אין מקום: מאות צעירים מאושפזים במוסדות לקשישים

מעל 450 בני אדם בגילאי 18-65, מרביתם מתחת לגיל 40, הנזקקים לסיוע סיעודי משובצים בפועל במוסדות גריאטריים לצד קשישים בשל היעדר מסגרות שיקומיות עבורם. "אני נמצא בכלא"

דנה ויילר-פולק, כתבתנו לענייני רווחה

לארז תורג'מן שלושה חלומות - למצוא אישה, למצוא חברים בני גילו ולחזור לנגן בגיטרה. המטרה האחרונה כנראה לא תוגשם בקרוב, בשל אירוע אלים שחווה לפני ארבע שנים וגרם לו למוגבלות פיזית. אך את שתי המטרות הראשונות הוא מתקשה להגשים, בעיקר בשל שיבוצו בבית חולים גריאטרי, בעודו בן 29 בלבד, כשהוא מוקף בבני 80 ומעלה.

תורג'מן, מסתבר, אינו היחיד הסובל מהבעיה הזו. ממידע שהגיע לידי וואלה! חדשות עולה כי עוד מאות צעירים סיעודיים נאלצים לבלות את ימי השיקום לצד קשישים, במסגרות גריאטריות - רק משום שלמדינה אין מקום במסגרות סיעודיות-שיקומיות לצעירים.

לפי המידע, מעל 450 בני אדם הנזקקים לסיוע סיעודי, בגילאי 18-65 (רובם מתחת לגיל 40), משובצים בפועל במסגרות גריאטריות. מדובר באנשים הנמצאים במצב סיעודי מסיבות שונות, כגן מחלה, מוגבלות מלידה, תאונות, אירועים אלימים ועוד. בחודש יולי האחרון הגיש ארגון "בזכות", הפועל לשוויון בעלי מוגבלויות, עתירה לבג"ץ בעניין - והשבוע ייקבע מועד לדיון.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

על-ידי WE SURE חברה לביטוח
לכתבה המלאה

צעירים ללא שירותי תעסוקה ופנאי

כאמור, בשנת 2008 נפל תורג'מן קורבן לאירוע אלים ברחוב ונפגע בראשו. הוא אושפז בבית לוינשטיין ועבר שיקום שהוביל לשיפור משמעותי במצבו. כיום, הוא מתנייד עצמאית בעזרת כיסא גלגלים, וזקוק לעזרה על מנת להתלבש, להתקלח ולהתפנות לשירותים. תורג'מן מת?קשר באופן מלא עם סביבתו, אך הדיבור שלו אינו ברור והוא זקוק לשיקום שפתי. בנוסף, יש לו קשיים קוגניטיביים. על פי חוות דעת מבית לוינשטיין, לתורג'מן צרכים שיקומיים ברורים הכוללים הליכה טיפולית, שיפור תנועות הגפיים ושיפור הדיבור.

לקראת שחרורו, קבעה ועדה מיוחדת הכוללת נציגים ממשרדי הרווחה והבריאות, כי תורג'מן ישובץ בבית החולים הגריאטרי "קריית שלמה" שמצפון לרעננה. מדובר במחלקה סיעודית גריאטרית סגורה, שמונה 35-40 דיירים ומאוכלסת ברובה על ידי קשישים. מלבד תורג'מן בן ה-29, ישנם דיירים בודדים בשנות החמישים לחייהם, והרוב המכריע של הדיירים הינו בגיל הרביעי.

מחלקה סיעודית הינה מחלקה המאופיינת בהיותה מחלקה אשפוזית וגריאטרית. משמעות הדבר היא כי המחלקה נותנת שירותי בית חולים לאנשים הזקוקים לטיפול רפואי ממושך, ומאוכלסת לרוב על ידי אנשים בני למעלה מ-80. אותם צעירים סיעודיים זקוקים למענה שונה, שמחלקה סיעודית אינה עונה עליו. בשל המצב בישראל, נגזר על אנשים אלה לחיות בקרב אוכלוסייה המבוגרת מהם בהרבה, עם צרכים שונים לחלוטין, תוך בידוד חברתי. זאת, ללא כל שירותי שיקום ההולמים את צרכיהם ואת גילם, ללא כל שירותי תעסוקה, וללא שירותים פרה-רפואיים ושירותי פנאי המותאמים לצרכיהם.

אין במחלקות סיעודיות מסגרת תעסוקתית, שכן מדובר באוכלוסייה לאחר גיל פרישה (צילום: בן קלמר)

כך, למשל, העבודה הפיזיותרפיסטית במחלקה גריאטרית אינה עוסקת בשיפור היכולות במטרה לסייע לאדם להשתלב במעגל חברתי או תעסוקתי, אלא בשימור המצב הקיים ומניעת הידרדרותו. כמו כן, אין במחלקות סיעודיות מסגרת תעסוקתית, שכן מדובר באוכלוסייה לאחר גיל פרישה.

דבי שחר, אמו של תורג'מן, המשמשת גם כאפוטרופוס של בנה, התנגדה לשיבוצו בבית החולים הגריאטרי, אך הדבר לא הועיל. "המקום בו ארז נמצא אינו מקום שיקומי, אלא בית חולים. הם דואגים לאנשים למקלחת, לאוכל, לניקיון אישי ותו לא. לקשישים זה בהחלט מתאים", מסבירה שחר, "ארז לא במצב הזה, הוא מרגיש רע ואמר לי 'אני נמצא בכלא'. אם אני לא אוציא אותו מכותלי בית החולים הוא יישאר שם רקוב".

"במסגרות שיקומיות מוציאים את האנשים לסוף שבוע, לקניון באמצע שבוע. וכאן, אם לא אגיע כפי שאני מגיעה פעמיים בשבוע ואוציא אותו בעצמי, איש לא יעשה זאת והוא לא יראה אנשים צעירים", מוסיפה שחר בדאגה. "אין לו שם את האפשרות לצייר, לשמוע מוזיקה, דברים בסיסיים ביותר. אני כבר לא צעירה וממש חוששת מה יקרה כשכבר לא אוכל להגיע פעמיים בשבוע. גם היום קשה לי, אבל אני יודעת שאין ברירה. אם המדינה לא עושה כלום אני נאלצת לעשות, ולהילחם".

"משתנה הגיל נלקח בחשבון, אך אינו המשתנה היחיד"

כאמור, בחודש יולי עתר תורג'מן לבג"ץ באמצעות ארגון "בזכות", בבקשה להורות למשרדי הרווחה והבריאות על פתיחת מסגרות דיור בקהילה לאוכלוסיות אלו. "אדם שנפגע בתאונת דרכים ונהיה סיעודי, צריך לקוות שכשישתחרר מבית לוינשטיין, יהיו לו את האמצעים הנדרשים לחיות בכבוד בביתו, שכן למדינה אין פתרון אחר עבורו", אומר מגיש העתירה עו"ד יותם טולוב מ"בזכות". "אדם שיפנה לרווחה ויבקש לעבור למסגרת מגורים מוגנת, ימצא את עצמו במחלקה סיעודית אשפוזית וגריאטרית. הוא לא יקבל שירותי שיקום, הוא לא ייצא למסגרת תעסוקתית, על אף שמסגרות כאלה קיימות ומותאמות לאנשים עם מוגבלות פיזית. הוא יהיה מבודד חברתית, כי חבריו למחלקה יהיו בני 80, מחציתם עם דמנציה. קשה להאמין שזהו הפתרון שמוצע במדינת ישראל שנת 2012, לאנשים צעירים סיעודיים".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה כי "למשרד הרווחה והשירותים החברתיים ישנן 12 מסגרות חוץ ביתיות לאנשים עם מוגבלות פיזית-סיעודית. השמת האנשים במסגרות נעשית על פי מאפייניהם התפקודיים וצרכיהם הטיפוליים, כאשר משתנה הגיל נלקח בחשבון, אך הוא אינו המשתנה היחיד, אלא כלל מאפייניו של האדם".

ממשרד הבריאות נמסר: "בישראל כ-400 צעירים מאושפזים במחלקות גריאטריות. ישנם שתי מסגרות/מוסדות לסיעודיים צעירים בתל אביב. בכוונת משרד הבריאות להקים ארבעה מרכזים נוספים. מדובר במחלקות סיעודיות ולא במחלקות שיקום. חולים שהשיקום לא סייע להם ונשארים סיעודיים בהגדרתם מגיעים למחלקות אלה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully