הגיבור החדש של תושבי העיר חומס בסוריה הוא לא גנרל, לא לוחם אמיץ ולא מנהיג אופוזיציה מקומי. זהו ירקן עני וצעיר שהפך בן-רגע לשיחת היום בעיר המופגזת. הירקן, ששמו לא ידוע, הופיע בסרטון וידאו שעלה ליו-טיוב ולעג למשטרו של הנשיא בשאר אסד, כשפניו חשופות וגלויות. בניגוד לאזרחים אחרים בסוריה החוששים להצטלם בפנים גלויות פן יבולע להם, עמד הירקן ברחוב שומם בעיר כשסחורתו מאחוריו. כשבאו כמה ילדים לקנות ירקות, הוא סירב לקבל מהם מטבעות שעליהם מופיעה תמונתו של הנשיא לשעבר חאפז אסד, אביו של הרודן הסורי הנוכחי. את חלקם הוא גירש בצחוק, ולחלקם הוא נתן ירקות בחינם הכול כדי לא לקבל לידיו מטבע עם תמונת אסד - "החזיר", כלשונו.
צפו בסרטון על הירקן מחומס:
למרות החיוך על פני הירקן הצעיר, אין ספק שמצבו לא קל. בימים אלו הלחימה העזה בין המורדים לבין כוחות הביטחון של אסד מתנהלת אמנם במוקדים אחרים כגון דמשק וחלב, אולם חומס שהפכה זה כבר לבירת המרד הסורי היא עדיין עיר מופגזת, הרוסה, שוממת וחרבה. ייתכן שהירקן נשאר בעירו משום שלא הצליח להימלט ממנה בזמן, או שמא עשה זאת בלית ברירה כדי להתפרנס ממכירת ירקות. חייו, כמו גם חיי יתר התושבים שנותרו בחומס, הפכו לבלתי-אפשריים: הבתים הרוסים, הפרנסה דחוקה, אלפים נמלטו, וריח הפגזים והגופות מורגש בכל פינה. מאז שהחלה ההתקוממות בסוריה נהרגו בחומס כ-7,000 בני אדם. לירקן נותרו כנראה שתי ברירות: לצחוק או לבכות. הוא בחר לצחוק ולנסות להתפרנס איכשהו.
תושבי חומס, כמו יתר תושבי סוריה, בקושי עובדים בחודשים האחרונים. בין אם מחשש שייפגעו מפגז תועה ובין אם בשל התנועה הדלילה ברחובות, מחליטים רבים מהם להישאר בבתים. כלומר, אלו שאינם נמנים עם מאות האלפים שכבר הצליחו להימלט מסוריה לירדן, לבנון, טורקיה ועירק. פליטים רבים תיארו את הכאב העצום הכרוך בעזיבת בית: "למרות ההפגזות וההרס, החלטנו להישאר בבית שלנו בחומס, הרי שם אנו גרים כל חיינו", סיפרה פליטה שנמלטה ללבנון. "עד שהגיעו בריוני ה'שביחה' והציתו לנו את הבית. לא הייתה לנו ברירה ונמלטנו ללבנון. למעשה, גורשנו מהבית שלנו, מהשכונה שלנו ומהמולדת שלנו. אנשיו של אסד נוהגים בנו בדיוק כפי שהישראלים נוהגים בפלסטינים: מגרשים אותם, הורגים אותם ומחריבים את בתיהם". פליטים נוספים סיפרו בעצב על ערים "שהפכו לגיהינום" וחשפו סיפורי זוועות המתרחשים בעיר בחסות בריוני ה"שביחה" - המיליציה של אסד.
סוגרים בשלוש
חומס היא אמנם בירת ההתקוממות הסורית, אך היא לא העיר היחידה שנתונה תחת הפגזות ושתושביה אינם מצליחים להביא פרנסה הביתה. בשבועות האחרונים הצטרפה למוקד הלחימה הבירה דמשק וגם שם מתקשים התושבים לחיות חיים נורמליים. כל העסקים שנמצאים בפרברי דמשק ובשכונות הדרומיות והמזרחיות שלה מושבתים לגמרי, ואלפים מתושביהן נמלטו למרכז העיר. שם המצב טוב רק במעט: הסוחרים שאינם חוששים להיפגע פותחים את חנויותיהם עד לשעה שלוש אחר הצהריים בלבד. לאחר מכן החנויות סגורות והעיר ריקה ושוממת.
בשעות הלילה אין נפש חיה ברחובות גם עכשיו, בחודש הרמדאן, שבו נהוג שלאחר הצום אנשים מסתובבים עד לשעות הקטנות של הלילה, מבקרים איש את רעהו ומבלים במסעדות ובבתי קפה. בעל מסעדה הסמוכה לעיר העתיקה בדמשק, שנהג במשך שנים לארח עשרות אנשים מדי ערב בתום הצום היומי, סיפר השבוע בעצב שמאז תחילת החג לא סעד ולו לקוח אחד למסעדה. "היום במקרה נכנסו חמישה אנשים. לא נערכתי לכך מבעוד מועד ולכן נאלצתי לשלוח אותם החוצה", אמר. בעל עסק אחר סיפר כי גם לו אין כבר לקוחות: "שלחתי את העובדים שלי הביתה. אין לי מספיק כסף כדי לשלם להם משכורת. אני מרושש לגמרי".
בסאם, המתגורר בדומא שבפרברי דמשק, נמלט באחרונה עם משפחתו לבית קרוביו בשכונת אבו רמאנה במרכז הבירה. "אני לא יכול להגיע לעבודה או אפילו לקבל סחורה. אין גם שום תנועת מסחר. בשלושת החודשים האחרונים לא הרווחתי אפילו אגורה אחת". תושבים אחרים מספרים בכאב על המחירים המאמירים בצל המחסור הכבד בסחורה ועל היחלשות המטבע המקומי, הלירה הסורית. "אם אני רוצה אוכל וירקות, אני צריך לשלם מחיר כפול", סיפר תושב דמשק על עליות המחירים. "הסחורה בקושי מגיעה לכאן ואף אחד לא יכול לשאת את המצב הזה עוד יותר". אחר הוסיף: "אנשים לא קונים, אנשים לא מוכרים, כל המחירים קפצו".
1.5 מיליון רעבים
התמונה המצטיירת מהעדויות ומנתונים נוספים ברורה: סוריה צועדת לקראת קריסה כלכלית. ענפים רבים במשק מושבתים לגמרי. אתמול פורסם דו"ח של האו"ם הקובע כי קרוב לשלושה מיליון סורים צפויים להזדקק לסיוע הומניטרי - במזון, בתבואה ובמקנה - ב-12 החודשים הקרובים. על פי הדו"ח שחובר על ידי תוכנית האו"ם לחלוקת מזון (WFP) וארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), כ-1.5 מיליון בני אדם זקוקים לסיוע דחוף במזון. בהודעה משותפת עם ממשלת סוריה, הסוכנויות ציינו כי ההפסד שנגרם השנה לחקלאות הסורית נאמד ב-1.8 מיליארד דולרים.
לדברי פרופ' אייל זיסר, מומחה לסוריה ודיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת ת"א, הפגיעה בחקלאות אינה משתווה לפגיעה האנושה בתעשייה, במסחר ובשיווק ."התנועה הכלכלית משותקת כמעט לגמרי: התיירות, שהיוותה עד לפני כשנה וחצי חמישית מהכנסות המדינה, הפסיקה לגמרי; גם אלפי המשאיות שהביאו מדי יום סחורה מטורקיה ושילמו דמי מעבר אינן נכנסות יותר; ייצוא הנפט משותק גם בגלל המצב וגם בגלל הסנקציות על סוריה".
באופן מפתיע, הצליחה עד לפני כשנה הלירה הסורית לשמור על ערכה, 47 לירות לדולר, גם בשער הרשמי וגם בשוק השחור. אולם בחודשים האחרונים התערערה מאד יציבות המטבע וכעת דולר שווה כבר 65 לירות בשוק הרשמי ומאה לירות בשוק השחור. זיסר סבור שעדיין לא מדובר בקטסטרופה ושהעתודות עדיין מצליחות לשמור על יציבות יחסית בכלכלה הסורית. עם זאת, הוא מזכיר שהכלכלה הסורית תמיד פיגרה מאחור, וכעת הפיגור רק מחמיר: "התשתיות נהרסו, לא קיים זרם קבוע של חשמל, אין מזוט, אין גז לבישול, יש תורים ארוכים מחוץ למרכזי חלוקת מזון, האספקה לא קבועה, שני מיליון כבר עזבו את בתיהם, 400 אלף מהם ברחו לירדן וטורקיה ושם הם מקבלים אוכל. הסורים חוזרים לקיום הבסיסי, ומכיוון שהמדינה ממילא הייתה נחשלת ורוב האוכלוסייה חיה בעוני, ההבדל בין אז לעכשיו לא גדול מאד. מה שבטוח הוא שהחיים חזרו עשרות שנים אחורה".
לא מתעסקים עם החיילים
השבוע פרסם היומון הלונדוני "א-שרק אל-אווסט" דיווח מיוחד על הנעשה בדמשק מפי כתב שהעדיף להישאר אנונימי. הדיווח המטלטל חושף עיר שהייתה עד לא מזמן "עיר ללא הפסקה" בעיקר בחודש הרמדאן - והפכה לעיר ריקה, מבהילה, מסוגרת ומפוחדת. לדברי הכתב, מי שיוצא מהבית אחרי עשר בלילה לוקח סיכון כבד ולעתים קרובות נורה על ידי חיילי צבא סוריה. "היציאה מהבית הפכה להרפתקה גדושה בסכנות. בכל יום שעובר רק הולכים ומתווספים המחסומים בשכונותיה של העיר, והשלטון מבודד אותן זו מזו. כדי לעבור בכל מחסום צריכים התושבים להציג תעודת זהות (...) וברחבי השכונות פרושים חיילים ובריוני ה'שביחה' ".
התושבים מוצאים את עצמם נעים בפחד בתוך עירם-שלהם וחוששים לעבור ברחובות מסוימים. בשדה הקרב שבו הם חיים, הם מאמצים לעצמם קודי התנהגות חדשים, לדוגמה עדכונים בהודעות טקסט או באינטרנט על מחסומים חדשים, כבישים שנסגרו ודרכים שנפתחו. בחלק מהשכונות ממליצים התושבים זה לזה לשאת עימם בכל עת מסמכים המעידים שהם מתגוררים בשכונה מסוימת, כמו חוזה, חשבון חשמל או חשבון מים. אולם נדמה שההמלצה הטובה ביותר שמאמצים התושבים בדמשק בשבועות האחרונים היא כיצד להתנהג מול חייליו של אסד: "לא להתעסק עם החיילים, לא לעורר פרובוקציות, להישאר רגועים ומאופקים, לא להתרגז אפילו כשהחיילים מעוררים פרובוקציות ולא להראות פחד מפני הנשק של החיילים, אפילו אם הוא מופנה לעבר הפנים".
בני המזל מקרב האלפים שנמלטו מהפרברים למרכז דמשק הצליחו למצוא מחסה אצל קרובי משפחה או ידידים. רבים אחרים נאלצים לנוד כחסרי-בית ולחפש אחר מקום ללון בו מדי לילה. אחמד אל-חומסי, תושב חומס שנמלט לפני כמה חודשים לדמשק, הצליח דווקא למצוא מחסה בבירה הסורית ביחד עם משפחתו. אולם למרות שהגיע מהתופת של חומס לא מצא נחמה בשיממון של דמשק. "לאחר ארוחת שבירת הצום הופכת השכונה שלנו לשכונה של רוחות רפאים", סיפר בחיוך, כפי שעושים רבים מתושבי חומס למרות חייהם הקשים. "אתמול הרגשתי שאני ומשפחתי נמצאים בתוך כלא ולא יכולתי לשאת זאת יותר".
אל-חומסי, המודע לתדמית שדבקה בתושבי חומס שהם אינם יראים מדבר (ועל כך יעיד גם הסרטון על הירקן מחומס), פעל בדיוק כמצופה ממנו וחשף בדרכו ההומוריסטית פן נוסף בחיי האזרחים הפשוטים שנקלעו למלחמת אזרחים. "החלטתי לצאת לבית קפה אבל הרחובות האפלים והיתומים הבהילו אותי. היחידים שהיו ברחובות היו כוחות הביטחון. אולם מאחר שאני מחומס, ואומרים עלינו שאנו משוגעים, לא מצאתי מה לעשות אלא ללכת לאנשי כוחות הביטחון וה'שביחה' ולפתוח אתם בשיחה. לאחד מהם היה אופנוע, וביקשתי ממנו שניסע יחד לשבת בבית קפה קרוב. הוא הסכים, כנראה שגם הוא היה משועמם. בית הקפה היה ריק מאדם ולא היו מכוניות בכבישים, ונאלצנו לשוב בחזרה". מתברר שאפשר להוציא תושב מחומס, אך אי אפשר להוציא את חומס מהתושב.
לפנייה לכתב ניר יהב: nir_yah@walla.com
לקריאה נוספת על סוריה:
תיעוד: מורדים בחלב הוציאו להורג ארבעה נאמני אסד
דיווח: אובמה חתם על צו סודי לסיוע למורדים בסוריה
מי שולט בחלב - אסד או המורדים?
האופוזיציה חושפת: הסקאדים הכימיים של אסד