לאחר יותר משני עשורים של מאבקי כוח, כיפופי ידיים ומאמצי סרק, הצליח סגן ראש הממשלה השר דן מרידור להשיג את הבלתי יאומן. הוא חיבר דין וחשבון שממליץ על שינוי מבני יסודי חשוב במערך איסוף המידע של קהילת המודיעין של ישראל. מדובר בתחום איסוף, במה שמוגדר יומינט - "מודיעין אנושי".
לשלושת הארגונים המרכזיים של קהילת המודיעין הישראלי - שירות הביטחון הכללי, המוסד ואמ"ן - יש יחידות של קציני איסוף או מפעילים שפועלות בתחום זה. השב"כ, באמצעות הרכזים, מגייס ומפעיל סוכנים בעיקר בגדה המערבית ובעזה בתחום מאוד מוגדר של סיכול טרור והשגת התראה על פיגועים, שלרוב נכללים בהגדרה של "פעילות חבלנית עוינת" (פח"ע). למוסד יש את אגף "צומת", שבאמצעות קציני איסוף (קצ"א), מאתר, מגייס ומפעיל סוכנים מחוץ לגבולות המדינה שמשימותיהם הם בתחומים של סיכול טרור, התראה מפני מלחמה וכל תחום אחר שמדינת ישראל סבורה כי דרוש לה מידע מודיעיני, כמו הגרעין האיראני, היכולות והכוונות צבאות של מדינות אויב ועוד. אף שיש לא מעט חריגים ויוצאים מן הכלל, עיקר עבודתו של המוסד בתחום היומינט הוא להשיג מודיעין בעל ערך אסטרטגי.
לאמ"ן יש את יחידה 504 שקציני האיסוף שלה מכונים "קצינים לתפקידים מיוחדים" (קת"ם). תפקידה המרכזי של היחידה הוא לגייס סוכנים ליד ובאמצעות הגבולות, שיוכלו לספק לצה"ל מודיעין טוב ואיכותי, בעיקר ברמות טקטיות של מודיעין שדה אם כי לא רק כזה.
בכל השנים פעלו קציני האיסוף של שלושת הארגונים זה לצד זה, כשחלוקת העבודה וגבולות הגזרה ביניהם לכאורה ברורים. בפועל, בלא מעט פעמים נתגלו כפילויות וחיכוכים בגיוס ובהפעלת סוכנים. קציני ההפעלה חדרו לעיתים זה לגזרתו של האחר. כך לדוגמא קתמ"ים של 504 גייסו או הפעילו סוכנים לא רק לאורך הגבולות וחדרו לתחומי האחיות והפעילות של המוסד. כך גם לגבי רכזים של השב"כ.
לחסוך בעלויות ולשפר את תפוקת האיסוף
המצב היה עמום במיוחד בשני אזורים בגדה המערבית וברצועת עזה בין השב"כ ל-504 ובלבנון, בעיקר ב-18 שנות הנוכחות הישראלים בדרום המדינה, בין 504 למוסד. בכל אותם שנים היו מאמצים של ראשי קהילת המודיעין שמתכנסים מעת לעת בפורום הקרוי ור"ש - ועדת ראשי השירותים - וכן של רמטכ"לים ושרי ביטחון להסדיר את תחומי האחריות, לא רק בתחום היומינט אלא גם בתחום הסיגינט (איסוף מידע באמצעות האזנות, יירוט תשדורות ופענוח צפנים) בין הארגונים. זה לא היה קל ופשוט. אף לא ארגון ואף לא ראש ארגון היו מוכנים לוותר על נכסים ו"נחלות" שלהם. אך בסופו של דבר, המציאות המשתנה והאחריות המקצועית גברו על האגו, היצרים והכמיהה לכוח ולשליטה וכפו על המעורבים להגיע לכמה הבנות, שזכו לכינוי "מגנה כרטה" (על שם מגילת הזכויות - צ'רטר - שהסדירה את היחסים בין המלך ג'ון "ללא ארץ" האנגלי לאצולה באנגליה במאה ה-13).
הבנה אחת בנושא הסיגניט הושגה בשנות ה-90, בתקופת כהונתם של אורי שגיא כראש אמ"ן ושבתי שביט כראש המוסד. הבנה נוספת הושגה בעת כהונתם של עמוס מלכא כראש אמ"ן ויעקב פרי כראש השב"כ וחלה לגבי עזה. לבנון נותרה סלע המחלוקת. הבעיה לגביה הוחרפה על רקע מלחמת לבנון השנייה, ובשל הפרסומים בתקשורת בלבנון על חשיפתם של עשרות מרגלים שהואשמו, הוחשדו ואף נדונו לגזרי דין מוות ולעונשים כבדים על שהיו מרגלים בשירות ישראל.
במשך שנים עלו על הפרק כמה רעיונות לרכז תחת קורת גג אחת מעין רשות הפעלה מרכזית את כל היחידות, ובעיקר אלה של המוסד ואמ"ן הפועלות בתחום היומינט. במקביל, עלו גם הצעות דומות להקים סוכנות ביון נפרדת שתעסוק במודיעין סיגינט ותופרד מאמ"ן, שכיום מפעילה בנושא זה את יחידת 8200. הרעיון בנושא זה היה להקים סוכנות ביון במתכונת האן.אס.אי. - "הסוכנות לבטחון לאומי". עם זאת, עד לאחרונה שום דבר לא יצא מאותם רעיונות והצעות. עתה כאמור הצליח השר מרידור לגבש הצעה לחלוקה רציונלית, סבירה ויעילה יותר, שתכליתה לצמצם את הכפילויות, את החיכוכים, לחסוך בעלויות ובעיקר לשפר את תפוקת האיסוף. המשימה הוטלה על השר מרידור בשל היותו יסודי ורציני ובקיא בנושא. זה שלושים שנים הוא עוסק ועוקב ופועל בנושא במסגרת תפקידיו השונים - מזכיר הממשלה, חבר ועדת החוץ והביטחון, שר בכיר בקבינט, וכעת גם השר הממונה על קהילת המודיעין. הרמטכ"ל, ראשי השירותים ושר הביטחון אישרו את ההצעה ובכך אפשרו, גם אם באיחור מיותר, את הרפורמה שהיתה כה נדרשת. ועל כך נאמר מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
חשאי בחמישי - טורים אחרונים
מה הקשר בין המרגל המצרי לענת קם?
חייו ומותו של המרגל שאהב אותנו
להציל את אשת המסתורין של מנהיגי ערב