להתראות, אחמדינג'ד: הנשיא שנכשל בביסוס מעמדו

ככלל, נשיאי אירן לדורותיהם המשיכו להשפיע על השדה הפוליטי ברפובליקה האיסלמית גם לאחר סיום כהונתם. כך היה עם הנשיא הלפני-אחרון מוחמד חאתמי, שהתבלט בתנועה הרפורמיסטית; כך היה עם קודמו, אכבר האשמי רפסנג'אני, שהמשיך במגוון תפקידים והיום עומד בראש "המועצה לשמירה על האיטרס של המשטר, המרכזת סמכויות נכבדות; וכך היה כמובן גם עם קודמו, הנשיא עלי חמינאי – שנושא כיום בתפקיד המנהיג העליון של אירן. אולם הודעתו של הנשיא הנוכחי, מחמוד אחמדינג'ד, על פרישתו מהחיים הפוליטיים בתום כהונתו בעוד שנה וחזרתו "אל העולם המדעי", כלומר לימיו כמרצה באקדמיה, כנראה לא הפתיעה רבים באירן.

נדמה כי שלוש השאלות האחרונות בראיון שהעניק לכתבת העיתון הגרמני "אלגמיינה פרנקפורטר צייטונג", שנגעו לעתידו במערכת הפוליטית אחרי הבחירות לנשיאות שיתקיימו בעוד שנה, לא "נפלו" על אחמדינג'ד בהפתעה. האיש - שהיה אך לפני עשור חבר לא בולט במועצת הבירה טהרן ומרצה בפקולטה להנדסה של אוניברסיטת "עלם וסנאעת" (מדע ותעשייה) בעיר, ולפתע התקדם לעמדה השנייה בחשיבותה ברפובליקה האיסלמית - מחשב כעת את קיצו לאחור.

נראה כי ההחלטה לוותר על המשך הדרך הפוליטית – אם הוא אכן יעמוד בהבטחתו – נפלה אצל אחמדינג'ד לאחר שהבין כי לא יצליח לממש את תוכניתו להמשיך ולהתבסס כאחד האישים החזקים במדינה. כבר כמה שנים מסתובבות שמועות במסדרונות הפוליטיים באירן ומחוצה לה, על מודל בסגנון "פוטין-מדבדב" שאותו מתכנן נשיא אירן ליישם גם במדינתו: כלומר, כמו ברוסיה, הוא יפקיד את כס הנשיא בידי אחד מנאמניו ועושי דברו.

בין היתר עלה כמועמד שמו של סגן הנשיא, מוחמד רזא רחימי, כאופציה קלושה. שם בולט יותר שעליו דובר הוא אספנדיאר רחים משאא'י, חברו של הנשיא מימי התואר הראשון. משאא'י מילא כמעט כל משרת אמון (17 תפקידים שונים!) בממשלתו של אחמדינג'ד, וילדיהם של השניים אף קשורים בברית הנישואין. לנוכח שמועות אלו, לא לחינם הזכירה הכתבת הגרמנייה את שמו של פוטין כששאלה את אחמדינג'ד על עתידו – אולם לא הנשיא האירני הוא אחד שייפול למלכודות עיתונאיות שכאלה.

אחמדינג'ד אכן ניסה בשבע השנים האחרונות לבסס את מעמדו באליטה האירנית על גווניה השונים. ה"צד החזק" שלו הוא המילייה החברתי ממנו הוא מגיע – יוצאי משמרות המהפכה, האנשים ששירתו איתו בשנות המלחמה בעירק, והיום זוכים לעדיפות בקידום לדרגים הגבוהים בפוליטיקה ובכוחות הצבא בשל הכוח הרב שצברו המשמרות במרוצת השנים (ובכלל זה גם כוח כלכלי רב, כשנכסים רבים מופקדים בידיהם). עם אלה הצליח הנשיא למצוא שפה משותפת – אך לא היה בה כדי לסייע במימוש שאיפותיו לכהונה שלישית באמצעות שליח.

במהלך החצי הראשון של כהונתו, עוד היה יכול אחמדינג'ד לבנות גם על הקשר הטוב שלו עם המנהיג העליון חמינאי, ובעיקר עם בנו הכרוי על אוזנו, מוג'תבא. אולם בבחירות 2009, אז קיבל אחמדינג'ד קרדיט אדיר מהמנהיג, שגונן עליו למרות הטענות לזיופים וההתקוממות העממית נגד בחירתו לכהונה שנייה, הוא בזבז את מכסת האשראי שנותרה לו. אחמדינג'ד בזבז את האשראי הזה כשהמרה את פיו של המנהיג בכמה מקרים בזמן קצר (זכורים במיוחד המקרים של פיטורי שרי החוץ והמודיעין המקורבים לחמינאי). חינו סר בעיני המנהיג ובנו, ואת התוצאה ניתן לראות בפרלמנט (מג'לס) הלעומתי לנשיא, שנבחר השנה והחל את כהונתו לפני כחודש.

גם במישורים אחרים, התקשה אחמדינג'ד למצוא עוגנים להתבסס עליהם. על הממסד הכלכלי ועל בני העם האירני אין מה לדבר. במצב הנוכחי, בו הכלכלה האירנית חולה, איש מבעלי ההון אינו מביע את תמיכתו בנשיא הנתפש כאחראי. זאת ועוד, הולך ומתמעט באחרונה היקף העברת חברות שונות לידיהם של בוגרי משמרות המהפכה. לגבי העם – שעמו מקפיד הנשיא להיפגש באופן בלתי אמצעי וישיר, במסעותיו ברחבי המדינה - אותו עם בעיקר אדיש כיום לנוכח המצב במדינה, אדישות שניכרה במספר המצביעים בבחירות האחרונות לפרלמנט. לאחר בחירות 2009 לנשיאות, הבין העם סופית שממילא לא הוא בוחר את הנשיא, אלא המנהיג העליון.

אחמדינג'ד למד הרבה דברים במהלך שבע שנותיו בתפקיד הנשיא. הוא למד בעיקר את מי אסור להרגיז, ומהו מקומו האמיתי של הנשיא ברפובליקה האיסלמית. אז האם באמת הגיע לסוף דרכו? צריך לזכור שבפוליטיקה כמו בפוליטיקה, גם בפוליטיקה האירנית הנשיא הוא פוליטיקאי – ולא כל הבטחה שניתנת היום תקפה גם מחר. אל תתפלאו אם גם אחרי אוגוסט 2013, השם אחמדינג'ד עוד יתגלגל על פיהם של מדינאי אירן והעולם.

לקריאה נוספת:
ביום השיחות: אחמדינג'ד מציע פשרה, על דעת חמינאי?
אחמדינג'ד: אפרוש מהחיים הפוליטיים בסוף 2013
למה חייך אחמדינג'ד? כך נראה מו"מ הגרעין מטהרן