הראינו להם מה זה

לפני מספר חודשים כתבתי על הגורם לקריסתה המוסרית של הציונות הדתית מאז רצח רבין - היעדר מנגנון ביקורת עצמית, כזה שיאפשר לה לגנות בכנות פעולות תג מחיר תוך הכרה שהדבר אינו מחליש אותה כחברה, אלא להיפך, הוא צעד הכרחי לטובת טיפול שורש עתידי. רצח רבין ופעולות תג מחיר הם אירועים שונים במהותם, אבל בשניהם נכשלה הציונות הדתית. גינויים כלפי המעשה נשמעו מכל עבר, אך מעט מאוד נעשה לבדיקת הלך הרוח שהוביל אליו. עשבים שוטים, נערים מקולקלים – כך הוכתרו עבריינים אידיאולוגים כתופעות לוואי שלא מצריכות לקיחת אחריות כחברה.

והנה, מאז עברו לא מעט מים בירדן, והאירוע בבקעה בו תועד סא"ל שלום אייזנר כשהוא מכה פעיל שמאל דני בפניו באמצעות נשקו האישי, זכה לתגובות שונות לחלוטין. אם פעם נשמעו גינויים למעשי האלימות, לצד בדק בית לוקה בחסר, הרי שהפעם גם המגנים החרישו. "כל הכבוד לסמח"ט", התמוגג חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. "הפוליטיקאים מהשמאל צריכים להירגע ולהפסיק לדחוף את האף למערכת הצבאית", הבהיר יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, למתפלפלים בשאלה מיהו בעליו של הנכס הקרוי צה"ל. באתר המזוהה עם המגזר, "סרוגים", אף הגדילה לעשות כותרת אינפורמטיבית שלא השאירה ספק: "סמח"ט הבקעה מראה מיהו בעל הבית בארץ ישראל". שהרי "הראנו להם", זו הטיה מסופקת של הצורך התמידי "להראות להם מה זה".

סא"ל אייזנר אינו מייצג את הציונות הדתית, הוא אינו נבחר ציבור, הוא פעל תחת כובעו הצבאי ואין שום סיבה להיקש מיידי מפעולותיו על הרוח הנושבת בקרב המתנחלים. עם זאת, ובאופן כמעט מובן מאליו, היחידים שמיהרו לתמוך ולברך על האירוע, היו מקרב מנהיגי המתנחלים ונציגיהם בכנסת - כמו לוקחים אחריות על שוד שלא ביצעו ובו לא נחשדו, רק בשל זהות הנשדד ורמת ביצוע שובת עין, שמצטלמת נהדר בעיני חובבי הז'אנר.

אם כן, יש צורך לעמוד על השאלה הפשוטה: מדוע חברה שטענה בעצמה לאלימות מצד חיילי צה"ל במהלך השנה האחרונה, ואשר סובלת ממילא מאירועים אלימים הקשורים בשמה – מבקשת לכפות את אחריותה למעשה שכל אדם שפוי מתעקש לגנות?

משל יהודי מפורסם מספר על שניים שהגיעו לרב שיפסוק ביניהם; הלין הראשון: "קדרה בריאה השאלתי לו, והוא החזירה לי שבורה". שאל הרב לגרסת הנאשם, שענה: "לא היו דברים מעולם! ראשית, מימיי לא שאלתי קדרה ממך; שנית, כששאלתיה ממך היתה שבורה; ושלישית, כשהחזרתיה לך – היתה בריאה". ראשי המתנחלים גינו כל אלימות מצד בחוריהם בשלהי שנות ה-90', הם הבינו את הנזק הגלום בה כלפי ציבור שניסה לייצג קונצנזוס ולשאת בתואר "מלח הארץ"; לאחר מכן הוכשרה האלימות כלפי מטרות מסוימות שהיו ראויות לה, לתפישתם, דוגמת פעילי שמאל ופלסטינים; ולבסוף, התברר כי התבלבלנו כולנו ואין זו אלימות, כי אם הגנה עצמית מפני נערים לא חמושים מסקנדינביה.

מעבר ל"בחירת צד" אוטומטית כשמנגד עומד פעיל שמאל, לימוד הסניגוריה על סא"ל אייזנר מעיד על תחושת הקונספירציה התמידית של הימין הקיצוני, גם במקרה שאין דרך להצדיקו בלי תלות באירועים שקדמו לו. יתכן שאייזנר צודק, ולתקיפה שביצע קדמה פרובוקציה מצד פעילי השמאל, אך אייזנר אינו חייל סדיר שהמצב נכפה עליו, הוא מקבל שכר הולם והתקדם עם השנים בסולם הדרגות בשל יכולתו לשמור על קור רוח גם כשהוא נחשף לסיטואציות נפיצות. הכשרת האלימות מצד מנהיגי המתנחלים מעידה על קנה מידה מוסרי מעוות וסף ערכים נמוך, של מי שבוחן זכויות אדם על פי שייכות מגדרית. כי זה לא משנה אם מדובר בקצין שכבר תקף בעבר מפגין ואיים על חייל מג"ב ש"ישבור לו את הפנים", הוא ראוי להגנה מפני שהוא משלנו, מפני שהצד השני ממש לא משלנו ובעיקר – כי הוא מימש את החלום הציוני שנרקם בבזל, והראה להם מה זה.

לקריאה נוספת:
גנץ ביקש לדחות את ההחלטה בנוגע להדחת סא"ל אייזנר
"יהיה קשה להגיש כתב אישום חמור נגד אייזנר"
חשיפה: סא"ל אייזנר כבר נחקר בעבר בגין תקיפת מפגין