צו המוסר - לעצור גירוש פליטי דרום סודן

אם לא תשתנה ההחלטה ברגע האחרון, עתידה ישראל לגרש, החל מה-1 באפריל, את מבקשי המקלט יוצאי דרום סודן למדינה הצעירה. בישראל חיים 700 מבקשי מקלט מדרום סודן, 500 מתוכם ילדים. הדיווחים העדכניים הזורמים מהמדינה מלמדים כי ההחלטה תגזור חיי רעב, חולי ומוות על רבים מהמגורשים. הקרבות בחבלים שונים, בין קבוצות יריבות, מחריפים. בקרבות אלה נמנו, מאז עצמאותה של המדינה לפני שמונה חודשים אלפי הרוגים ומאות אלפי פליטים נסו מאזורי קרב.

פליטים אלה מצאו את מקלטם במחנות, אולם מחנות אלה מופגזים שוב ושוב על ידי צבא הצפון ומספר הנספים בהם הולך ועולה. המדינה, שמדיניות מכוונת של 40 שנות אדמה חרוכה חיסלה אף את מעט התשתיות שהיו בה סובלת מהיעדר שרותי חרום ובריאות. תרופות בסיסיות חיוניות פשוט אין בנמצא, מים בטוחים לשתייה הן מצרך נדיר, אחד משבעה ילדים אינו מגיע לגיל 5, אחוז המוות בלידה, של אמהות ותינוקות כאחד, הוא הגבוה בעולם ותוחלת החיים הממוצעת במדינה עומד על 40 שנים. זו רשימה חלקית. בשבוע שעבר קבעה תכנית המזון העולמית (WFP) כי המדינה נמצאת במצב של אסון הומניטרי בדרגה 3, שהיא הדרגה הגבוהה ביותר.

קהילת יוצאי דרום סודן ברחה מהמדינה, ברובה, לפני קרוב ל-20 שנים במנוסה מרצח העם וההרעבה השיטתית ממנה סבלו, כתוצאה מהג'יאהד שהכריז הנשיא עומר אל-באשיר על השבטים האפריקאים הנוצרים מהדרום. החל משנת 2005, בעקבות התקפות של משטרת קהיר בהן נהרגו ונפצעו פליטים רבים, החלו הפליטים לברוח ומאות ספורות הגיעו לישראל. מטבעם, הדרום-סודנים רואים בישראל ידידה ומושא להערצה. הערצה זו יסודה בתפיסה דתית אולם היא התגבשה לכדי ברית דמים עת שסיעה ישראל לדרום סודנים, בראשית שנות ה-80' בהתגוננותם מפני הג'יהאד שהכריז באשיר כנגד המורדים הנוצרים בדרום.

דרום סודן היא מדינה עצומה אך נחשלת והיא ממוקמת בנקודה אסטרטגית בעלת חשיבות שאין כדוגמתה ביבשת אפריקה - אדמתה פורייה, היא עשירה בנפט וחשוב לא פחות - היא נמצאת במרחב עוין לישראל ובקרבת נתיב מרכזי המשמש למעבר שיירות הברחה של ציוד לחימה לאירגוני טרור הפועלים באזורנו.

נקודת הפתיחה של ישראל בכריתת ברית אמת עם המדינה בעודה בחבלי לידה, היא עמדה מבטיחה. אם תושיט ישראל את ידה למדינה הצעירה ותסייע לה לצאת ממצוקתה ולממש את הפוטנציאל הגלום בה היא תרכוש לה ידידת אמת לדורות. כך, יוכלו הדרום-סודנים החיים בישראל לשוב למולדתם ולהיות כשגרירים גאים ונאמנים של ישראל ובני ברית בפיתוח ענפים בתעשייה, בחקלאות ובתחומים נוספים. מאידך, גירוש הקהילה לרעב, לאלימות, לחיים במחנות פליטים, למחסור במזון, בשרותי רפואה בסיסיים ואף במים בטוחים הוא מתכון להרס הבטחה זו. צעד זה יהווה מהלך פופוליסטי העומד בניגוד חד לאינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל.

אולם, שיקולים אלה אינם משקפים את מלוא חומרת ההחלטה. הקושי האמתי בהחלטה אינו אסטרטגי, אלא מוסרי. הרחקת אנשים למקום בו נשקפת סכנת לחייהם תטיל על מדינתנו ועל כל אחד מאתנו כתם מוסרי בל ימחה. לעומת זאת, התנהלות מוסרית וצודקת והמשך ההגנה על 150 המשפחות, עד יעבור רעב וזעם, תהווה הכרעה אמיצה שפרותיה יקנו למדינתנו חברת אמת ונכס יקר ערך.

המאבק נגד גירוש אנשים למוות, לחולי ולרעב חייב להיות משותף לכולנו, ללא קשר למחלוקות בינינו: אלה מאתנו המאמינים כי מבקשי המקלט החוצים את גבול מצרים נסים על נפשם, ואלה מאתנו המאמינים כי רבים מהם מגיעים על מנת למצוא פרנסה. על כולנו להיות מאוחדים בשעה שניצבים מולנו מאות ספורות של ילדים, משפחות ופליטים בודדים שסכנה ממשית ומידית נשקפת לחייהם. אין לי ספק כי התבטאותו של שר הפנים אמש: "בוודאי אמשיך לפעול לגירוש המסתננים לארצם", אותה אמר כתגובה למכתב אנשי הרוח (עליו חתום גם הח"מ) שקראו לעצור את הגירוש מסכן החיים לדרום סודן נאמרה ברוח סערה וללא כוונה תחילה. אני מקווה לראות את כל מי שנפש יהודייה וישראלית פועמת בו, כולל רבים מתומכיו של ישי, מצטרף למאבק.

ד"ר רמי גודוביץ הוא פוסט-דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה ורכז קשרי קהילה בספרית גן לוינסקי בתל אביב

עוד בנושא פליטי דרום סודן:
אזרחי דרום סודן יגורשו: "מה יהיה עם הילדים?"
פליט מדרום סודן מבקש: אנא מכם, גלו כלפינו סבלנות
לקראת רגיעה: סודן ודרום סודן אשרו הסכם ביטחון