פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פוגעים ובורחים: כרוניקה של הפקרה

      המצוד אחר שושן ברבי הסתיים, אך כעת מתחיל הפענוח של זירת האירוע. חוקרים במשטרה משרטטים פרופיל של תאונות "פגע וברח" מהשנים האחרונות ומספרים על תהליך החקירה הסיזיפי

      שושן ברבי, החשוד במעורבות בתאונת ה"פגע וברח" בסוף השבוע שעבר בנתניה, טוען להגנתו כי לא הוא נהג ברכב הפוגע. כעת, לאחר שנתפס בתום מצוד בן שלושה ימים, המבחן האמיתי של משטרת ישראל יהיה לאסוף די ראיות נגדו, אשר יספקו הוכחה לכך שהוא זה שנהג ברכב, כפי שהיא מייחסת לו. לשם כך, פועלים בוחני אגף התנועה לילות כימים מאז התאונה.
      כמה מהם, כולל מי שחוקר את התאונה בנתניה, מספקים כאן הצצה נדירה לעבודתם, אשר הופכת למורכבת ביותר כשמדובר בתאונות פגע וברח. הם נזכרים בחקירות מסובכות במיוחד, כמו זו של מיטל אהרונסון, מאפיינים את פרופיל הנהג הבורח, ומבקשים להעביר מסר: "הבריחה לאחר תאונה אינה משתלמת. אנחנו נגיע לנהג במוקדם או במאוחר".

      במשטרה מסרבים לכנות את תאונות הפגע וברח "תופעה". מתחילת 2012, לרבות התאונה בנתניה, אירעו תשע תאונות פגע וברח עם הרוגים ו-36 עם פצועים קשה. ב-2011 כולה, אירעו 16 תאונות קטלניות כאלה עם 17 הרוגים, ו-62 עם פצועים קשה.

      "אנחנו עומדים על נתון של 87% פענוח בתאונות פגע וברח", מציין סגן ניצב נועם ביגנסקי, ראש מדור תאונות דרכים באגף התנועה, "אין לזה אח ורע מבחינת גילוי במשטרת ישראל". בין תאונות הפגע וברח שלא פוענחו, זכורה התאונה שבה נדרס למוות אילן סירק, תושב אשדוד בן 26 ואב לשניים. המשטרה מחפשת עד היום את נהג הפוגע.

      נעזרים במדע

      שעה קלה לאחר שנעצר ברבי, הגיע למשרדי מרחב שרון בכפר סבא פרופ' יהודה היס, ראש המכון הפתולוגי באבו כביר. היס נפגש עם החשוד כדי לבדוק את מצבו הרפואי וכדי לאסוף ממצאים עבור צוות החקירה. בין היתר, נבדקים סימנים שייתכן שנותרו מהתאונה על גופו של החשוד, כגון שטף דם כתוצאה מלחץ החגורה או סימן פגיעה של כרית אוויר או הגה.

      "כדי לקבוע מי נהג, אנחנו נעזרים במדע", אומר סגן ניצב ביגנסקי, "אוספים מהרכב ממצאי DNA כמו טביעות אצבעות, סימני רוק, דם. אוספים גם ממצאים מהולך הרגל על הרכב. הבוחן הוא טכנאי הזירה, המעבדה הניידת וגם החוקר והמתשאל. מדובר בעבודה מורכבת, שמשלבת כמעט את כל עולמות התוכן המשטרתיים בתפקיד אחד".

      במקרה של התאונה בנתניה, הותיר הנהג את הרכב הפוגע בזירת התאונה, אך במקרים מסוימים, מתחילה עבודת הבוחנים משבר של פנס בלבד. "כשיש רכב, זה מה שנקרא 'נחמד'. אך ברוב תאונות הפגע וברח אין לנו רכב", אומר סגן ניצב ביגנסקי.

      כך היה במקרה של לי זיתוני, שאליה מסרבים הדוברים בכתבה להתייחס, משום שהחשודים בתיק טרם הובאו לדין. "כשאין רכב, אנחנו אוספים כל מה שנמצא בשטח. עם החלקים הללו אנחנו מתחילים לעבור בין מוסכים, יבואנים, חנויות של חלקי חילוף וכל מי שיכול לסייע לנו לאפיין את הרכב. בגוש דן יש מומחה ותיק שיכול לקבוע את סוג הרכב גם משבר של זכוכית".

      לאחר שקבעו את סוג הרכב ואת שנת הייצור, מתחילה העבודה הסיזיפית של איתור הרכב. "אנחנו מתחילים למפות היכן מתגורר הנהג ולאן סביר להניח שהלך כדי לתקן את האוטו. לאחר מכן, מתחילים לפנות לשמאים, לחברות ביטוח, למוסכים, לזגגים, לפחחים".

      "היה לנו מקרה שבו קבענו שהרכב הפוגע היה מאזדה לבנה", נזכר פקד ירון וינרב, קצין בוחנים באגף התנועה ומי שפיקד על חקירת התאונה שבה נהרגה מיטל אהרונסון. "מיפינו את מאפייני הנהג ואת אזור מגוריו וזימנו את כל בעלי הרכב הנפוץ המתגוררים באזור - מאות בני אדם, לחקירה", מוסיף וינרב.

      מי שעבר השבוע בצומת הרחובות בן צבי וגרינבוים בנתניה היה יכול להבחין כמעט בכל יום בבוחני התנועה החוקרים את התאונה שאירעה בסוף השבוע שעבר, שבה נהרגו שושנה וסבטלנה יגודייב ואלכסנדרה רובינוב. הם סרקו את הצומת, ביצעו מדידות ובדקו את הרמזורים. כל זאת בניסיון לקבוע מי חצה את הצומת ברמזור אדום - הנהג או הולכות הרגל – ואם ברבי נסע לכאורה במהירות מופרזת.

      "הדרך הכי טובה לקבוע זאת היא בעזרת עדי ראייה", מציין סגן ניצב ביגנסקי. "מלבד זאת, אנחנו בודקים את סדר המופעים של הרמזורים ומשווים אותו לשעה המדויקת של התאונה. מובן שאם יש מצלמות אבטחה או מצלמות רמזור זה עוזר מאוד".

      את המהירות קובעים הבוחנים לפי מודלים מתמטיים בינלאומיים, תוצאה של מחקרים רבים שנערכו בתחום, שבהם מתעדכנים הבוחנים מעת לעת. "ישנם סימנים שהרכב משאיר, כגון סימני בלימה, וישנו מצב הנפגעים – מידת הפגיעה והמרחק שאליו הם הועפו", מוסיף ביגנסקי, "העבודה האמיתית היא לבחון אם הנהג יכול היה למנוע את התאונה".

      רישיון להרוג

      אחד המקרים הזכורים שבהם נעשה שילוב של כל המרכיבים בעבודת הבוחנים הוא תאונת הפגע וברח מ-2008, שבה הורשע שי סימון בהריגתה של מיטל אהרונסון, בפציעתה של חברתה מלי יזדי ובהפקרתן של השתיים, ונידון ל-14 שנות מאסר. חברו, שלום ימיני, שהיה עמו ברכב, נידון למאסר של שנתיים וחצי. "התאונה הזאת זכורה לי היטב, כי אני הייתי זה שבישר את הבשורה המרה לאמה של מיטל", נזכר פקד וינרב.

      בזכות עדי הראייה במקום התאונה (צומת הרחובות אבן גבירול וצייטלין בתל אביב), שחקירתה זכתה לכינוי "רישיון להרוג", ידעו מיד הבוחנים שמדובר בג'יפ שחור. לכך התווסף הדיווח ממחסום השכרות באזור נמל תל אביב, שממנו נמלטו השניים כעשר דקות לפני התאונה. הרכב אותר שעות לאחר התאונה סמוך לבית החולים איכילוב.

      "אספנו ממצאי DNA מהג'יפ. אחר כך הבאנו את הג'יפ למקום התאונה, סגרנו את הצומת וביצענו שחזור", מספר וינרב, "השחזור הוא כלי חשוב בתאונות פגע וברח. בשחזור אנחנו מנסים להגיע לתנאים הדומים ביותר לתנאי התאונה. אם צריך, אנחנו גם מתקנים את הרכב".

      המבחן הקשה ביותר של הבוחנים שחקרו את התאונה דאז, היה לקבוע מי נהג ברכב, בדומה למה שחוקריו של שושן ברבי נאלצים להתמודד עמו כעת, שכן ימיני וסימון הטילו את האשמה איש על רעהו. "במקרה של ימיני וסימון, התבצעה החלפה בין הנהגים", אומר וינרב, "לכן מבחינת DNA היה בלבול. גם דם לא היה ברכב. הראייה החותכת ביותר בתיק הזה הייתה עדי הראייה. בהקשר הזה, אני רוצה לציין את חשיבותו של הציבור ואת חשיבותה של התקשורת בסיוע בפענוח תאונות פגע וברח".

      על דמותו השנויה במחלוקת של החשוד בתאונת הפגע וברח בנתניה, שושן ברבי, עבריין מורשע ואלים, דובר רבות בתקשורת השבוע. אבל אפילו מי שחוקר בימים אלה את האירוע שבו הוא חשוד, רב סמל חיים גדליה, מסכים כי זה אינו הפרופיל הנפוץ של הנהג הפוגע והבורח. "כשמחפשים חשוד כזה, לאו דווקא מחפשים מאפיינים של עבריין", אומר גדליה. "יש מקרים שבהם הבורח הוא אדם נורמטיבי שנמלט בגלל פחד רגעי".

      "הרבה פעמים כשאני פוגש את הנהג אני מופתע", אומר פקד וינרב. וינרב חקר את תאונת הפגע וברח שבה נפצע קשה ביהוד אמיר בלחסן בן ה-12. "בני הזוג תורן (שהורשעו בהפקרתו של בלחסן - מ.ש) היו אנשים נורמטיביים ועשו עליי רושם טוב, אך הם היו קרים כקרח בחקירה", נזכר וינרב.
      לדברי סגן ניצב ביגנסקי, קיימים שלושה סוגים של בורחים: "הסוג הראשון הוא הנהג שנתקף פאניקה, איבד עשתונות. הסוג הזה יסגיר את עצמו זמן קצר לאחר התאונה, אחרי שיחלוק עם מישהו את החוויה. הסוג השני הוא כאלה שלא הבחינו שהיו מעורבים בתאונה. זה יכול לקרות כשאנחנו מדברים על כלי רכב מאוד גדולים".

      הסוג השלישי, לדברי ביגנסקי, הוא "אלה שבורחים ויודעים למה". אלה אינם מסגירים את עצמם בדרך כלל, כי בזמן התאונה היו תחת השפעת אלכוהול או סמים, או שנהגו בזמן פסילה. כזה הוא טל מור, שהורשע בהריגתו ובהפקרתו של רוכב האופניים שניאור חשין.

      טל מור העיד ופרץ בבכי: "סליחה, עשיתי טעות" (קובי אליהו)
      "אלה שבורחים ויודעים למה". דורסו של שניאור חשין, טל מור, בבית המשפט (צילום: קובי אליהו)

      באוקטובר יתקיים בבית המשפט העליון דיון בערעורו של מור, שבית המשפט המחוזי הגדיר כ"צעיר הנוטל את ההגה לידיו, לאחר ליל הוללות, כשהוא רווי באלכוהול וסמים". על פי ביגנסקי, "אלה נהגים שברוב המקרים לא יסגירו את עצמם, וגם אם כן, הם לא ייקחו אחריות על האירוע".

      באגף התנועה מבינים את החשיבות שבהרתעת נהגים מפני בריחה. ניצב ברונו שטיין, ראש אגף התנועה במשטרת ישראל, מוביל מאבק תקיף בבריונות הכביש, שאחד ממאפייניה המובהקים הוא הפקרת נפגעים. בין היתר, ביטל ניצב שטיין את מכסת הדו"חות ומיקד את שוטרי התנועה באכיפת עבירות מסוג התנהגות בריונית. במסגרת רפורמה, הועבר לאחרונה מערך בוחני התנועה מהמחוזות אל אגף התנועה הארצי.

      במסגרת הרפורמה, אף החלו באגף התנועה בתביעה לחומרה בהליך שיפוט מהיר (תלת"ן). במסגרת ההליך, מוגשת תביעה לחומרה בשיפוט מהיר. מי שחשוד בעבירת תנועה מסוג בריונות כביש, מגיע בפרק זמן קצר של כשבוע לדיון בבית המשפט. כמו כן, חלה החמרה בענישה. הכנסת אישרה לאחרונה לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק המבקשת להחמיר באופן משמעותי את הענישה על נהגים המעורבים בתאונות "פגע וברח".

      על פי הצעת החוק, דינו של אדם אשר נמלט מזירת תאונה לאחר שפגע באדם יעמוד על שבע שנות מאסר בפועל. ההחמרה המשמעותית ביותר תהיה במקרה שבו נפגע אדם פגיעה חמורה, אז יעמוד עונש המאסר המקסימלי על 14 שנה בפועל. עד כה, בתאונות מסוג זה לא הייתה חקיקה ברורה המסדירה את מידת הפגיעה, והעונש שהוטל על עבריין שכזה היה בין שבע לתשע שנים.

      "הכאב לא עובר אף פעם"

      ליאורה אהרונסון, אמה של מיטל, לא יכלה שלא לעקוב השבוע אחר המקרה בנתניה. "הכאב לא עובר אף פעם, אבל כשקורה מקרה דומה זה מטלטל. הדמיון בין שלושת המקרים, שלנו, של לי זיתוני והמקרה האחרון, הוא מפחיד. המכוניות הענקיות השחורות, הנהוגות על ידי פושעים שרוצחים על הכביש ומפקירים, אשר נהגיהן אינם לוקחים אחריות על מעשיהם".
      לדברי אהרונסון, הכוח הרב ביותר בעניין הזה הוא בידי השופטים. "החלטת המחוקק להכפיל בעונש ולהכליל גם את אלה שנוסעים ברכב כחלק מעבירת ההפקרה היא אמירה חזקה. אז למה השופטים מתעלמים? הכל בידיהם. את הפושעים אנחנו לא נצליח להחזיר למוטב. צריך להרתיע, לגרום להם לחשוב פעמיים".

      גם בוחני התנועה קוראים לציבור הנהגים לחושב פעמיים לפני שהם מפקירים נפגעים ובורחים. "קודם כל, לפעמים מדובר בעניין של שניות לחיים או למוות, לכן החשיבות הרבה בהזעקת עזרה", אומר פקד וינרב. "הסטטיסטיקות לא משקרות", אומר סגן ניצב ביגנסקי. "אנחנו מגיעים לרוב הנהגים האלה".

      לדבריהם, במקרים מסוימים, הנהגים הבורחים כלל אינם אשמים בתאונה. "אם הם היו נשארים, לא רק שייתכן שיכלו להציל חיי אדם, אלא שמצבם גם היה טוב בהרבה", מציין פקד וינרב, "בית המשפט מתחשב בגורם הזה, בבואו לגזור את עונשם, גם בניסיון ליצור הרתעה. חקרתי עשרות מקרים של פגע וברח ואני לא מצליח להבין את הראש. איזה מין דבר זה לברוח?".

      עוד באותו נושא
      שלושה ימי מרדף: כך לכדה המשטרה את שושן ברבי
      ברבי בבית המשפט: "משתתף בצער המשפחות אבל זה לא אני"
      20 שנות מאסר לדורס מיטל אהרונסון
      חברי לי זיתוני בירכו על לכידת ברבי: "ברח מאחריות"
      טל מור הורשע בדריסתו למוות של שניאור חשין