הוועידה בטמפה: כשהכל ידוע מראש, קשה לייצר דרמה

אלפי הצירים הגודשים את טמפה שבפלורידה נאלצו לחכות אמש (שלישי) עד השעה עשר בלילה כדי לשמוע את הנואמים המרכזיים בוועידת המפלגה הרפובליקנית. זה לא היה מקרי. השעה שבין 22:00 ל-23:00 הייתה היחידה שרשתות השידור הסכימו להקצות לשידורים חיים מועידות המפלגות - הרפובליקנית שנערכת כעת והדמוקרטית שתתקיים בשבוע הבא בשארלוט שבצפון קרוליינה. הנאומים, כך הבהירו מנהלי הרשתות לפוליטיקאים, לא שווים לנו הפסד של שעת שידור בפריים טיים.

אם לא די בכך, הרי שאת מעט תשומת הלב הציבורית שנותרה, נאלצים הרפובליקנים לחלוק עם הוריקן "אייזק" שממשיך לזרוע הרס. תחילה היה זה האיחור בפתיחת הוועידה שנכפה בגלל הסופה ועכשיו, כאשר אייזק ממרר את חייהם של תושבי לואיזיאנה, ועידת המפלגה הרפובליקנית זוכה בחלק מהזמן לחצי מסך בלבד. החצי השני מוקדש למעקב אחר מסלול הסופה ותוצאותיה.

פעם זה היה אחרת. ועידות המפלגות היו הארוע המרכזי של עונת הבחירות, ואמריקה כולה הייתה לוקחת פסק זמן של שבועיים, מאזינה לנואמים, עוקבת אחר ההצבעות והוויכוחים על המצע - ואחר כך מחליטה למי להצביע. היום כבר אין דרמה. המועמדים בעשורים האחרונים ידועים מראש, ולמרות שהם נבחרים רשמית רק בוועידה - הרי שכמעט בלתי אפשרי לראות קרב צמוד בפריימריז שימשך עד אליה.

בחירות לנשיאות בארה"ב - סיקור מקיף בוואלה! חדשות

הסיבה לכך פשוטה - העלויות העצומות של קמפיין פוליטי, גם בבחירות מקדימות במפלגה, מחייבות תמיכה משמעותית של תורמים - ואין הרבה כאלה, שיסכימו לממן מערכת בחירות ארוכה מדי. במוקדם או במאוחר, התורמים הולכים כולם אל המנצח - בדיוק כפי ששלדון אדלסון העביר את תמיכתו מניוט גינגריץ' לרומני - והמירוץ נגמר.

גם המצע בנושאים השונים נסגר היום מראש בחדרי חדרים ולא בפורום ההמוני, כך שגם כשפורץ ויכוח אידיאולוגי, כמו השנה, סביב הגדרת עמדת המפלגה בעניין ההפלות - רוב הציבור אינו מודע לו, והוועידה מאשרת בתוך כמה דקות מצע שכבר הוסכם עליו מראש.

בהתחשב בכל זה, רוב הפעילים מבינים שבסופו של דבר הוועידה היא לא פורום רעיוני לדיון פוליטי, אלא הזדמנות נהדרת להפיק תשדיר בחירות באורך של שלושה ימים. המעטים שלא הבינו זאת השנה הם תומכיו של המועמד רון פול - חבר הקונגרס המעט-תמהוני מטקסס שרץ לנשיאות עם מצע ליברטריאני, ועמדותיו בנושאים רבים שוכנות הרחק מחוץ לקונצנסוס הרפובליקני (או הקונצנזוס בכלל).

פול הוא היחיד מבין יתר המועמדים שסירב לוותר ולהעביר את תמיכתו לרומני. זה אמנם אקט סמלי בלבד - הרי רומני לא באמת זקוק לפול כדי לזכות במינוי - אבל אנשי מחנהו של פול, בהם צעירים נלהבים רבים, רצו ויכוח של ממש על עמדותיו מול עמדות רומני. "תנו לו לדבר, תנו לו לדבר", קראו כמה מהם שהתגודדו על רצפת אולם הכינוסים, דקות לפני הפתיחה הרשמית אתמול. מחוץ לאולם, ניסו קבוצות קבוצות של אנשי פול לשכנע את הצירים לתת צ'אנס לאיש שלהם. למרות זאת, הוא נשאר מחוץ לרשימת הנואמים. אחרי הכל, הוא עלול היה לקלקל את התשדיר המבוים עד לפרט האחרון.

בחירת הנואמים לוועידה והשיבוץ שלהם היא מלאכת מחשבת של אסטרטגיה פוליטית. זו לא במה למתן כיבודים לבכירי המפלגה, אלא ניסיון להפוך את הועידה למקפצה עבור המועמד. לכן, למשל, הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש לא מופיע (נחשב לנטל אלקטורלי), אבל שרת החוץ שלו, קונדוליזה רייס, דווקא כן (פנייה לקול הנשי). זו גם הסיבה שכדובר המרכזי ביום הפתיחה נבחר מושל ניו ג'רזי, כריס כריסטי (יודע להלהיב את הקהל) אבל מנהיג הרוב בבית הנבחרים, אריק קנטור, לא זכה לשיבוץ (אפור מדי).

והליהוק, אם להתרשם מהיום הראשון, עובד היטב. רעייתו של המועמד, אן רומני, שהופיע בשעת השידור המרכזית אמש, עמדה במשימה הכפולה שהוטלה עליה - להתחבר לקהל הנשים ולהציג את בעלה כאדם חם וקצת יותר אנושי. היא דיברה על אהבה, על חוש ההומור של מיט (אגב, חבריו מהתיכון דווקא מספרים על הומור קצת אכזרי, בעיקר כלפי הילדים החלשים) ועל החיים המשותפים בתחילת הדרך, בדירת מרתף קטנה עם ארוחות של פסטה וטונה. כן, מיט רומני לא תמיד היה מולטי-מיליונר בחליפות מחויטות.

גם כריסטי סיפק את הסחורה. אחרי שבועות של נאומי רומני, בהם הקהל מהנהן בהסכמה אבל לא קופץ על רגליו בהתלהבות, הצליח מושל ניו ג'רזי גדל הגוף להכניס קצת חיים למחנה הרפובליקני, אולי אפילו לגרום לצירים להרגיש קצת כאילו הם דמוקרטים ב-2008, כשעל הבמה נמצא ברק אובמה.

בסיכומו של יום, נראה שהרפובליקנים יכולים בינתיים להיות שבעי רצון מהתנהלות הוועידה. מה שיכול היה להשתבש - כבר השתבש, בגלל הסערה, וכעת אפשר לחזור למשימה של העברת המסר. העיתונים ורשתות הטלוויזיה מלאים בכתבות מחמיאות על מיט רומני "האמיתי", המשובצות בראיונות בלעדיים-לכאורה ובגילויים שוליים מחייו, ש"הודלפו" לכתבים באדיבות דובריו של המועמד.

רומני זקוק לחשיפה, וזקוק לאהדת הציבור. סקרים מראים שרוב האמריקנים עדיין לא אוהבים אותו - ואת זה הוועידה חייבת לשנות. אבל גם אם יצליח בכך, צריך לזכור שממש מעבר לפינה, בשבוע הבא, ממתינה הוועידה הדמוקרטית, בשארלוט שבצפון קרוליינה, וגם שם יהיה ארוע מתוזמר היטב, כתבות מחמיאות בתקשורת והרבה התלהבות. כך שבסופו של דבר, אם הכל יפעל לפי רצון המארגנים, הוועידות לכל היותר יקזזו זו את זו - ועל זה לא מבזבזים שעת שידור בפריים טיים.

לקריאה נוספת:
אן רומני בוועידה: "מיט ייקח את אמריקה למקום טוב יותר"
רומני: "בלתי מתקבל על הדעת שאירן תשיג נשק גרעיני"
רומני עקץ את אובמה: "ממני לא ביקשו להציג תעודת לידה"
פעיל חברתי נגד ביזנסמן: מי ינהל את אמריקה?