למה הוא חייך? באירן המשיכו בשבוע האחרון לעסוק - במסדרונות ההנהגה כמו גם בכלי התקשורת - בפרטים העולים מתוך חדרי המו"מ שבהם נערכו בשבוע שעבר שיחות בגדד עם שש המעצמות, על עתיד תוכנית הגרעין השנויה במחלוקת של הרפובליקה האיסלמית. ההצהרות האירניות הפומביות בהקשר זה ממשיכות להישמע בשני קולות: לצד הבעת שביעות רצון מ"השיחות הבונות", מושמעת גם אכזבה מחוסר הנכונות המערבית לפשרה ועמידה על הזכות האירנית לגרעין.
במסגרת התגובות האירניות בלט הראיון שהעניק ביום רביעי הנשיא מחמוד אחמדינג'ד לרשת "פראנס 24" הצרפתית. בראיון הדגיש שוב, מצד אחד, את "זכותה החוקית" של אירן להעשיר אורניום, גם ברמה של 20%, ואף הנמיך צפיות והודה כי "אינו מצפה לנס" בסבב השיחות הבא, בהמשך החודש במוסקבה - אך מצד שני, גם רמז כי יהיה מוכן לפשרה, כגון העברת ההעשרה לרמה של 20% אל מחוץ למדינה, "לו היו מציעים לנו הצעה כזו", ואף הוסיף כי הדבר תלוי ב"תמורה שיקבל העם האירני" (רמז ברור לדרישה לביטול הסנקציות הבינלאומית).
אז מהי באמת העמדה האירנית? האם בטהרן, כפי שטוענים בישראל, רק "מושכים זמן" ללא כוונה אמיתית להפסיק את ההעשרה, או שמא באמת לוקחים ברצינות את השיחות ומתכוונים להגיע לפשרה? בהקשר זה, ביום ראשון השבוע תפס את תשומת הלב אירוע קטן בשולי ישיבת הבכורה של הפרלמנט האירני (ה"מג'לס") שזה עתה נבחר, העשוי ללמד לגבי הלוך הרוח האמיתי בצמרת האירנית ביחס לשיחות, מעבר להתבטאויות הפומביות: מדובר בחיוך אחד, ממזרי משהו, ששלח הנשיא מחמוד אחמדינג'ד לעבר הנשיא לשעבר אכבר האשמי רפסנג'אני, שישב לידו בדיון.
הסבר אפשרי לחיוך (הנראה בתמונה למעלה) פורסם מספר ימים לאחר הדיון, באתר החדשות האירני "באזתאב אמרוז" (או בקיצור "באזתאב"). זהו כלי תקשורת המזוהה עם מפקד משמרות המהפכה לשעבר, מוחסן רזאאי, שמשמש כיום בתפקיד מזכיר "המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר" - אחד הגופים המרכזיים במערכת השלטונית האירנית הסבוכה, שבראשו עומד כיום רפסנג'אני עצמו.
תבונה של סוחר בבזאר
אותו חיוך, טען כתב האתר, הוא למעשה "פרק ב'" - המשך של חיוך קודם, שתועד בין שני האישים בישיבה בה השתתפו שבוע קודם לכן, באותה מועצה שבראשה עומד כאמור רפסנג'אני. בדיון ההוא, עוד לפני שיחות בגדד, האזינו חברי המועצה לסקירה שהציג סעיד ג'לילי, ראש צוות המו"מ האירני עם המעצמות. ג'לילי מנה בפניהם את ה"הישגים" האירניים בקרב הורדת הידיים עם המערב בסבב השיחות הקודם, באיסטנבול, שכללו לדבריו השגת "ויתורים משמעותיים". על פי הדיווח, אנשים שהיו במקום הצליחו לקלוט את הדברים שנאמרו בשיחה הפרטית בין הנשיאים בעבר ובהווה, שישבו זה לצד זה (כפי שניתן לראות בתמונה למטה), ושמעו את הנשיא לשעבר שואל בנימה ביקורתית: "האם אתה מקבל את דברי ג'לילי בנוגע להסכמות ולהישגים שהיו בשיחות?". על כך, לפי הדיווח, הגיב הנשיא בחיוך מאוזן לאוזן, ולאחר מכן השיב כי גם דעתו בעניין השיחות היא שלילית.
הדיווח בבזתאב צוטט אתמול ב"טלגרף" הבריטי, שם כינו את ההערה של רפסנג'אני "סרקסטית", וברוח זו הבינו גם את תגובתו של אחמדינג'ד, שתוארה כ"אישוש לטענות לפיהן האירנים רק מנסים להרוויח זמן בשיחות". אולם האמת היא, שאם מתבוננים על הדברים תוך בחינה של אחורי הקלעים בפוליטיקה האירנית, העניינים מעט יותר מסובכים.
לפני הכל, חשוב להבין כי בין שני מחליפי החיוכים זורם לא מעט דם רע, ויחסיהם עכורים זה תקופה ארוכה - עד כדי כך שעצם קיום השיחה ביניהם, ועוד בליווי חיוכים, הוא כותרת בפני עצמה. היריבות בין השניים, שהתמודדו ראש בראש על הנשיאות ב-2005 (אז הובס רפסנג'אני), הלכה והתעצמה לנוכח מורת הרוח שהביע האחרון לאחר בחירת יריבו גם בבחירות 2009. כשמתבוננים על הדברים מהזווית הזו, אפשר בהחלט להבין את דברי רפסנג'אני גם כעקיצה לכיוונו של יורשו, שאת תפקודו הוא מרבה לבקר, בין היתר בנושא הגרעין (רפסנג'אני מוכר כאחד ממובילי הקו הפשרני והמפויס כלפי המערב).
ובכל זאת, נראה כי חלופת החיוכים וחילופי הדברים - אם אכן נאמרו כפי שצוטטו - אכן מצליחה לחשוף טפח בכל הקשור ליחס האירני לשיחות. כסוחר ממולח ואיש עסקים מפולפל, גם רפסנג'אני - שמגיע מעולם גידול הפיסטוקים - יודע שה"בזאר הפרסי" הנודד, שעבר מאיסטנבול לבגדד וצפוי להמשיך גם למוסקבה, סיפק השבוע שוב סיבה טובה לאחמדינג'ד לחייך.
לקריאה נוספת:
"התקדמות בשיחות הגרעין": מי הרוויחה מהמו"מ בבגדד?
ספר חדש: מלחמת הסייבר של ארה"ב וישראל נגד אירן
אירן מאיימת: מבצע צבאי בסוריה "יקבור" את ישראל
העיסוק באירן ובגרעין שלה הוא הדת החדשה / יוסי מלמן
(עדכון אחרון: 16:45)