ד"ר אולי היינונן, סגן מזכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית עד לפני שנתיים אומר בראיון לוואלה! חדשות כי "אירן היא מדינת סף גרעין". פיזיקאי הגרעין מפינלנד, כיהן גם כמנהל מחלקת הפיקוח והאימות של הסוכנות. במסגרת התפקיד שמילא במשך כעשור, ביקר היינונן באירן עשרות פעמים, סייר במתקני הגרעין האירנים וניהל במשך מאות שעות שיחות עם בכירי המשטר, כולל עם הנשיא מחמוד אחמדינג'ד.
בראיון לוואלה! חדשות טוען היינונן כי "אירן שולטת במרבית היסודות של תחום הגרעין ויש לה את הידע, הטכנולוגיה, הציוד והחומרים וכן את היכולת לייצר, בתוך חודשים ספורים, מתקן גרעיני ראשון". לדבריו, ההחלטה על כך תלויה ברצונם של מנהיגי הרפובליקה המוסלמית. בסבא"א הוא נחשב למוביל קו תקיף כלפי אירן. משום כך, האירנים חששו מפניו, עקבו אחר תנועותיו וניסו לשחדו. הם עשו הכול כדי לשבש את עבודתו. הם האשימו אותו כי הוא מצוי בקשרים עם ישראל וארצות הברית. דבקותו באמת וסירובו ל"עגל פינות" הביאו אותו לא אחת לעימותים עם הממונה עליו - מזכ"ל סבא"א באותה תקופה, ד"ר מוחמד אל-בראדעי המצרי, שניסה להתוות מדיניות רכה ופייסנית כלפי אירן. מאז שפרש, ד"ר היינונן עובד כחוקר בכיר במרכז בלפר באוניברסיטת הרווארד היוקרתית, שבארצות הברית.
הידע שלו בנושא תכנית הגרעין של אירן הוא רב. עיתונאים, פרשנים ופקידי ממשלה מרבים להתייעץ עמו. כדי להבין על סמך מה מבסס ד"ר היינונן את הערכתו כי אירן היא מדינת סף גרעינית, צריך להבין את בסיס הנתונים הטכניים של תכנית הגרעין של משטר האייתוללות. כיום יש ברשות אירן כ-12 אלף סרכזות (צנטריפוגות), בשני מתקנים להעשרת אורניום הגדול בנתנז והקטן בפורדו, ליד העיר הקדושה קום. מאז שהאירנים הרכיבו את הסרכזות רובן מדגם מיושן שפותח לפני כ-40 שנים, הם העשירו בשמונה השנים האחרונות כמעט שבעה טון של אורניום בדרגת העשרה נמוכה של 3.5%. הם גם העשירו בשנתיים האחרונות כ-200 קילוגרם של אורניום לדרגה של 20%. שתי הרמות אינן יכולות לשמש חומר בקיע לנשק גרעיני. לשם כך יש להעשיר את האורניום לדרגה של 93%. מכל שמונה קילוגרם של אורניום ברמה של 3.5% ניתן להפיק קילוגרם אחד של אורניום ברמה של 20%. מכל 10 קילוגרם של אורניום ברמה של 20%, ניתן להפיק קילוגרם אחד של אורניום ברמה של 93%. השאר מתנדף ואובד בתהליך ההפקה.
לפי הגדרות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, 25 קילוגרם של אורניום ברמה של 93% נחשבים ליחידה של "כמות משמעותית", כלומר חומר בקיע שניתן לייצר עמו פצצת גרעין אחת. על פי חישובים אלה נדרשים לאירן כ-250 קילוגרם של אורניום מועשר ברמה של 20% כדי לייצר את החומר הבקיע לפצצה אחת.
תוך ארבעה חודשים אירן תגיע ל"כמות משמעותית"
כיום יש בידי אירן כ-200 קילוגרם של אורניום מועשר בדרגה של 20%. כ-70 קילוגרם מהחומר הזה עברו עיבוד הנדסי והפכו ל"צלחות דלק גרעיני", שבעזרתן אמורה אירן לתדלק ולהפעיל את כור המחקר הקטן שלה בטהרן - שבו מייצרים אנשיה איזוטופים לרפואה גרעינית. כך שבפועל יש ברשותה רק 130 קילוגרם שאותו היא יכולה להעשיר פעם נוספת לרמה צבאית. העיתונאי עמוס הראל פרסם השבוע ב"הארץ" כי מהלך זה, של העברת החומר לצורך המדעי, גרם לכאורה לעיכוב בן שמונה חודשים בלוח הזמנים של תכנית הגרעין האירנית.
ד"ר היינונן סבור כי אף שקביעה זו נכונה עובדתית, היא בעצם מתעלמת מהמציאות של היכולת והטכנולוגיה האירנית. לדעתו לאירן יש כבר די והותר סרכזות החשובות בהן קרויות "זוגיות" שאיתן יוכלו להשלים את הפער שנוצר לכאורה. היכולת של אירן מאפשרת לה להפיק כל חודש כ-30 קילוגרם של אורניום מועשר בדרגה של 20%. בקצב זה אירן תוכל להעשיר תוך ארבעה חודשים את הכמות שתידרש לה כדי להגיע ל"כמות המשמעותית". כלומר בינואר או לכל המאוחר בפברואר 2013 יהיה לאירן את חומר היסוד הדרוש להשיג חומר בקיע לפצצה. ממועד זה ההחלטה האם להעשיר את האורניום לרמה הצבאית לא תהיה טכנולוגית אלא פוליטית. בעגה של מומחי המודיעין שלב זה מוגדר כ"פריצה" (BREAK OUT) אל הפצצה.
אם המשטר יבחר להעשיר את האורניום לרמה של 93%, הוא יצטרך לאסור על פקחי סבא"א לבקר במתקני הגרעין, בעיקר בשניים בהם היא מעשירה אורניום. על טהרן יהיה לנתק את מכשירי התיעוד והמעקב של סבא"א המוצבים באותם אתרים. למהלך כזה תהיה רק משמעות אחת: אירן עומדת להעשיר אורניום לרמה צבאית של 93% ואינה רוצה שפקחי סבא"א והעולם יידעו על כך. בקהילות המודיעין של ישראל ומדינות המערב מגדירים החלטה כזו, אם תתקבל, כ"סמן מעיד" לכוונה לייצר נשק גרעיני. חוקרים במכון לביטחון ומדיניות בינלאומית (ISIS) בוושינגטון, בראשות ד"ר דיוויד אלברייט חישבו ומצאו בדו"ח שפרסמו השבוע כי לאירן יידרשו בין חודשיים לארבעה חודשים כדי להעשיר את האורניום בשלב "הפריצה" מרמה של 20% ל-93%. כלומר במאי 2013, לפי התרחיש המיטבי לישראל, תוכל אירן להשיג חומר בקיע הדרוש לה לפצצה גרעינית. אך התרחיש הזה אינו כה פשוט. בדרכה ליעד זה יכולה אירן להיתקל בתקלות טכניות, שמתרחשות בכל מפעל תעשייתי וחלקן יכולות להיות תוצאה של חבלות, מעשה ידי ישראל והמערב, כפי שכבר קרה לה בשנים האחרונות לפי פרסומים זרים. בנוסף לכך יש לקחת בחשבון כי העשרה לרמה צבאית היא רק שלב אחד בדרך לייצור נשק גרעיני. השלב האחר הוא של "עיצוב" (design) בניית הפצצה והרכבתה תהליך הנדסי במהותו הקרוי גם "קבוצת הנשק" (weaponization). ד"ר היינונן אומר כי לא ברור עד כמה מתקדמת היכולת האירנית בתחום זה. ידוע עם זאת על ניסויים ובדיקות שעשו האירנים בתחום זה בעשור האחרון וצריך לקחת בחשבון שיכולתם בנושא זה היא טובה. אפשר להעריך שיידרשו לה עוד כמה חודשים לשם כך, מה שמוביל לסוף 2013.
שלב נוסף וחשוב, שגם עליו אירן שוקדת במקביל לשני השלבים האחרים, הוא בניית הפצצה כראש קרבי, שניתן יהיה להרכיבו על טיל. פצצה ללא אמצעי שיגור משולה לציוד שלא ניתן לעשות בו שימוש. לאירן יש אמנם צי של מטוסי קרב שמסוגלים לשאת את הפצצה לכשתיוצר, ולהטילה. אך גם בטהרן מבינים כי מדובר במטוסים ישנים, שקל ליירטם. לכן, בכירי המשטר יודעים כי עליהם לפתח לעצמם יכולת לבנות פצצה שניתן יהיה להרכיבה על טילי השיהאב שלה, המסוגלים המכסים את ישראל, ערב הסעודית, טורקיה וכמעט כל נקודה במזרח התיכון.
פיתוח ראש החץ הגרעיני ייקח, לפי הערכות מומחים, עוד שנה וחצי עד שנתיים. כלומר אירן תוכל להחזיק בפצצת אטום ראשונה שניתנת לשיגור על גבי טיל בסוף 2014 או תחילת 2015. זו בדיוק ההערכה שהשמיע לפני כשנתיים ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן. זו גם הערכת ה-CIA האמריקאי. אך הסיפור כולו מורכב עוד יותר. רוב המומחים סבורים כי אירן חותרת להפקת אורניום מועשר של 20% ואחר כך להפקת אורניום ברמה צבאית, שיספיק לה לארבע או חמש פצצות. יש ברשותה כבר די אורניום מועשר ברמה של 3.5%, שאותו תצטרך להפוך לטון נוסף של 20%. ד"ר היינונן מדגיש כי סוגיית הזמן לגבי הרכבת כמה פצצות גרעין מותנה בשאלה איזה סוג של פצצה חותרת איראן לייצר מלכתחילה. האם פניה למתקן גרעיני פשוט ביותר או לפצצה מתקדמת יותר? כמובן שתהליך זה ייקח כשנתיים עד שלוש נוספות. כאן מגיעה השאלה הגדולה מכולן: האם אירן באמת תעז לפרוץ אל השגת פצצה או שתעדיף להישאר מדינת סף גרעינית? ד"ר היינונן אומר כי אינו יודע את התשובה, ויש לענות עליה תוך הסתמכות על תחום "חקר סיכונים". יש לבחון את הסיכונים שאירן תצטרך להתמודד איתם, אם תחליט להרכיב נשק גרעיני, וכן את הסיכונים כלפי הקהילה הבינלאומית אם תנסה למנוע זאת ממנה באמצעים צבאיים". לדבריו, "תחושתי היא שבשלב זה איראן פשוט ממצבת את עצמה כשחקן רציני בזירה האזורית והבינלאומית.
עד עכשיו זה מצליח לה. ראה מה היה מעמדה בשנת 2000 ומה מעמדה כיום". ד"ר היינונן מאמין כי כל עוד האורניום המועשר מצוי בפיקוח, ניתן יהיה להעריך די במדויק את כוונותיה של אירן, ולכן אין עדיין סמנים לכך שאיראן כבר מרכיבה נשק גרעיני. "אך אנו גם לא יודעים עד כמה הם התקדמו בעבודות שהם עשו בתחום קבוצת הנשק. אני מקווה שיש מישהו שיודע בעניין זה טוב ממני".