פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אל תגידו יום יבוא, קחו אחריות

      היום מצוין יום השנה ה-16 להרצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. אבנר בורוכוב סבור כי הציונות הדתית ממשיכה בכיבוס הכביסה המלוכלכת בין כתליה, במקום לנסות לעשות חשבון נפש אמיתי

      על רצח רבין אומרים בציונות הדתית שהלקח נלמד, שבחלוף השנים נעשה "חשבון נפש" ושהמעשה היה אווילי ונפשע. לא על רצח יהודי אנו מחנכים את ילדינו, הם יגידו, אלא על ערכי הדת היהודית. ראוי לציין, למען הקורא החילוני, כי אחד מערכי אותה היהדות הוא מצוות 'דין רודף', המתיר לרצוח יהודי. עליו גם אמר יגאל עמיר כי זהו החוק לפיו פעל, לאחר שהתנקש בראש הממשלה.

      ב-5 בנובמבר 1995 התעוררתי קורן מאושר, יום הולדתי צוין יומיים קודם לכן, יום שישי וכעת משהתחיל שבוע הלימודים – אוכל גם לחגוג אותו עם חבריי בבית הספר. המבט הראשון מהוריי היה קודר: אבא היה חמור סבר ועיניה של אמא היו רכות מדי, גם ביחס לשעות הבוקר. "רצחו את ראש הממשלה", נאמר לי. תיארתי לעצמי שהוא אדם חשוב, בכל זאת, המילה "ראש" חייבת להעיד על מישהו בכיר.

      הלכנו לבית הספר, אבא ואני, והיינו עצובים. הוא היה עד לרציחתו של ראש ממשלה בישראל, ואני הבנתי שחגיגות יום ההולדת יידחו בכמה ימים. הוא הבטיח שאקבל מתנה, אחד מאיתנו יצא מהשיחה מעודד יותר. כשהגעתי לכיתה הילדים אמרו חצאי משפטים על הרצח, כמו משחזרים את מה שהספיקו לשמוע הבוקר בשיחות שקיימו הוריהם. הרב נכנס אל הכיתה, התיישבנו מיד ודממה שררה. חיכינו למוצא פיו, עד שאמר: "רבין מת אתמול בזכות יגאל עמיר. ראשי התיבות של יגאל הם: ייקח גם את לאה".

      צירוף מקרים מצער?

      כשאני מספר זאת לחבריי החילונים הם מזדעזעים. כשאני מזכיר זאת לחבריי מאותה התקופה, שגם הם נטשו את הדת, הם נאנחים ולובשים ארשת פנים שאומרת: "נו, שכחת למה עזבנו שם?". אך כשאני מציין זאת באוזניי חובשי כיפה, הם מזכירים לי, בצדק מבחינתם, שאותו מחנך נלוז הוא בכל זאת אדם אחד. לא אוכלוסייה.

      הציונות הדתית במהלך השנים עשתה הכל כדי להבדיל עצמה מהחרדים – החל משליחת טובי בניה לשירות הצבאי וכלה בבחירת שמה, אשר מעיד על האתוס שחרדים מתחלחלים ממנו – אך בדבר אחד זהות שתיהן: את הכביסה המלוכלכת משאירים בבית. אם מחנך הסית לרצח אלמנתו הטריה של ראש הממשלה, בפני ילדים שמילתו היא קודש לאוזניהם, אזי הוא אדם בודד. לא תופעה, לא תוצר הכרחי של המערכת, כמובן לא משהו שצריך לבדוק מהשורש, חלילה.

      לדידם, יגאל עמיר פעל על דעת עצמו וחינוכו הדתי הוא צירוף מקרים מצער, בדיוק כפי שפעולות תג מחיר נעשות על ידי בני נוער סוררים ואינן מייצגות את המדיניות הכוחנית המביאה לבנייה הלא חוקית בהתנחלויות. הנוסחה פשוטה: כאשר דברים רעים אינם מייצגים, אין צורך לבדוק אותם. הם פשוט לא מעידים על דבר, כי אינם מייצגים כלום. אל תתנו לטיעון מעגלי להפריע לכם.

      הכביסה נותרה מוכתמת בדם

      קבוצות אשר אינן מפעילות מנגנון ביקורת עצמית הן יעילות עבור העומדים בראשן, אך הרסניות כלפי הציבור הנשמע להן. כפי שבעולם החרדי רבני החצרות יתחזקו חצרות בשווי מיליוני שקלים, בזמן שחסידיהם ימשיכו לתמוך במפלגה החפצה בעוני מצביעיה, כך הציונות הדתית תמשיך לטעון לשילוב ערכי בין יהדות נאורה לציונות פעילה, אך מנגד תסרב לקבל את האפשרות שמחנכיה, האחראים על זהות ילדיה, עשויים להיות מואשמים בהסתה לרצח אלמנת ראש הממשלה, כתיבת ספר המתיר דם גויים והטרדה מינית כלפי תלמידיהם.

      ביקורת עצמית, שנתפסת בחלקים מהציבור כהלקאה או תסביך שנאה עצמית, היא הדרך היחידה וההכרחית לשים את האצבע על הנקודות בהן טעינו בתור חברה. ענווה היא אחת המידות הנעלות ביהדות, אך הזרמים המתיימרים לייצג אותה חוטאים בגאווה כאשר מדברים כלפי חוץ בתקשורת על "חשבון נפש" שביצעו, בזמן שהכביסה נותרה בבית והיא מוכתמת בדם מזה 16 שנה.