(צילום: שלומי גבאי, עריכה: גדי וינסטוק, קריינות: אביב אברמוביץ')
ישראל והפלסטינים אמנם השיגו רגיעה, לכאורה, גם אם זו הופרה במהלך הבוקר, אך התושבים ביישובי הדרום עדיין העבירו את הלילה במקלטים.
שיראל שלי, בת חמש מבאר שבע, היא רק אחת מתוך כמיליון תושבי הדרום, שהלכה אתמול לישון בעיר מוכת הרקטות. אמש, היא התקשתה לעצור את הדמעות, אך לא בשל אזעקת אמת, אלא בגלל כמה ילדים אחרים במקלט, שהתעקשו לחקות את הצפירה. אחותה הגדולה, ספיר, רק בת 11 וחצי, הוזעקה להרגיע אותה.
ספיר מתגוררת עם סבתה ברחוב הסמוך. היא באה להעביר את הלילה במקלט בשכונה ה', יחד עם הדוד, אילן. "אני באה לפה בגלל שאני פוחדת ונלחצת", אמרה ספיר. "שם, אני צריכה לרדת במדרגות, וכאן אני גרה שני מטר מהמקלט ולוקח לי עשר שניות לרוץ. אחרי זה נרדמים, ואני יכולה לישון פה כל הלילה. בבית שלי אני לא יכולה לישון בכלל מרוב פחד".
24 ילדים נדחסים למקלט אחד
אילן, אב לדוראל, בן ארבע, עובד בעיריית באר שבע. מאז שהחל סבב הלחימה הנוכחי, הוא נאלץ להישאר בבית יחד עם בנו ולהיעדר מהעבודה. "הילד שלי תופס אותי ומפחד להישאר לבד. אשתי הולכת לעבודה כי היא עובדת במקום מוגן", הוא אומר. "צריך להבין את האנשים, וגם את הילדים. יש להם תסכול, הם מפחדים בלילות. גם כשהם במקלט הם מפחדים".
בשכונה מתגוררים כ-24 ילדים, שכולם נאלצים להידחס באותו מקלט בכל פעם שנשמעת אזעקה עולה ויורדת. "כל אזעקה מלחיצה אותנו. אם זה באמצע מקלחת ואם זה באמצע ה'לישון'", מספרת שירן ליפליך, אחת מהדיירות הקטנות שנכפו להתגורר זמנית במקלט. אילן מספר כי "אנחנו מנסים, בזמן האזעקה, לשחק איתם משחקים, להראות להם טלוויזיה. אם מתייחסים לזה נכנסים יותר ללחץ". בינתיים, ילדי השכונה מקווים שהלילה הזה יהיה בכל זאת הלילה האחרון שלהם במקלטים, ושמחר יוכלו כבר לשוב לבתי הספר.
