חג השבועות טומן בתוכו את אחד מעקרונותיה הכמוסים של היהדות עתיקת היומין אך נראה ואין רלוונטי ממנו דווקא כעת, בימים של קיטוב חברתי ואלימות גואה בחברה הישראלית. מה שהחל בכמה אוהלים בודדים ברוטשילד סחף במהרה חברה שלמה, אשר יצאה להיאבק על החזון החברתי שאבד לה. חזון, המתחבר גם לשאיפה הנשגבת שמציבה המסורת היהודית לכינונה של חברה מוסרית וצודקת בצלם אלוהים.
מגילת רות הנקראת בחג מעלה הקבלה בין המציאות של ימינו לבין תקופת השופטים. ספר הספרים שלנו מקבע מסכת חוקים ומצוות ("לקט שכחה ופאה") אשר נועדו להבטיח את הדאגה לשלומם ולרווחתם של נדכאי החברה. את השיבולים הנשמטות בעת הקציר ואת העומרים שנשכחו בדרך אל הגורן והותירו חקלאי המקרא לעני, לגר ולאלמנה כדי שישרדו את המציאות הקשה. את שמיטת החובות ומעש?ר העני עיגנה התורה במטרה להבטיח את הקשב לזעקה החרישית הנשמעת ממעמקי החברה. וכאשר האוזן נאטמה הגיע גם החורבן (בית שני) שהמיט אסון על חברה רקובה ומקוטבת שלא יכולה הייתה לעמוד בפניו כאיש אחד. וכמו אז, כך גם היום, בקיץ 2011 קמו מאות אלפי ישראלים וניסו להבקיע את אטימותה של הממשלה באמרם: אנו מאמינים בישראל וביכולתה לעמוד מול האתגרים הניצבים בפניה, אך יש לנו גם מה לומר על הערכים המנחים אותה ועל הפערים הנפערים בתוכה.
בפתחו של קיץ 2012 המדיניות החברתית-כלכלית של הממשלה עודנה שגויה ואטומה לזעקה שעלתה מן העם. מדיניות הממשלה, כך קבע גם הנגיד, היא שאשמה בהגדלת הפערים בחברה, בצמצום הדרסטי של השירותים החברתיים ובנסיקה הדרמטית ביוקר המחיה. הכלכלה העברית הקדומה מלמדת אותנו על שמיטה ויובל, על עוללות ומעשר שנועדו, בצד ההכרה בחריצות, בהשקעה וביוזמה הפרטית, להתנגד לניצול וקיטוב חברתי-כלכלי וכדי להבטיח את חוסנה ולכידותה של החברה.
"אחריות לאומית" אינה יכולה לשמש עוד ערפל למדיניות כלכלית פראית
האיזון הזה חייב להישמר גם בימינו, ערב תקציב 2013, שבו מאיימת הממשלה לקצץ עוד 15 מיליארד שקלים בחינוך, בבריאות וברווחה שלנו ושל ילדינו. "אחריות לאומית" אינה יכולה לשמש עוד ערפל רטורי למדיניות כלכלית פראית וממילא גם אנו, הסטודנטים, מכירים בנחיצותה. איננו מבקשים לחזור לכלכלה סגורה עם תלושים ולא מצפים מנתניהו להניף את הדגלים האדומים. בצד ההכרה ביתרונותיה של הכלכלה החופשית, יש לאזנה בכלכלה אנושית, בדיוק ברוח המתווה הערכי שמציעה המסורת היהודית. הגיעה העת למדיניות שמצמצמת את הפערים ולא מחוללת אותם, שמבטיחה לאזרח שירותים חברתיים בסיסיים ולא מעלימה אותם, מדיניות הגונה שמבחינה כי מעמד הביניים מט ליפול, אך יודעת כי נאמנותו למדינה אינה צריכה להוות צידוק לאפלייתו.
התיקון המוצע בחג השבועות מהווה הזדמנות לכולנו. דווקא בישראל נדמה שאין דבר הדורש תיקון יותר מעמדותיו של האחר, אך דווקא תיקון שמתחיל בתוכנו הוא העוצמתי ביותר. לאחר שנים שבו אופיין הסטודנט הישראלי באדישות המהולה באגואיזם, עמדו הסטודנטים במבחן הגדול ביותר ודחו במאבק את הצעתו המפתה של ראש הממשלה להיטיב רק עמם. כמו אז, כך גם השבוע, עת שציינו את יום הסטודנט הלאומי במשכנו של ראש הממשלה, בצד ההכרה בפעילות הממשלה עבור הסטודנטים הדגשנו כי סוגיות חברתיות-כלכליות כגון חוק טל ותקציב 2013, בהן יש מחלוקות קשות עם הממשלה, חשובות לנו בהרבה מסל הטבות כזה או אחר לסטודנטים.
וראוי שנזכור כי חברה ישראלית טובה יותר לא תצמח רק מכוח החלטת ממשלה או חקיקה בכנסת, אלא לאחר שעוד ועוד צעירים ישאלו עצמם כיצד יוכלו להיות חלק מהשינוי שאנו מבקשים לראות בחברה הישראלית, ובמה יוכלו לתרום למימושו. אכן, יש לנו תביעות מן הממשלה לתיקון המצב, אך הציונות בשנת 2012 דורשת במקביל מאיתנו הסטודנטים להתערב בנקודות התורפה של החברה הישראלית, בלוד, בנגב, בדרום תל אביב, ולסייע גם משם בשיקומה.
הכותב הוא יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית
לקריאה נוספת
איציק שמולי: "בחירות ימנעו את שובה של המחאה"
הכנות לקיץ? לבני נפגשה עם ראשי המחאה החברתית
מאהל המחאה בירושלים פונה: "המדינה לא עושה כלום"