הקרב על סיני: מאחורי הקלעים של המלחמה הבאה

האלוף דוד מימון ז"ל החל את דרכו בצה"ל כלוחם בחטיבת גבעתי. בתחילת שנות השבעים מונה למפקד חטיבת הערבה והתמודד עם חוליות מחבלים שחדרו מירדן. הצלחותיו בתפקיד סייעו לו להתמנות למפקד הצבאי של רצועת עזה, שם קנה את תהילתו. הוא קידם את הקמת יחידת "רימון"' שהביאה הישגים רבים בעזה, הגה שיטות איסוף מודיעין חדשות ורעיונות פורצי דרך בהתמודדות עם ארגוני הטרור בעזה. בספרו "הטרור שנוצח" הוא הצביע על תשתיות אמצעי הלחימה כבסיס עורפי למחסני הנשק בעזה. את הסיבה העיקרית לקשר הוא נעץ במסורת הבדואית העתיקה שמייחסת משקל רב לכוח של הגבר. מעמדו, נקבע בין היתר על פי יכולתו להגן על כבוד משפחתו ועל שבטו, ואין יותר טוב מנשק חם כדי להראות למה הוא מסוגל.

צה"ל חסם בשנות השבעים את נתיבי הברחת הנשק מירדן והים לארגוני הטרור ברצועת עזה. המחבלים, בלית ברירה, שילמו ברוחב יד לשבטים הבדואים בסיני, בהם שבט ראשיד, תמורת אמצעי לחימה ותחמושת. המודיעין הישראלי חשף את נתיבי ההברחה והוחלט לשבש את נתיבי ההברחה על ידי רכישת אמצעי הלחימה ישירות מהבדואים בסיני. מצבורי הנשק מחולות סיני הועברו לימ"חים של צה"ל בישראל. המחסור באמצעי לחימה ותחמושת פגעו קשות במחבלים ברצועה.

42 שנה חלפו ושבט ראשיד נותר השבט החזק והאכזרי ביותר מבין כל שבטי הבדואים בחצי האי סיני שרוצח כל מי שעומד בדרכו, כולל שוטרים מצריים. בני הראשיד גובים היום דמי כופר על רוב התנועות בסיני, לוקחים דמי חסות על כל פעולה שמנסה להפוך לשגרה ואחראים על נתיבי ההברחה של אמצעי הלחימה ותחמושת מתעלת סואץ עבור ארגוני הטרור ברצועת עזה, ובראשם החמאס.

כיום, המצב בפיקוד דרום שונה. בשנה האחרונה ההתרעות לפיגועים בגבול המצרי הגיעו ל-85%, כאשר השאר מרצועת עזה. עד לפני שנה זה היה בדיוק ההיפך. המשטר המצרי כבר לא שולט בסיני וארגוני הטרור הפלסטינים רואים במרחבי הגבול קרקע פורייה לביצוע פיגועים בשיתוף פעולה עם השבטים הבדואים. עם זאת, כאן רק מתחיל כאב הראש, ומסתיים איפשהו בלב חצי האי סיני, שהפך למקום ללא תקווה. צעירים רבים מתחברים לארגוני דת קיצוניים ומציעים את עצמם כלוחמים מתאבדים עבור ארגוני הטרור בעזה בשביל הנשמה ללא תמורה. הפיגוע בעין נטפים הוא תמרור האזהרה לממשלת ישראל שחושבת שבבניית הגדר יסתיימו כל הצרות. החמאס, שרואה בבדואים בסיני כזרוע הארוכה למלחמה בישראל, מבין שהפעלתם כמו בפיגוע בעין נטפים תגבה מחיר כבד. כדי לבלום את הרעה ואת נחילי מחפשי העבודה מאפריקה, מאיצה ישראל את בניית הגדר לאורך הגבול מאילת ועד כרם שלום.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נחת השבוע באזור הגבול המצרי וראה בעיניים כיצד הגדר האימתנית שינתה את כללי המשחק. בשנת 2010 דווחו בחטיבה המרחבית שגיא בפיקודו של אל"מ ניר ברקת יותר מ-97 הברחות. בשנת 2011 מספר ההברחות ירד ל-15. בשנת 2010 חדרו לישראל 13,398 מסתננים, לעומת 4,064 בשנת 2011. עם זאת, ככל שמתקדמת בניית הגדר, כך עולה רמת התעוזה של המבריחים משני צדי הגבול והשימוש בנשק חם כלפי חיילי צה"ל והשוטרים המצרים. הגבול הפרוץ ייסגר בסוף השנה הנוכחית, אך עד אז הצבא ינהל מלחמת מוחות עם המבריחים והמחבלים שנעים על אותם נתיבים.

אלוף פיקוד דרום, טל רוסו, כבר עסוק מעל הראש במחשבות סביב השאלה מה יקרה כשתסתיים בניית גדר הגבול. ייתכן שהמבריחים יעברו למלחמה על הגדר והפעלת מטעני חבלה או שיבחרו בדרך נוחה יותר והיא הברחות דרך גבול ירדן הפרוץ. צה"ל כבר מתחיל להיערך גם לאיום המבצבץ לו, ובמשרד הביטחון כבר מתכננים אפשרויות להקמת גדר.

35 שנים של נוחות בגבול מצרים הגיעו לסיומן, כך גם תהליך ניהול הסיכונים שביצעו בצה"ל אל מול האפשרות של התמודדות מול צבא סדיר. בשלב זה המשטרים במצרים ובסוריה עסוקים בעצמם, אך יגיע הרגע בו יחלו לעסוק בסביבה הקרובה וישראל תהיה מטרה נוחה להתנגחויות, כשם שעשה ראש הממשלה הטורקי, רג'פ טייפ ארדואן. המציאות בגבולות ישראל תהיה קודרת מתמיד, בטח במציאות שבה אף איש מודיעין רציני לא יודע מה יהיה בסוריה או במצרים בעוד 24 שעות. ככל שיחלוף זמן תהיה פחות יציבות.

בשנה הקרובה יבחר נשיא במצרים שיגלה שיש לו יותר בעיות כלכליות מאשר תקוות. כך ימשיך להיות חצי האי סיני, שמתפתח כבסיס המחבלים הגדול במזרח התיכון, לבעיה שולית בעיניי המשטר המצרי המתהווה. בצה"ל חוששים בעיקר משיגור מספר טילי קטיושה משטח סיני לעבר העיר אילת. אם יהיו שיגורים כאלה, צה"ל לא יוכל להתאפק לאורך זמן ועשוי לפעול כדי לשתק את מקורות הירי על אדמת מצרים. שאלת מיליון הדולר היא כיצד יגיבו במצרים. במציאות שבה השלטון המצרי לא יציב ונע מצד לצד על פי תכתיבי כיכר תחריר והאחים המוסלמים, עלול צה"ל למצוא את הצבא המצרי עובר את תעלת סואץ ודורך במקום. הסכם השלום לא יעלם במהירות, אבל צה"ל בשנת 2012 כבר לא יכול להתעלם מהמשמעות הרחבה של מלחמה בכל החזיתות.

האמריקאים ימשיכו לתמוך כספית בממשל המצרי ובכך תמנע הידרדרות מהירה ביחסים מול ישראל, אך המצרים יעברו לפעול בשתי שכבות. השכבה העליונה תעסוק ביציבות שלטון, כלכלה וביטחון, ואילו השכבה התחתונה שבנויה מהרוב, תתחיל במסע כרסום יסודות השלטון עד להפלתו והפיכתו למשטר דתי וכנראה קיצוני.

אל מול האיום הזה נדרש הרמטכ"ל, בני גנץ, לבנות מענה ברור, למרות שברקע בועטים פקידי האוצר ללא רחם בשטחים שעד כה נחשבו בדיוני התקציב לשטח צבאי סגור. שר האוצר, יובל שטייניץ, שהעביר את הוויכוח עם צה"ל לפסים אישיים, נראה כמי שנשלט על ידי אגף התקציבים במשרדו ואינו מסוגל להביא לסיום המאבק מול צה"ל על התקציב. בזמן שהרמטכ"ל מדבר על שימור וחיזוק הקיים, מדבר שטייניץ על העלמת יחידות.

ראש הממשלה יכריע בשבועות הקרובים על תקציב הביטחון כי בצה"ל כבר הגיעו לקווים האדומים בתכנון האימונים והמלאים. אחרי שישקע האבק, ראוי יהיה שראש הממשלה ישקול להעביר את אגף התקציבים למשרדו, יחליש את כוחם של הפקידים שצברו כוח חסר פרופורציה ויחזיר את הסמכות לשרי הממשלה. סוללת "כיפת ברזל" היא אחת הדוגמאות לכך.

צה"ל כמעט ויתר על המערכת בשל מצוקת תקציב עוד לפני שהחלו להבריג את הבורג הראשון בסוללה. עם יציאת הפרויקט לדרך סוכם עם הממשלה על 14 סוללות כדי לספק ביטחון סביר למדינה מפני רקטות קצרות טווח. על רקע הקיצוץ בתקציב הביטחון, החליטו פקידי האוצר לעכב את העברת הכסף לסוללות הנוספות ואז הגיע הסבב האלים האחרון בדרום. "כיפת ברזל" קצרה שבחים ופקידי האוצר נאלצו לשחרר את הכסף. מישהו כאן השתגע. השיטה בה פקידי האוצר מחזיקים את תקציב הביטחון חייבת לעבור דיאטה, אחרת זו תהיה סכנה לביטחון המדינה. זוהי פעם ראשונה שבה האיומים על מדינת ישראל גדלים באמת והתקציב יורד.

קצין איסוף - טורים קודמים
האם טנק המרכבה ערוך לקרבות בעזה?
הרמטכ"ל עמד בפרץ - ומנע הסלמה נוספת
כך שינתה "כיפת ברזל" את חוקי המשחק

לפניות לכתב: amirbohbot@walla.co.il