בכפר הפלסטיני, הילדים מאושרים ללמוד באוהל

במרכז הכפר הפלסטיני ערב רמאדין, ליד קלקיליה, פרושים שלושה אוהלים לבנים גדולים. על כל אחד מהם שלט קטן: "כיתה א", "כיתה ב", "כיתה ג". על האוהל של כיתה א' תלוי שלט נוסף, שעליו נכתב בכתב-יד: "ברוכים הבאים לאורחי בית הספר היסודי של רמאדין". בכל אוהל מוצבים שישה שולחנות נמוכים ולצדם כיסאות קטנטנים, ומעל האוהלים פרושה רשת ירוקה כהה שמטילה צל על המתחם.

שלושת האוהלים הללו הם חדרי הלימוד בבית הספר החדש בכפר. המוסד החינוכי המאולתר הוקם רק לפני כחודש על ידי תושבים שתרמו מכספם להקמת הכיתות, לשתילת צמחים מסביבן ולסלילת משטח אספלט. בכל אחד משלושת האוהלים לומדים עשרה תלמידים, ואוהל רביעי משמש חדר מורים.

מאז החלה שנת הלימודים בבית הספר החדש, חוו התלמידים כמה ימי קיץ חמים במיוחד. כשהטמפרטורות מטפסות בשעות הצהריים והחום הופך בלתי נסבל, משחררים המורים את הילדים לבתיהם. לפני שבועיים, למשל, היה עד כדי כך חם באוהלים, שהמורים שחררו את הילדים כבר ב-11 בבוקר. ומה יהיה בחורף? "באופן כללי, בקיץ מאוד חם ובחורף מאוד קר. אנחנו מקווים שיהיה בסדר, למרות שכולנו יודעים שיהיה כאן קר מאוד ויהיה כמעט בלתי-אפשרי ללמד בצורה כזו", אומר לוואלה! חדשות קסאב שעור, תושב הכפר שתרם כסף רב לפרויקט.

ערב רמאדין הוא כפר קטן שנמצא בשטח C (שטח הנמצא בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית), ובו 300 תושבים. הוא הוקם בשנות החמישים על ידי פליטים בדואים שבאו מבאר שבע. במשך שנים ארוכות חיכו תושבי הכפר ליום שבו ישובו לבאר שבע, ולפיכך הקימו את בתיהם בפחונים. בחלוף השנים, כשהתקוות לשיבה החלו להתפוגג, הקימו חלק מהם מבני בטון קטנים. בשנת 1983 נבנתה ממזרח לכפר ההתנחלות אלפי מנשה, שבה עובדים כעת רבים מתושביו. מתוקף היותו כלול בשטח C, ישראל כמעט שלא מאפשרת לכפר להתפתח ולגדול. על כל בית בכפר עומד ותלוי צו הריסה, ואחת לכמה שבועות מגיע המינהל האזרחי והורס בית או פחון.

בשנים האחרונות הכפר נמצא בסיטואציה מוזרה ובלתי-אפשרית: הוא אחד הבודדים שנותרו לכודים בשטח הישראלי ממערב לגדר ההפרדה. לפני שנתיים נערך בהוראת בג"ץ תיקון בתוואי הגדר, ובעקבותיו הוצאו שלושה כפרים מהמובלעת. אולם, שני כפרים - ערב רמאדין וערב אבו פארדה (כפר סמוך שהוקם על ידי פליטים מאזור נתניה) – נותרו במובלעת בצד המערבי של הגדר. תושבי הכפר, כצפוי, מתוסכלים מאוד: הם נמצאים הרחק מאדמותיהם והרחק מהכפרים הפלסטיניים בסביבה ונאלצים לעמוד שעות במחסומים, עד שכל בקבוק מים וכל מלפפון שהם נושאים ייבדקו. הם רואים את בתיהם נהרסים, ובני משפחות וחברים מכפרים אחרים לא יכולים לבקרם.

התושבים משוכנעים כי מאחורי הגזירות עומדת מטרה ברורה – לגרש אותם מהמקום וליצור אזור נקי מפלסטינים: "ישראל רוצה לסלק אותנו, משום שאם נצא מכאן היא תרחיב את אלפי מנשה ויווצר כאן אזור גדול ללא פלסטינים", אומר שעור. "אנו נמצאים בין הקו הירוק לבין אלפי מנשה, וברור שזה מפריע לישראל. היא כל הזמן ממציאה חוקים וגזירות כדי להקשות עלינו ולהביא אותנו לסף ייאוש. פעמים רבות הציעו לנו לעבור למקום חלופי אבל דחינו בתוקף את כל ההצעות. אנחנו נמצאים כאן לפני שנת 67' ולא נעזוב את הכפר שלנו אלא כגופות. האדמות הם שלנו ולא ניכנע לניסיונות להשפיל אותנו, לפגוע בנו ולגרש אותנו".

"בתוך הכיבוש יש כמה דרגות - יש מי שכבוש יותר ויש מי שכבוש פחות", מסביר עו"ד מיכאל ספרד, המסייע משפטית לכפר. "האנשים של ערב רמאדין נמצאים ברמת הכיבוש הכי גבוהה. הם נכלאו לרוע מזלם בצד הלא נכון של הגדר, בתוך מובלעת שנוצרה כדי לאפשר לתושבי אלפי מנשה להרגיש שהם חלק מישראל וכדי שלא יעברו חלילה בתוך שום מחסום או שער. נוצר מצב שלתושבי ערב רמאדין יש גדר פיזית ממזרח להם שמפרידה בינם לבין שאר הגדה והשירותים האורבניים, המסחריים, התעסוקתיים והטבעיים שלה. בנוסף, יש גדר משפטית בלתי-נראית ממערב להם שהיא האיסור להיכנס לישראל על מנת לקבל את אותם שירותים שם".

"תושבי הכפר חיים במין מציאות קולוניאליסטית, שבה לופתת יד את צווארם ויכולה בכל רגע לחנוק אותם", ממשיך עו"ד ספרד. "אין ויכוח על כך שהאדמה שייכת להם. למרות זאת, אין שם מבנה אחד עם אישורי בנייה, משום שהמינהל האזרחי לא רוצה שיהיה שם כפר. המינהל האזרחי מוודא שהם לא ימותו אך גם שלא יחיו. יתנו להם לחיות כל עוד הם חיים רע. כל זאת נעשה על רקע ניסיונות בלתי פוסקים לשכנע אותם לעבור למקום אחר. המינהל רוצה לקדם טרנספר מרצון. הופכים את החיים שלהם לבתי נסבלים ומקווים שזה יתורגם למעבר למקום אחר. כך יווצר הניקוי האתני של מרחב אלפי מנשה. זו מדיניותה של ישראל בגדה – כמה שיותר שטח עם כמה שפחות פלסטינים".

אחד הדברים הקשים ביותר לתושבי ערב רמאדין הוא ההמתנה הארוכה במחסומים. בכפר אין חנויות, מקומות עבודה ומרפאות ולפיכך נאלצים התושבים לעבור כמה פעמים ביום במחסומים. "עושים לי בדיקה כאילו אני עובר בגבול של מדינה", מתרעם שעור. "זה תהליך בדיקה ארוך, מייגע ומסובך. תדמיין לך שאתה עובר בדיקה כזו מדי יום ביומו. אני מוציא הכול מהאוטו, בודקים לי את הכול בחדר שיקוף וגם בודקים אותי במכונת שיקוף. אם יש מוצר נוזלי כמו בקבוק מים, לוקחים ממנו דגימה ובודקים אותה. אחר כך בודקים את הרכב עם כלב ואחר כך מעבירים אותו בדיקה ידנית. כל התהליך הזה יכול לארוך גם שעה. המטרה היא להשפיל אותנו, לייאש אותנו ולהפעיל עלינו לחץ כדי שנעזוב את המקום".

לא רק חנויות ומרפאות אין בכפר, גם בתי ספר אין. לפיכך נאלצים עשרות מילדי הכפר לעבור מדי יום לכפר חבלה הסמוך, דרך שער בשליטת ישראל. השער נפתח בשעות קבועות, ולפיכך ילדים רבים נוטשים את בית הספר לפני תום יום הלימודים, כדי להספיק לשוב לכפרם. "הילדים לא רוצים ללכת לבית הספר", אומר שעור בצער. "הם מפחדים מהחיילים ולא רוצים להיתקל בהם. רבים מהילדים סובלים מבעיות נפשיות. יש בכפר הרבה מאוד ילדים שמסרבים ללכת לבית הספר ואנו נאלצים לקחת אותם בכוח כשהם בוכים. בשנה שעברה עזבו 14 תלמידים את בית הספר. אם זה יימשך כך, לא יישאר אף תלמיד בבית הספר".

הפחדים של הילדים הם שדחפו את תושבי ערב רמאדין להקים בית ספר בכפר עצמו, ולמרות החשש שהמינהל האזרחי יהרוס את כיתות הלימוד המאולתרות, הם שמחים לראות את ילדיהם מאושרים: "למרות שבית הספר הוא באוהלים ולא במבני בטון, סוף-סוף אנחנו רואים חיוך על הפנים של הילדים שלנו. הם הפסיקו לפחד כי הם אינם רואים חיילים, והתחילו ליהנות מההליכה לבית הספר. הוא נפתח בשעה 8 בבוקר, ורבים מהם ממתינים כבר ב-6 וחצי מחוץ לשעריו. בינתיים מי שלומד בבית הספר החדש הם ילדי כיתות א'-ג' ואנו מקווים להוסיף עם הזמן עוד ועוד כיתות. אנו גם מקווים שישראל לא תהרוס את הכיתות, ובכך תהרוס להם את הרצון ללמוד".

תוך שבועיים אמורים תושבי ערב רמאדין להגיש את כל הניירת על מנת שישראל תעניק אישור לבית הספר. "נגיש הכול בזמן", מבטיח שעור. "האם ישראל תאשר את בית הספר? אני חושב שהתשובה כבר ידועה מראש".

מדוברות המנהל האזרחי נמסר בתגובה: "מדובר בכפר אשר נבנה באופן לא חוקי וללא ההיתרים הנדרשים. בשל כך מבוצעות באזור פעילויות אכיפה נגד הבנייה הבלתי-חוקית באזור. יצוין כי במסגרת פעילות מנהלת הבדואים במנהל האזרחי, נבחנות בימים אלו מספר אפשרויות להסדרת שטח מגורים לתושבי הכפר - וכשיימצאו הפתרונות הם יוצגו לאוכלוסיה".

לפניות לכתב ניר יהב: nir_yah@walla.com

לקריאה נוספת:
ג'מאל תיזמן 30 דקות במחסום: שירות חדש לפלסטינים
למה סמאח מבית לחם לא יכולה לבקר את אביה החולה בעזה?
פלסטינים חסמו סניף של רמי לוי: "עובד בשירות הכיבוש"