מורה נבוכים: המושגים מאחורי תכנית הגרעין באירן

אירן מתקדמת בקביעות ובשיטתיות לעבר היכולת להרכיב נשק גרעיני, והסיקור התקשורתי לכך נרחב בהתאם. עם זאת, המושגים שעומדים מאחורי הנושא אינם מוכרים לציבור הישראלי, ויוצרים לעיתים בלבול ומבוכה ביחס למצבה של אירן, ויכולותיה המעודכנות.

"השטן מצוי בפרטים", נאמר בפתגם הנודע – שעבר "גיור" ובגרסה העברית נהוג לומר שאלוהים נמצא שם. לכן, הפרטים הטכניים, השמות ומושגי היסוד חשובים למתעניינים ולמעוניינים בהבנת התהליך הגרעיני בכלל, וזה האירני בפרט. כשירות לציבור, השבוע מגיש המדור מדריך שימושי לתכנית הגרעין האירני. המידע עליו הוא מבוסס נשען על דיווחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) ונספחיהם, וכן מחקר שערך ד"ר אולי הוינאנן, ממרכז בלפור בהרווארד, ששימש בעבר סגן מנכ"ל סבא"א, וסימון הנדרסון ממכון וושינגטון למזרח התיכון.

אוניברסיטת אמיר כביר לטכנולוגיה בטהרן – אוניברסיטה שקשורה למשמרות המהפכה ובמסווה של הכשרת מדענים למטרות אזרחיות – שימשה כבית גידול למדענים של תכנית הגרעין הצבאית של אירן, ולרכישת ציוד עבור תכנית זו.

אוניברסיטת מאלק אשתר לטכנולוגיה – עוד אוניברסיטה יוקרתית באירן, עם קמפוסים בטהרן ובאספהאן, הקשורה למשמרות המהפכה ושנחשבת לחממה לטיפוח מדענים ומהנדסים גם לתכנית הגרעין שלה. פקחי סבא"א גילו בה ציוד ומסמכים שנרכשו כביכול למטרות מחקר אקדמי, אך בפועל שימשו למחקר הצבאי של אמאד.

אורניום – משאב טבעי המצוי באדמה בריכוז של 0.7% ומכיל יסודות רדיואקטיביים. מספרו האטומי הוא 92 ומצויים בו איזוטופים U-234, 235 U-238.

האורניום הנכרה בתהליכי עבוד כימי הופך ל-"עוגה צהובה" – שלב חיוני בדרך להפיכתו של האורניום לחומר מרוכז. למעשה, צבעה של "העוגה" הוא שחור או חום, אלא שמקור השם בצבע ובמרקם של החומר בצורתו המרוכזת בשלב הכרייה הראשון, לפני שעבר עיבוד כימי.

אורניום מועשר – את העוגה הצהובה מעבירים תהליכים כימיים נוספים שהופך במפעל להמרת אורניום, לאורניום הקספלורידי (6UF) במצב צבירה גז. את החומר החדש מזינים לסרכזות (צנטריפוגות) ומעשירים אותו. במהלך התהליכים אובדות כמויות רבות של חומר. דרגות ההעשרה המקובלות הן: 5%-3.5%, רמה שמשמשת "דלק גרעיני" להפעלת כור גרעיני להפקת חשמל; 20% משמשים "דלק גרעיני" לכור למטרות מחקר טהור או ייצור איזוטופים לציוד רפואי – רפואה גרעינית; בעוד 90%-93% משמשים העשרה שמייצרת חומר בקיע לפצצת גרעין.

אחמדינג'ד מחמוד – נשיא איראן שנחשב לדובר המובהק ביותר של הכחשת השואה, השנאה לישראל ולמערב, ובמיוחד לבריטניה. הוא מייצג חוגים שמרניים קיצוניים, אך בפועל השפעתו קטנה מאוד לעומת המנהיג העליון חמינאי, ומעורבותו בקידום תכנית הגרעין של המדינה מצומצמת ביותר. הוא נבחר לנשיאות ב-2005, על פי החלטת המנהיג העליון, וכהונתו השנייה תסתיים ביוני 2013. על פי החוקה לא יוכל להיבחר לכהונה שלישית ברציפות.

אלומיניום (סגסוגת) - מתכת חזקה שמשתמשים בה לייצור חלקים (להבים) של סרכסזות להעשרת אורניום.

אמצעי שיגור - מדינה שמצוידת בנשק גרעיני צריכה שיהיו לה גם אמצעים לשגר אותם - מטוסים, טילים, צוללות ותותחים. אירן שוקדת על פיתוח של מגוון אמצעים אלה, אך מטוסיה מיושנים וכך גם צוללותיה, והם אינם מסוגלים לאיים על ישראל או על מדינות אחרות. אירן רחוקה מרחק רב מהיכולת לפתח פצצה שתשוגר מתותח, ולכן מה שנותר לה הם הטילים מדגם שיהאב, שמסוגלים להגיע לישראל. ידוע שאירן עושה מאמצים לפתח נשק גרעיני שתוכל למזערו ולהרכיבו כראש חץ של טיל, אך לפי הערכות מודיעין היא נמצאת במרחק של כמה שנים מיכולת זו.

"אמאד" (תכנית) - ראשי תיבות בפרסית של "הארגון לתכנון ואספקה מיוחדת". מדובר בגוף חשאי שהוקם בסוף שנות התשעים או ראשית העשור הקודם, כדי לבצע בדיקות וניסויים ברכיבים הצבאיים של פיתוח תכנית גרעין. מי שניהל את התכנית היה "המרכז למחקר בפיזיקה". המחקר שכן בבסיס צבאי בשם לביזיאן, ליד טהרן. כשהתעורר חשד שמבוצעת בו פעילות חריגה בתחום פיתוח נשק גרעיני, אפשרו האירנים לפקחי סבא"א לבקר במקום, רק לאחר שהרסו מן היסוד את המבנים והחליפו את האדמה כדי שלא יתגלו במקום שרידים של חומר רדיואקטיבי. בראש המרכז ותכנית "אמאד" עמד ד"ר מוחסיין פחירזאדה. לאחר שנחשף, פורק המנגנון ואחר הוקם במקומו בשם "סאדאת" ראשי תיבות של "קבוצה לפתוח יישומים וטכנולוגיות מתקדמות", שהייתה כפופה למשרד ההגנה ולמשרד לאספקה צבאית של אירן.

אמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) - אמנה בינלאומית שנחתמה ב-1968 ואושררה ב-1970, שאוסרת על מדינות לרכוש, לאחסן, לייצר ולהעביר טכנולוגיה גרעינית לפיתוח נשק גרעיני. לפי האמנה, עליה חתומה גם אירן, רק לחמש החברות הקבועות של מועצת הביטחון של האו"ם – ארצות הברית, רוסיה, בריטניה צרפת וסין – מותר להחזיק נשק גרעיני. ישראל, הודו, פקיסטן וצפון קוריאה אינן חתומות על האמנה ולפי פרסומים זרים מחזיקות כולן בנשק גרעיני. הודו, פקיסטן וצפון קוריאה מודות בכך, בעוד ישראל אינה מאשרת אך גם אינה מכחישה.

אספהאן – העיר השלישית בגודלה באירן, בעלת אוכלוסייה של קרוב לשני מיליון תושבים, אשר נמצאת כ-340 קילומטרים מדרום לטהרן. יש בה מרכז גרעיני גדול שכולל כור מחקר קטן שקיבלה אירן מסין ואת המפעל להמרת אורניום. הערכת מומחים היא שהמפעל ישמש מטרה לתקיפה אווירית.

אראק – עיר של חצי מיליון תושבים במרכז אירן, כ-220 קילומטרים מהבירה טהרן. באזור העיר ישנן תשלובות תעשייתיות גדולות ושם גם נבנה כור להפקת פלוטוניום. הבנייה מתקדמת בעצלתיים אמנם, אך באתר הוקם כבר מתקן למים כבדים. אירן מסרבת לבקשת פקחי סבא"א לבקר במתקן ולפקח עליו, ולפי הערכות מומחים צבאיים - הכור יהיה יעד לתקיפה צבאית, אם וכאשר.

ארגון האנרגיה האטומית של אירן – שמה המלא של הוועדה לאנרגיה אטומית של המדינה, שהוקמה ב-1973 בתקופת השאה. הארגון אחראי על כל המתקנים הגרעיניים של אירן, ובמהותו הוא מנגנון אזרחי, אך בעבר נחשפו גם קשריו לתכנית הגרעין הצבאית. לארגון יש חברות שעוסקות ברכש שמיועד גם לתכנית הצבאית. בראשו עומד פירודן עבאסי–דוואני, שמשמש גם כאחד מעשרת סגניו של הנשיא.

ארדקאן – מוקם בו מפעל לייצור "עוגה צהובה". זהו מפעל שמטרתו להפריד בתהליך כימי את עפרה האורניום הנכרית במכרות בסאחנד בדרום המדינה.

בושהר – עיר נמל לשפת המפרץ הפרסי שבו הקימה רוסיה כור גרעיני לייצור חשמל בהספק של אלף מגה-וואט, בעלות של למעלה ממיליארד דולרים. הכור חובר לפני כמה חודשים לרשת החשמל של אירן ונמצא בפיקוחן של סבא"א ושל רוסיה. הרוסים הקימו את הכור על יסודות כור ישן שהקימו במקום חברות גרמניות, ובהן "סימנס". בנייתו לא הושלמה והוא הופצץ בשנות השמונים בידי חיל האוויר העירקי. הערכות מומחים מלמדות שהכור מיועד אך ורק לצרכים אזרחיים של הפקת חשמל, ולכן גם לא יהווה יעד במקרה של תקיפה באירן.

דוואני, עבאסי פירודאן – ראש ארגון האנרגיה האטומית של אירן וסגן נשיא המדינה. לפני יותר משנתיים היה ניסיון, המיוחס למוסד, להתנקש בחייו אך הוא ניצל בשל תושייה שהפגין כשקפץ ממכוניתו. נחשב לאחד הבכירים בתכנית הגרעין של אירן ופעל גם בתחומי פיתוח הנשק הגרעיני.

התגנבות לגרעין - מושג המתייחס לאפשרות שאירן הקימה בחשאי ובלי ידיעת סבא"א וקהילות המודיעין, מתקנים להעשרת אורניום ולקבוצת הנשק שבו היא מפתחת פצצת גרעין.

חמינאי, עלי - מאז 1989 מכהן כמנהיגה העליון של אירן, שמגדירה עצמה "רפובליקה איסלמית". מעמדו לכאורה הוא של מעין ממלא מקומו של "אללה" עלי אדמות, אך לצדו פועלות מועצות של מעין "משגיחי כשרות" המפקחות על מעשיו, כשבתנאים מסוימים ניתן להדיחו. חמינאי היה בעבר ראש ממשלה ונבחר בידי מייסד הרפובליקה חומייני לרשת אותו. זו היתה בחירה מפתיעה משום שחמינאי, בשל השכלתו הדתית המוגבלת, לא נחשב, עד היום, לבעל סמכות דתית שהכל מקבלים אותה. בראשית ימיה של הרפובליקה הוא שרד ניסיון התנקשות והפצצה שחיסלה ראש ממשלה, שרים וחברי פרלמנט שיתקה את ידו. מתוקף תפקידו הוא זה שיחליט אם אירן תרכיב נשק גרעיני. על פיו יישק דבר.

כמות משמעותית - מושג המתייחס לכמות הדרושה של חומר בקיע לייצור פצצת גרעין אחת. לפי סבא"א, 25 קילוגרמים של אורניום מועשר בדרגה של 90% היא כמות משמעותית. כדי להעשיר אורניום בכמות זו נדרשים 250 קילוגרמים של אורניום בהעשרה של 20% שצריכים לעבור העשרה נוספת לרמה של 90%. ההעשרה הנוספת לוקחת בין חודש לחודשיים. לאירן יש כרגע 190 קילוגרמים של אורניום בדרגה העשרה של 20%. בעוד ארבעה-חמשה חודשים היא תוכל להגיע לכמות הדרושה של אורניום בהעשרה נמוכה. לפי הגדרת סבא"א, נדרשים כשמונה קילוגרמים של פלוטוניום כדי שישמש חומר בקיע לנשק גרעיני. ככל הידוע, אין לאירן פלוטוניום ובכוונתה לייצרו בכור באראק, לכשייבנה.

מרכז למחקר גרעיני - בטהרן כור מחקר קטן שקיבלה אירן בתקופת השאה מארצות הברית. בכור מייצרים איזוטופים לרפואה גרעינית. הוא מופעל באמצעות תדלוק בדלק גרעיני של אורניום מועשר בריכוז של 20% - עובדה שמשמשת תירוץ לטענתה, כי היא חייבת להעשיר אורניום לרמה של 20%. הדרישה המרכזית של ארצות הברית והמערב יחד עם רוסיה וסין היא שאירן תחדל מלהעשיר אורניום לרמה של 20%.

משמרות המהפכה – המשענת העיקרית של המשטר, שהוקמה בידי חומייני כדי לשמש כזרוע הצבאית של המשטר. תפקידה החוקתי הוא להגן על אירן כרפובליקה איסלמית והיא כפופה למנהיג העליון, שהוא מפקדם. הם פועלים במקביל ולצד הצבא. למשמרות המהפכה יש זרועות אוויר, ים ויבשה והם גם אחראים על פיתוח, ייצור והפעלה מבצעית של הטילים ארוכי הטווח, שיהאב, ושל ההיבטים הצבאיים של תכנית הגרעין. בשל כוחם ומעמדם המיוחד הם צברו עוצמה אדירה והם גם היו לאימפריה כלכלית – מעין תאגיד-על שפועל במרבית תחומי המשק.

נתנז - עיר קטנה עם אוכלוסייה שמונה כ-15,000 תושבים, שמצויה במחצית הדרך בין טהרן לאספהאן. כ-30 קילומטרים מצפון-צפון מערב לעיר הוקם המפעל להעשרת אורניום. יש במתחם שני אתרים. האחד מתקן ניסיוני להעשרת אורניום והשני מתקן גדול תעשייתי. במתקנים יש כ-10,000 סרכזות המעשירות אורניום לרמות של 3.5% ו-20%. הכל מסכימים כי נתנז היא אחד היעדים החשובים לתקיפה.

סוכנות בינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) - הוקמה ב-1957 כסוכנות של האו"ם. יש לה שני תפקידים עיקריים - לסייע בידע ובהדרכה לפיתוח תכנית גרעין למטרות אזרחיות, למדינות שחתומות על האמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני, ולפקח על אותן מדינות שחברות בסבא"א וחתומות על האמנה כדי שלא ינצלו את הידע, הטכנולוגיה והחומרים ל"הסטה" לתכנית גרעין צבאית. הפיקוח מתבצע על ידי שיגור פקחים - לרוב על פי תאום מראש - לאתרים גרעיניים, והתקנת מצלמות המחוברות למוקד בווינה. אירן משתפת פעולה עם הסוכנות, אם כי באופן מוגבל, ומאפשרת פיקוח חלקי על אתריה הגרעיניים.

סטוקסנט - שמה של "תולעת" (וירוס) מחשבים שהוחדרה לקופסאות הבקרה מתוצרת החברה הגרמנית "סימנס" והזינה את המערכות במידע שגוי. כתוצאה מכך נפגעו כאלף סרכזות ולקח לאירן זמן רב לגלות את הסיבות לתקלה. ייצור הווירוס מיוחס למיזם משותף של אמ"ן והמוסד עם המודיעין האמריקאי.

סרכזות (צנטריפוגות) - מכונה עם להבים שמסתובבת במהירות עצומה והופכת את האורניום הגזי לאורניום מועשר על ידי הפרדה של איזוטופ U235 המצוי בריכוז הטבעי באדמה מאיזוטופ U-238. אירן קנתה את הרישומים והתכניות מרשת ההברחות של ד"ר עבדול קאדר חאן, "אבי פצצת האטום של פקיסטן", ומייצרת בעצמה את הסרכזות. מדובר בסרכזות מדגם מיושן של יותר מארבעים שנים והיא מתקשה לייצר סרכזות חדשות מתקדמות יותר שיעשירו אורניום במהירות וביעילות גדולה יותר. סרכזות יכולות להעשיר אורניום לכל הרמות, כולל ריכוז של 90% הדרוש כחומר בקיע לפצצה.

פחירזאדה, מוחסיין - מוכר גם בשם מאחאבדי. אם לאירן יהיה נשק גרעיני הוא יוכל להיחשב ל"אבי פצצת הגרעין האירנית", לאחר שעמד בראש המרכז למחקר פיזיקה שניהל את תכנית "אמאד" ולאחר מכן את התכנית שהחליפה אותה, שנקראה "סאדאת". מאז 2008 הוא עומד גם בראש האוניברסיטה על שם מאלק אשתר לטכנולוגיה. סבא"א ביקשה לאפשר לה גישה אליו כדי לתשאלו אך אירן סירבה. בשנים האחרונות הוא ירד למחתרת וסיפר בכמה ראיונות כי המוסד ושירות הביון הבריטי ניסו לחסלו בכמה הזדמנויות. תמונתו לא התפרסמה בתקשורת, אך יש לקוות כי לארגוני ביון במערב יש את תמונתו.

פלוטוניום - חומר בקיע שסימנו PU239 שמשמש לפצצת גרעין. הוא מצוי בכמויות מזעריות בטבע ולכן יש לייצרו. אפשר לייצרו בכור גרעיני למחקר או על ידי הקרנה חוזרת של מוטות דלק משומשים של כור אזרחי, כמו זה בבושהר.

פריצה לגרעין - מושג המתייחס לאפשרות שאירן תפרוש מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ומחברותה בסבא"א, ובכך תפסיק את הפיקוח על תכנית הגרעין שלה. החלטה כזו היא "קו אדום" לישראל ולמערב כולו - ומשמעותה אחת: אירן החליטה להעשיר אורניום ל-90% ולהרכיב פצצה.

פרצ'ין - בסיס צבאי ליד טהרן שיהווה יעד לתקיפה, ואשר בו לפי החשדות של סבא"א וקהילות ביון במערב, ביצעה אירן ניסויים בקבוצת הנשק. אירן מסרבת לאפשר לפקחי סבא"א לבקר במקום ומבצעת בו פעולות טשטוש והסתרת ראיות, כולל הוצאת עפר בכמויות גדולות והריסת מבנים.

פורדו (קום) - מפעל להעשרת אורניום ליד כפר בשם זה, המרוחק כ-30 קילומטרים מקום, עירו של חומייני ומרכז דתי חשוב לשיעה. אירן בנתה את האתר בצלע הר, בעומק של 70 מטרים, כדי שיהיה עמיד וחסין מפני תקיפה אווירית. אירן ניסתה לבנות אותו בחשאי, אך ב-2009 חשפו שירותי ביון במערב את קיומו. הוא יכול להכיל רק 3,000 סרכזות, מה שמגביר את החשד שכל תכליתו היא להעשיר בו אורניום ברמה של 90% לחומר בקיע לפצצה. כיום הוא פועל בתפוקה חלקית של 700 סרכזות ומעשיר אורניום ברמה של 3.5% ו-20%. יהיה יעד לתקיפה, אך ספק אם ניתן יהיה לגרום לו נזק בלתי הפיך.

קארג' – מרכז למחקר חקלאי ורפואי שמשמש כאתר לשמירת הפסולת הרדיו-אקטיבית של אירן. קשה להעריך אם ישמש יעד לתקיפה.

קבוצת נשק (weaponization) - השלב הסופי שבו מרכיבים את הנשק הגרעיני. לשם כך צריך תהליך הנדסי של בניית הפצצה, הכנסת החומר הבקיע לליבתה ופיתוח תהליך של תגובת שרשרת בעזרת חומרי נפץ ונפצים. הערכות המודיעין במערב הן שאירן ביצעה ניסויים ובדיקות בתחום זה בלביזיאן ובפרצ'ין.

תכנית גרעין (אזרחית) – שימוש בידע, טכנולוגיה וציוד גרעיניים להפקת חשמל - בכור גרעיני להפקת חשמל בבושהר - למטרות חקלאות, תעשייה, רפואה וכיוצא באלה.

תכנית גרעין (צבאית) - שימוש בידע, טכנולוגיה, ציוד וחומרים גרעיניים לייצור פצצת גרעין.

לקריאה נוספת
חשאי בחמישי: התקלות המסתוריות יעצרו הגרעין האירני?
חשאי בחמישי: פרשת מיסז'ניקוב - גם המאבטחים שברו טאבו
חשאי בחמישי: כל הסיבות שדוחות את התקיפה באירן