותירו שום חתימה דיגיטלית. בהעדר חתימה כזאת, כל אמצעי ההאזנה, היירוט והפענוח של השב"כ ויחידה 8200 במודיעין לא יכלו להושיע.

נראה גם שהחוטפים מיעטו בהחלפת מסרים עם העולם החיצון. הם תיקשרו ביניהם באמצעות בלדרים. הם לא גילו את פניהם במגעים עם שליט, כדי שלא יזהה אותם. תרומה נוספת לכישלון המתמשך נבעה מהעובדה שהשב"כ ומחלקת המבצעים המיוחדים בצה"ל לא הצליחו לתכנן ולבצע מבצעים "שוברי שוויון" – לחטוף "נכסים" – אישים מרכזיים בחמאס למטרה כפולה: להפיק מהם מידע מודיעיני על מקום המסתור של שליט ולהשתמש בהם כקלפי מיקוח. בתקופת שביו של שליט הצליחו כוחות הביטחון של ישראל לחטוף רק שני אנשים וגם הם כאלה שניתן להגדירם "דגי רקק" במנגנון חמאס –מוהאוושח אל קאדי מרפיח שנחטף ב-2007 והמהנדס דיראר אבו סיסי, שנחטף באוקראינה ב-2011 בשיתוף פעולה של שירותי הביטחון של ישראל ואוקראינה, הובא לישראל והועמד בה לדין.

זו הייתה תפוקה דלה בכל קנה מידה לבטח למול מבצעי החטיפה בלבנון שנועדו להביא מידע על הנווט רון ארד – מבצעים שבסופו של דבר גם הם לא שינו את המצב. "פרשת שליט זה אחד המקרים הבודדים שנדמה שלא השב"כ ולא צה"ל מיקדו את הקשב שלהם בנושא", אומר איש בכיר לשעבר בשב"כ, "תמיד כשמיקדנו מאמצים והקדשנו משאבים לנושא מסוים הבאנו תוצאות". במלחמת הצללים הזאת, ידו של חמאס היתה על העליונה.

חשאי בחמישי - טורים אחרונים:
בכיר סבא"א לשעבר מזהיר מפני אירן
א' מהשב"כ ומלחמתו בטרור היהודי
התקלות המסתוריות יעצרו הגרעין האירני?