היועץ המשפטי לממשלה הודיע היום (שני) באופן רשמי על סגירת תיק החקירה נגד האלוף בדימוס אלי זעירא, ראש אגף המודיעין של צה"ל בזמן מלחמת יום הכיפורים מבלי הגשת כתב אישום. זעירא נחשד שהוביל לחשיפתו של המקור המצרי שכונה "בבל" - אשרף מרוואן - שהתריע על פתיחת המלחמה לישראל. ועדת אגרנט שחקרה את הכשל המודיעיני בתקופה שלפני המלחמה קבעה כי זעירא, 82, נכשל בתפקיד, וכתוצאה מכך הוא פרש מצה"ל ב-1974.
החל משנת 1993 החל זעירא לפרסם פרסומים, בהם, על פי החשד, חשף את זהותו של מרוואן, אחד מבכירי המקורות של מדינת ישראל במצרים, אשר התריע ערב המלחמה על כוונת מדינות ערב לצאת למלחמה. תחילת הפרסומים בספר שפרסם זעירא ב-1993, המשכם בשיחות שקיים במהלך השנים עם גורמים שונים מחוץ למערכת הביטחון, וסופם בספר מעודכן שפרסם בשנת 2004 ובראיון טלוויזיה שליווה אותו.
בעקבות הריאיון, פנו מספר אנשי מודיעין לשעבר ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה להורות על פתיחה בחקירה נגד זעירא. במקביל, האלוף בדימוס צבי זמיר, ראש המוסד בתקופת מלחמת יום כיפור, יצא בפומבי נגד זעירא, מה שהוביל להגשת תביעת דיבה נגדו מצדו של זעירא, שנדחתה על ידי שופט בית המשפט העליון בדימוס, תיאודור אור, בשנת 2007.
בעקבות החלטת השופט הורה פרקליט המדינה דאז, ערן שנדר, על פתיחת חקירה פלילית. ממצאי החקירה שביצע צוות משותף של המשטרה והשב"כ הועברו לפרקליטות המדינה ולאחר מכן ליועץ המשפטי לממשלה.
בהודעה שמסר משרד המשפטים הבוקר, נמסר כי וינשטיין התלבט בנוגע להעמדתו לדין של זעירא לאור העובדה שמדובר בעבירות ביטחוניות חמורות ביותר שבוצעו על ידי אישיות בכירה מצמרת מערך המודיעין והביטחון, אולם מנגד, עברו שנים רבות מאז הפרסומים, ובמהלכן לא ננקטו נגד זעירא צעדים כלשהם.
"משהגענו עד הלום בלא אכיפה, ובשוקלנו כיום את האינטרס הציבורי שבנקיטת הליך פלילי כנגד זעירא, יש להתחשב גם בתמונת הדברים שמתבטאת בשנים רבות בהן מערכות הביטחון והאכיפה הבליגו אל מול ביצוען החוזר ונשנה לכאורה של העבירות", נכתב בהודעת משרד המשפטים. עוד צוין, כי וינשטיין לקח בחשבון את גילו של זעירא ואת עברו הביטחוני.
"הפתעת מלחמת יום הכיפורים נצרבה כטראומה לאומית שפצעיה לא הגלידו. היא גבתה חיי אלפי ישראלים. היא תבעה מעשי גבורה, מסירות נפש ועמידה בסבל של שכול, פציעה, נכות ושבי, מרבים נוספים", נמסר ממשרד המשפטים. "הטיפול והאחריות לכל אלה, כשאליהם נלווה גם ההיבט של עבודת איסוף והערכת המודיעין שקדמו למלחמה, הם בראש ובראשונה נושאים למחקר היסטורי, להפקת לקחים ולדיון ציבורי. האפשרות שתכנים אלה, ובתוך כך שאלת חשיפת המקור הכרוכה בהם, יעמדו במוקד משפט פלילי שיתנהל בישראל בשנים הבאות, כשמחלוקות עובדתיות שחלקן נמצאות גם בלבו של הוויכוח ההיסטורי ייבחנו על פי נטל הראיה בפלילים - הינה בעייתית. גם בכך יש כדי לגרוע מן ההצדקה להעתיק את שדה הבירור וההכרעה בשלל סוגיות הלוואי הללו אל אולמות בתי המשפט".