חשאי בחמישי: א' מהשב"כ ומלחמתו בטרור היהודי

לאחר הפוגה קצרה, כנראה נפלה עליהם יראת הימים הנוראים של בין כסה לעשור, חזרו הפושעים-טרוריסטים-מחבלים של "נוער הגבעות" לפעול. הם שוב רססו כתובת נאצה על כנסיה, הפעם בעיר העתיקה בירושלים. שוב פעם התייצב קצין בכיר במשטרה וחזר על המנטרה הקבועה, השמורה לאירועים מסוג זה של "אנו רואים בחומרה את המעשה ופועלים לאיתור האשמים". בפועל, משטרת ישראל שירות הביטחון הכללי, צה"ל, משרד המשפטים, התביעה, בתי המשפט ובעצם ממשלת ישראל, נכשלים שוב ושוב בהדברת התופעה הנמשכת זה יותר מארבע שנים. זהו כשל מערכתי.

הכישלון הצורב, גורם לנזקים חמורים לישראל בדעת הקהל בעולם, לדימויה כמדינת חוק. הוא גם יוצר רושם , גם אם מוטעה, כי בעצם כל הגורמים מעלימים עין מהמעשים או שאינם מתייחסים אליהם במלוא החומרה הנדרשת וזאת מסיבות פוליטיות - החשש של ראש הממשלה ושרי הליכוד, ש"ס וישראל ביתנו להתעמת עם המתנחלים. הנושא, ובעיקר הצתת מסגדים ופגיעה במנזרים, נושא עמו פוטנציאל לנזק חמור עוד יותר, מאשר הנזק שנגרם לרכוש. הוא לא רק מעכיר עוד יותר את היחסים הקשים בלאו הכי בין ישראל לפלסטינים, אלא גם עלול להצית מלחמת דת בין ישראל לעולם המוסלמי ולפגוע במרקם הקשרים הטובים בין ישראל לעולם הנוצרי ובעיקר הכנסייה הקתולית.

פרשנים, עיתונאים ופוליטיקאים המבקרים את אוזלת היד והרפיון של הרשויות הנוגעות בדבר - אך לא רק הם - גם גורמי ביטחון ומודיעין, קובעים כי "אם היה מדובר בטרור פלסטיני כבר מזמן היו מאתרים את כל החשודים וחושפים את רשתות הטרור".

עיקר חצי הביקורת מופנים כלפי השב"כ והמשטרה. חוק השב"כ מ-2002 מגדיר את ייעוד השב"כ כ"מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה". הפעולות החשאיות (להבדיל מפעולות גלויות של הפרות סדר, כגון הצתת שדות או עצי זית או חסימת כבישים וכו') המיוחסות לאותם קיצונים בנוער הגבעות, שזוכה גם לשם הגנרי "תג מחיר", נופלות להגדרה של מעשי טרור או חתרנות, הפוגעים בסדרי המשטר הדמוקרטי בישראל.

מה משמעות הביטוי? הכוונה היא שעל כל פעולה של ממשלת ישראל וצה"ל לפינוי מאחזים או נגד מפעל ההתנחלויות, שלא תמצא חן בעיני הקנאים הקיצוניים, הם יבצעו פעולת נקם ופרובוקציה נגד פלסטינים, רכושם וסמלים שלהם כמו מסגדים. בתקופה האחרונה, עם הפגיעה במנזרים, הורחבה המשוואה גם לקודשי הנצרות.

עיקר הנטל לביעור הנגע מוטל על כתפי השב"כ. הכלי המרכזי של השב"כ הוא "החטיבה לסיכול טרור וחתרנות במגזר היהודי" שמכונה גם "החטיבה היהודית" ואשר פועלת במסגרת "האגף לישראל ולזרים" שמכונה גם "האגף היהודי". בראש האגף עומד י' שהיה בעבר ראש החטיבה. ראש החטיבה בשלוש השנים האחרונות הוא א'.

במשטרת ישראל המצב מורכב עוד יותר. כל מחוז שבו מתרחש אירוע אחראי לחקירתו. עיקר הנטל נופל על כתפי מחוז יהודה ושומרון (ש"י), שמופקד על שמירת הסדר והחוק בגדה המערבית. במקביל, פועלים בנושא גם יחידות ארציות כמו היאחב"ל ואגף המודיעין והחקירות (אח"מ) בראשות ניצב יואב סגלוביץ'. לצד השב"כ והמשטרה פועל בשטח גם צה"ל, שהוא בעצם על פי החוק הבינלאומי הריבון בשטח.

למאבק בטרור היהודי החדש יש כמה היבטים: מודיעין, חקירות, הגשת כתבי אישום והעמדה לדין. על איסוף המודיעין באמצעות חדירה להתארגנויות הטרור, גיוס סוכנים, מעקב והאזנה אמון השב"כ. על פיזור הפרות סדר אחראיים צה"ל והמשטרה. על החקירות - המשטרה. על הגשת כתבי אישום והעמדה לדין הפרקליטות ועל ניהול המשפט - בתי המשפט. זו מערכת סבוכה שצריכה לפעול כמו מכונה משומנת היטב, בתיאום מרבי עם אחדות מטרה ונחישות. ואכן, בשנה האחרונה התחזק הקשר בין מחוז ש"י לחטיבה היהודית ובין האגף לישראל ולזרים בשב"כ לאגף החקירות והמודיעין במשטרה, ויש שיתוף פעולה טוב בין שני הגופים. אך שיתוף פעולה זה אינו חסין מתקלות, חוסר תאום ומחלוקות .

מנתונים שמצויים בידי השב"כ ומשטרת ישראל עולה שמתחילת 2012 נרשמו 11 אירועים של אלימות וטרור נגד פלסטינים, כולל שתי הצתות של מסגדים מלווים בריסוס כתובות נאצה, ניסיון הצתה וריסוס כתובות נאצה במנזר בלטרון והחמור מכל - השלכת בקבוקי תבערה על מונית פלסטינית ליד הישוב בת עין בגוש עציון, שגרמה לפציעתה הקשה של משפחה פלסטינית, כולל ילדיה הקטנים.

בסך הכול עד היום הוצתו או היו ניסיונות להצית ונפגעו 12 מסגדים (אחד בכפר הבדואי טובא זנגריה בגליל) ושני מנזרים, היו מאות מקרים של פגיעות ברכוש פלסטיני (בתים, שדות, כלי רכב) פגיעות והתנכלויות אחדות לכוחות הביטחון וחדירה למפקדת החטיבה המרחבית (חטמ"ר) באזור אפרים.

החל מאוגוסט 2011 הגישו השב"כ, המשטרה וצה"ל 36 צווי הרחקה מנהליים נגד פעילים שנגדם נאסף חומר מודיעני שהצביע על מעורבותם בחלק מהפעולות האלימות או החשאיות נגד תושבים פלסטינים או נגד אנשי כוחות הביטחון של ישראל. רובם הורחקו מתחומי הגדה במהלך שמוגדר "מניעתי" – למנוע מהם לפעול ולבצע מעשי טרור. השב"כ והמשטרה מנסים לעקוב אחר אותם מורחקים ולוודא שהם אינם מפרים את הצו. מי שנתפס בהפרתו, מוגש נגדו כתב אישום והוא מועמד לדין.

המשטרה פתחה ב-45 חקירות, ובמהלך 2012 הוגשו נגד 25 פעילים כתבי אישום בבתי דין אזרחיים. יש מי שטוענים כי אם היו החשודים נשפטים בבתי משפט צבאיים כמו טרוריסטים פלסטינים, היה קל יותר להרשיע אותם ולמגר את התופעה. על רקע זאת התגלתה מחלוקת בין המשטרה לשב"כ וצה"ל. במשטרה סברו כי העמדתם לדין בבתי משפט צבאיים בגדה תאפשר החמרה בענישה ובמיוחד תטביע אות קלון בנאשמים. בשב"כ ובצה"ל התנגדו בטענה כי מדובר באזרחים ישראליים ולכן עליהם לעמוד לדין בבתי משפט אזרחיים בישראל, והיועץ המשפטי קיבל את עמדתם. ואולי כאן טמון אחד משורשי הבעיה. למהלך כזה היו יכולים לצמוח יתרונות גדולים, שהיו יכולים לסייע לפענוח המקרים ולהעביר מסר חינוכי והרתעתי כאחד: מי שמבצע את המעשים אינו שונה מטרוריסט פלסטיני. אך ספק אם תמצא ממשלה בישראל שתסכים לאשר מהלך כזה, שיתפרש כהכרה שדין המתנחלים בגדה כדין ה"ילידים" הפלסטינים.

לצד אלה מבצע השב"כ מבצעים שהוא מכנה "שיבוש וסיכול מודיעיני". על יסוד מידע שאוספים הרכזים (קציני האיסוף הפועלים בשטח) כי פלוני מתכוון להשתתף בפעולת טרור, מזהירים את החשוד או את הוריו. במקרה אחר הגיע רכז שב"כ לבתיהם של שישה פעילים והזהירם ואחר כך הם הובאו לתחנת משטרה והוזהרו פעם נוספת כי ידעו על כוונתם לבצע פעולת טרור.

במקביל לפעולות המניעה, ההרחקה, המעצרים והחקירות, פועל השב"כ בקרב רבנים בעלי סמכות הלכתית ומנהיגי ציבור בקרב המתנחלים (ראשי מועצות אזוריות) כדי שאלה יגנו את המעשים ויפעילו את השפעתם על צאן מרעיתם, לבל יסייעו למי שמבצעים אותם. ראש החטיבה עצמו נפגש מעת לעת עם רבנים ומי שיכולים להיחשב לבעלי השפעה על הפורעים והטרוריסטים והקהילות שבקרבן הם חיים ופועלים. אחד המהלכים החשובים שנעשו ל"ייבוש" הטרור היהודי היתה הפסקת הסיוע הממשלתי לשתי ישיבות ביצהר– הישיבה התיכונית "דורשי ייחודך" והישיבה הגבוהה "עוד יוסף חי" של הרבנים יצחק גינזבורג ויצחק שפירא. הישיבות "סומנו" על ידי השב"כ כבתי גידול של פעילים למבצעים המיוחסים ל"תג מחיר" וכמי שמעניקות להם גיבוי הלכתי וגם לוגיסטי.

אחד המכשולים הקשים והמתסכלים ביותר את השב"כ והמשטרה הוא הקושי הרב לתרגם את המידע המודיעיני שנאסף לראיות משפטיות. "מודיעינית יודעים בשב"כ ובמשטרה מי החבורה המעורבת", הדגיש מקור הבקיא בנושא, "אך הם אינם יכולים למצוא את הראיות נגדם". דבר המעיד כי הפעילים בשטח פועלים כמו ברשתות טרור לכל דבר. הם שומרים על כללי המידור והזהירות ביודעם שהם נתונים למעקב ומאזינים לטלפונים ולמחשבים שלהם. מדובר למעשה בהתארגנות חשאית לכל דבר. הפעילים מתודרכים לפני המשימות, מתקיים מנגנון היררכי של מפקדים, משלחים, מבצעים, מערך קשר וסייענים, שאחראים על אספקת הציוד הדרוש (ג'ריקנים, צבע, מברשות ומכלי התזה, כלי רכב ועוד). בשב"כ בקשו להכריז על אחת הקבוצות המרכזיות – זו שפועלת באזור יצהר – כעל ארגון טרור ולהוציאה אל מחוץ לחוק. אך למורת רוחו של השב"כ, היועץ המשפטי לממשלה סרב לבקשה.

חורה גם לשב"כ ולמשטרה שכאשר נעצרים חשודים ויש נגדם ראיות לכאורה מקלים בתי המשפט בחומרת המעשים ומשחררים אותם, לעיתים ללא כל תנאים מגבילים. בשנה האחרונה עצרה המשטרה בתיאום עם השב"כ כמאתיים חשודים, אך הם שוחררו תוך זמן קצר ביותר. אחד המקרים הקשים ביותר היה של חיים פרלמן, פעיל ימין קיצוני שנעצר לפני כשנתיים וחצי, בחשד שרצח בשנות ה-90' שני פלסטינים. הוא ישב במעצר 40 ימים, לא נשבר בחקירתו ושוחרר. עד היום משוכנעים בשב"כ, שהוא אכן הרוצח.

היחס הסלחני של חלק מהשופטים מעיד כי הם אינם רואים בהם פושעים אלא משובות נעורים. יכול גם להיות כי כמה שופטים מזדהים, גם אם לא עם עצם המעשה, הרי לפחות עם מי שביצעו אותם ורואים בהם "אידאליסטים" שאולי מעדו והרחיקו לכת. התופעה הזו מזכירה את מה שקרה בגרמניה בתקופת הרפובליקה הויימרית בין שתי מלחמות העולם. מערכת המשפט התייחסה בעצימת עין או באהדה למפרי החוק ולפורעים של המפלגה הנאצית ובעיקר פלוגות הסער האס.א. שפגעו ברכוש והתנכלו ליהודים, כמו גם ליריביהם הפוליטיים.

בעיה אחרת היא גילם הצעיר של הפעילים. חלק גדול מהחשודים הם קטינים, לעיתים ילדים בני 12, כפי שהיה כנראה במקרה של פעולת הטרור שגרמה לפציעת המשפחה הפלסטינית במונית ליד ההתנחלות בת עין. "מדובר בקטינים", הדגיש גורם משפטי, "שהאתגר המשפטי-חקירתי מולם הוא מורכב ומסובך". מה שאולי מדהים עוד יותר הוא שהקטינים האלה מתודרכים כיצד לעמוד בחקירה. "הם נכנסים לחקירה ושותקים", סיפר חוקר במשטרה. אפשר להסיק מכך שהפעילים המבוגרים – המפקדים והמשלחים – מתדרכים את פקודיהם כיצד לעמוד בחקירה ונעזרים לשם כך בספר ההדרכה, שחיבר פעיל תנועת כ"ך נעם פדרמן. ספרו הוא תמונת מראה של ספרי הדרכה שחיברו מחבלים פלסטינים שישבו בבתי כלא בישראל, שנועדו להכין את חבריהם כיצד לעמוד בחקירה ולא להישבר אם ייעצרו.

אחד מציוני הדרך במאמצי השב"כ לשבור ולחשוף את ההתארגנויות של אנשי הטרור היהודי היתה לאחר הפריצה של האספסוף של נוער הגבעות לחטמ"ר אפרים והסתננותם לשטח ירדן (לאזור הטבלה הקדוש לנצרות). נגד חמישה מהפעילים, עקיבא פנחס הכהן, אלעד מאיר, אפרים משה חייקין, דוד צבי אליהו ומאיר אטינגר (נכדו של הרב כהנא) שנחשבו למתכנני המבצע ומשלחיו, הוגשו בפברואר 2012 כתבי אישום. הצעיר בהם הוא בן 20 והמבוגר בן 37. הכהן בן ה-28 נחשב בעיני רשויות החוק בישראל ל"ממציא" של דפוס הפעולה של "תג מחיר". לפי כתב האישום הם "קשרו קשר לסיכול באמצעים בלתי חוקיים פינוי מאחזים ביהודה ושומרון". במסגרת הקשר הם התארגנו בהתארגנות חשאית, הקימו "מוקד טלפוני שכינויו היה "חמ"ל מאחזים" והפעילו "תצפיתנים" "עוקבים" ו-"סיירים", על תנועת כוחות צה"ל בגדה כדי לסכל את פעולת הפינוי.

כל החמישה שוחררו בערבות למעצר בית וממתינים למשפטם. מאוחר יותר נלכד מאיר אטינגר לאחר שהפר את תנאי מעצר הבית שלו ונשלח לבית מעצר עד תום ההליכים נגדו. אם הם היו פלסטינים שחשודים בעבירות דומות או סוחרי סמים או דמויות מעולמן של משפחות פשע בישראל, מן הסתם היו השופטים מחליטים גם כי הם מסוכנים לציבור וכי יש להחזיקם במעצר עד לסיום משפטם.

מעצרם גם סייע להבקיע סדק לתופעה ידועה ומוכרת: הקנאים של הימין הקיצוני נעזרים בסייענים לובשי מדים. מסמכים של צה"ל על הכנות לפינוי מאחזים ופעולות אחרות דולפים מהר מאוד, לעתים תוך יממה, ומגיעים לידיעת הפעילים. זו תופעה חמורה שמוכרת לצה"ל. אם היו מחלקת ביטחון מידע (מחב"מ) בצה"ל, השב"כ ומשטרת ישראל, מקדישים לתופעה אלפית מהמשאבים והאנרגיה שייחדו לחשיפתה של ענת קם, שהדליפה מסמכים סודיים לעיתונאי אורי בלאו, אולי היו מצליחים לבלום את התופעה.

בשנה האחרונה יש כמה התפתחויות מעודדות במאבק. מתחדדת ההכרה במשטרה וגם בפרקליטות כי מדובר בנגע חמור שאם לא ייבלם בעודו באיבו הוא עלול להתפשט. עם כל פעולה מוצלחת גובר ביטחונם העצמי של הקנאים. בהוראה של השר לביטחון פנים ומפכ"ל המשטרה הוחלט להקים יחידה (מפלג) מיוחדת במחוז ש"י שייעודו להיאבק בתופעה. במשטרה עושים מאמצים לשנות את הסמנטיקה. לשרש את השם "תג מחיר" שיש בעצם השימוש בו נימה של סלחנות ולהחדיר לתודעת השוטרים והקצינים כי מדובר בפושעים לכל דבר –"פשיעה לאומנית" וכך גם להתייחס אליה.

אך בסופו של דבר, החובה והאחריות לביעור נגע הטרור והאלימות היהודית משולי מחנה המתנחלים היא של הממשלה. אם זו ובמיוחד ראש הממשלה ושר הביטחון יראו בה סכנה אסטרטגית ויתייחסו אליה בהתאם – יורו לפעול נגדה בכל האמצעים – רק אז אולי יצליחו כל הגורמים – שב"כ, משטרה, צה"ל הפרקליטות ובתי המשפט, אם לא להדבירה, לפחות למזער את נזקה. בצה"ל קוראים לכך רוח המפקד.

חשאי בחמישי - טורים אחרונים
מורה נבוכים: המושגים מאחורי תכנית הגרעין באירן
התקלות המסתוריות יעצרו הגרעין האירני?
פרשת מיסז'ניקוב - גם המאבטחים שברו טאבו