פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חשאי בחמישי: מה הקשר בין המרגל המצרי לענת קם?

      היועץ המשפט לממשלה סגר השבוע את התיק נגד ראש ראש אמ"ן לשעבר, אלי זעירא, שהדליף זהותו של סוכן מוסד - החלטה הממחישה את מדיניות האיפה ואיפה. הטור השבועי של יוסי מלמן

      לפני כמה שנים, התכנס פורום ראשי אגפים (רש"א) של המוסד לדיון בשאלה כיצד לנהוג בראש אמ"ן לשעבר, אלי זעירא. זאת, לאחר שהיה ברור מעבר לכל ספק כי הוא הדליף לעיתונאים את זהותו של ד"ר אשרף מרואן, סוכן האיכות של המוסד, שמסר את ההתרעה על מלחמת יום הכיפורים.

      הפורום נחלק בדעתו. נ', ראש צומת, האגף האחראי על גיוס והפעלת סוכנים, היה נחרץ בדעתו כי יש למצות עמו את הדין. הוא, וכמה נוספים שתמכו בעמדתו, הדגישו את ההשלכות החמורות שיש למעשה - למוסד עלול לצאת שם של ארגון שאינו יודע לשמור על זהות מקורותיו, ודבר זה יקשה עליו לגייס בעתיד סוכנים. אחרים, ובראשם ראש המוסד דאז, מאיר דגן, סברו כי יש להניח לפרשת ההדלפה לחלוף מן העולם. דגן גרס כי מדובר באירוע מן העבר הרחוק, וכי כל עיסוק בו עלול רק להזיק עוד יותר למרואן.

      אלי זעירא (דובר צה"ל)
      אפשר שהדלפתה של קם סיכנה חיים, אך הדלפתו של זעירא גרמה למותו של סוכן. אלי זעירא (צילום: דובר צה”ל)

      תוצאת הדיון הייתה שעמדתו של דגן הפכה לעמדת המוסד. המוסד לא הגיש תלונה, לא למשטרה ולא ליועץ המשפטי לממשלה, והעדיף שלא ימוצה הדין עם זעירא. זה היה החטא הקדמון, שהוביל גם בסופו של דבר להחלטה השבוע של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לגנוז את תיק החקירה נגד ראש אמ"ן לשעבר.

      אחד הנימוקים להחלטת היועץ היה שאין בפרשה עניין לציבור. זו החלטה אומללה ושערורייתית כאחד. האם אין עניין לציבור באלוף בצה"ל, ראש אמ"ן לשעבר, האמור לשמור על סודות המדינה, שהדליף בזדון מידע סודי ביותר וחשף את שמו של סוכן עילית של המוסד - מעשה שבסופו של דבר הביא לחיסולו? וכל זאת רק כדי להסיר מעליו את האחריות לכישלון המודיעין במלחמה?

      כדי להבין עד כמה חמורה ההחלטה, רצוי לקרוא את הודעתו של היועץ המשפטי בעניין זה. ההודעה, המנוסחת בלוליינות לשונית כדי לטהר את השרץ, מוגשת כאן במלואה, ללא השמטות וללא קיצורים, כשירות לקורא:

      "האלוף בדימוס אלי זעירא הוא יליד 1928. הוא התנדב לפלמ"ח בשנת 1946. הוא לחם במלחמת הקוממיות, ושירת בצה"ל מהקמתו ועד לשחרורו מצה"ל ב-1974. בין תפקידיו היה מפקד חטיבת הצנחנים וראש ענף המבצעים במטה הכללי.

      זעירא כיהן כראש אמ"ן מאז ספטמבר 1972, לפני ובזמן מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973. ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה בעקבות מלחמת יום הכיפורים - "ועדת אגרנט" - הצביעה במסקנותיה גם על זעירא כמי שכשל בתפקידו, וכתוצאה מכך נאלץ זעירא לפרוש מצה"ל.

      החל משנת 1993 החל זעירא לפרסם פרסומים, בהם, על פי החשד, חשף את זהותו של אחד מבכירי המקורות של מדינת ישראל במצרים, אשר נודע כמי שהתריע, בין השאר ערב מלחמת "יום הכיפורים", על כוונת מדינות ערב לצאת למלחמה.

      תחילת הפרסומים בספר שפרסם זעירא בשנת 1993, המשכם בשיחות שקיים במהלך השנים עם גורמים שונים שמחוץ למערכת הביטחון, וסופם בספר מעודכן שפרסם בשנת 2004 ובראיון טלוויזיה שליווה אותו.

      בעקבות הריאיון בטלוויזיה, בשנת 2004, פנו מספר אנשי מודיעין לשעבר בבקשה להורות על פתיחה בחקירה נגד זעירא בגין הפרסומים הללו.

      במקביל, האלוף בדימוס צבי זמיר, ראש המוסד בתקופת מלחמת יום הכיפורים, יצא בפומבי ובחריפות נגד זעירא בגין פרסום זה, ועקב כך הגיש נגדו זעירא תביעת נזיקין בגין לשון הרע. בסופו של יום התבררה התביעה בבוררות בפני המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, כב' השופט תיאודור אור, אשר לאחר שמיעת עדים החליט בשנת 2007 לדחות את תביעתו של זעירא, תוך שקבע כי זמיר דיבר אמת.

      לאחר קבלת התלונה הפלילית נגד זעירא, החליט פרקליט המדינה דאז להשהות את ההחלטה בשאלה אם לפתוח בחקירה פלילית, וזאת בהתחשב בקיומה של תביעת הדיבה שעסקה באותו נושא עובדתי בו עסקה גם התלונה. פרקליט המדינה דאז החליט להמתין להחלטת הבורר לפני קבלת החלטתו.

      בעקבות פרסום החלטת הבורר, בשנת 2007, לאחר מותו סמוך לאותה עת של מי שנטען כי זעירא חשף את זהותו כמקור, ולאחר לבטים וקבלת התייחסות כל גורמי הביטחון, הורה פרקליט המדינה דאז על פתיחת חקירה פלילית. צוות חקירה משותף למשטרה ולשירות הביטחון הכללי החל בחקירה בשנת 2008 וסיימה בשנת 2009.

      ממצאי החקירה הועברו לפרקליטות המדינה ולאחר מכן ליועץ המשפטי לממשלה. לאחר שקיים מספר התייעצויות, שבחלקן השתתפו גם גורמי החקירה וגורמי המודיעין, החליט היועץ המשפטי לממשלה שלא להגיש בפרשה כתב אישום, וזאת לאחר התלבטות קשה ומורכבת. שורש ההתלבטות בשאלת העמדתו לדין של זעירא נעוץ היה בכך, שמחד גיסא מדובר בעבירות ביטחוניות חמורות ביותר שבוצעו - על פי הנטען - ע"י אישיות בכירה מצמרת מערך המודיעין והביטחון, ושפגיעתן נגעה לתחומים שבליבת העשייה עליה היה זעירא מופקד, ומאידך גיסא, ההעמדה לדין נשקלת כיום, בחלוף שנים רבות ממועד הפרסום, כאשר במהלכן לא ננקטו נגד זעירא צעדים כלשהם על-ידי מי מגורמי האכיפה.

      כאמור, העבירות הנטענות בוצעו בין השנים 1993-2004. אכן, למרבית העיכובים שאירעו בפרשה זו הייתה הצדקה מסוימת. כך למשל, במהלך כל השנים שעד למועד פתיחתה של החקירה, היו אלה שיקולים מתחום ההגנה על הביטחון שעמדו בייסוד ההעדפה להימנע מנקיטת הליך פלילי, שעיקרם ברצון להימנע מלסכן את המקור, עקב ניהול חקירה בנושא חשיפתו. החקירה אף היא ארכה זמן מה ולאחר מכן נדרש זמן לקיום ההתייעצויות השונות. אלא שמשהגענו עד הלום בלא אכיפה, ובשוקלנו כיום את האינטרס הציבורי שבנקיטת הליך פלילי כנגד זעירא, יש להתחשב גם בתמונת הדברים שמתבטאת בשנים רבות בהן מערכות הביטחון והאכיפה הבליגו אל מול ביצוען החוזר ונשנה לכאורה של העבירות.

      לכך נוסיף, כי האלוף בדימוס זעירא הוא היום כבן 84, והוא אדם עתיר עשייה במאבק על הקמת המדינה ובשמירת ביטחונה.

      בשל ההיבטים החמורים של הפרשה והשלכותיהם על ממלאי תפקידים בכירים בשרות המדינה, על מעשיהם לאחר שהם פורשים מתפקידיהם, ועל שמירת הסודות שנחשפו אליהם במהלך שירותם, נשקלו הדברים בכובד ראש ובאופן יסודי בידי מקבלי ההחלטות, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, וכאמור, בסיומם של הדיונים הכריע היועץ המשפטי לממשלה כי לאור מכלול הנסיבות יש מקום לסגור את התיק.
      יש להדגיש, כי אין בכך כדי לגרוע מחומרת המעשים הנטענים.

      הפתעת מלחמת יום הכיפורים נצרבה כטראומה לאומית שפצעיה לא הגלידו. היא גבתה חיי אלפי ישראלים. היא תבעה מעשי גבורה, מסירות נפש ועמידה בסבל של שכול, פציעה, נכות ושבי, מרבים נוספים. הטיפול והאחריות לכל אלה, כשאליהם נלווה גם ההיבט של עבודת איסוף והערכת המודיעין שקדמו למלחמה, הם בראש ובראשונה נושאים למחקר היסטורי, להפקת לקחים ולדיון ציבורי. בענייננו, כזכור, זכה ערך בירור האמת במישור האזרחי להתייחסות ולמענה בהכרעת הבורר. במכלול הנסיבות שתוארו, האפשרות שתכנים אלה, ובתוך כך שאלת חשיפת המקור הכרוכה בהם, יעמדו במוקד משפט פלילי שיתנהל בישראל בשנים הבאות, כשמחלוקות עובדתיות שחלקן נמצאות גם בליבו של הוויכוח ההיסטורי ייבחנו על פי נטל הראיה בפלילים - הינה בעייתית. גם בכך יש כדי לגרוע מן ההצדקה להעתיק את שדה הבירור וההכרעה בשלל סוגיות הלוואי הללו אל אולמות בתי המשפט.

      סוף דבר, היועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את תיק החקירה בעניינו של אלי זעירא".

      "זעירא ימשיך ליהנות מהחיים, קם נמקה בכלא"

      לא מעט נכתב כבר על חוסר המידתיות וגישת האיפה ואיפה שעולה מהחלטת הגניזה. יש לציין כי אותו יועץ משפטי שהחליט לגנוז את התיק נגד זעירא הורה להגיש כתב אישום נגד טוראית ענת קם, שהדליפה מסמכים סודיים לעיתונאי.

      אפשר שהדלפתה של קם סיכנה חיים, אך הדלפתו של זעירא גרמה למותו של סוכן. זעירא חשף את המידע בפני עיתונאים זרים. קם עשתה זאת בפני עיתונאי ישראלי – אורי בלאו מעיתון "הארץ". זעירא ימשיך ליהנות מהחיים. קם נשלחה לכלא. אין ספק שהיא ראויה לעונש, אך איפה המידתיות בינה לבין אלי זעירא?

      רק כדי לסבר עוד יותר את האוזן, אם כותב שורות אלה או כל עיתונאי ישראלי אחר (והיו במרוצת השנים לפחות עשרות עיתונאים וחוקרים שידעו שמדובר באשרף מרואן ונצרו את לשונם), היה מעז לפרסם את אותו מידע בדיוק, או אפילו מידע פחות-ערך ממנו, אין ספק כי המוסד היה תובע מהמשטרה ומהפרקליטות לחקור אותו ולמצות עמו את הדין. הוא היה מרעיש עולמות, ולא נח לרגע עד שהעיתונאי הסורר היה נשלח לכלא.

      נסגר תיק זעירא: "הוויכוח היסטורי - לא משפטי"