במהלך השבועות האחרונים פורסמו שוב ושוב ברשתות הטלוויזיה והעיתונים בארץ ובעולם תמונות המתעדות את פעולות הניקוי והשיקום שעברו תשתיות באזורי האסון, שפגע לפני שנה בדיוק בטוהוקו שבצפון יפן. היום (ראשון) יציינו היפנים שנה לרעידת האדמה והצונאמי שבא בעקבותיה, החזקים ביותר שתועדו אי פעם בקבוצת האיים - ובתקשורת העולמית מוצגות לראווה תמונות של כבישים מפונים מהריסות, נמלי תעופה שחזרו לפעילות, בתים שנבנו מחדש וניצולים שאוחדו עם יקיריהם.
אוסף התמונות עשוי ליצור אשליה כאילו מדובר בפלא, והמעצמה האסיאתית למודת רעידות האדמה השכילה להתמודד ולהתגבר בתוך שנה על הקטסטרופה הקשה ביותר שידעה מאז פצצות האטום - אולם למעשה, לא כך הדבר.
שנה לצונאמי ביפן - עוד כתבות:
חזרה לעדויות המצלומות: סרטוני הווידאו מהצונאמי
שנה אחרי, אופונטו משמרת זכרונות ומנסה להתאושש
אז והיום: גלריית תמונות מאזורי האסון ביפן
חדש ב-Google Street View: הצונאמי ביפן
האו"ם: שנת 2011 היא שנת האסונות היקרה בהיסטוריה
אמנם אין ספק שההתמודדות הראשונית עם הרעידה, שעוצמתה נקבעה על 9 בסולם ריכטר, הייתה מרשימה ומנעה נזקים ישירים מהותיים. כך לדוגמה, מערכת האזהרה הראשונית סיפקה לתושבי טוקיו 80 שניות התראה לפני הרעש, עצרה רכבות מהירות, ניתקה אספקת גז ומקורות אנרגיה מסוכנים אחרים ומנעה נזקים נוספים לכרך בן 12 מליון התושבים, שמוערך כי בשעת הרעש היו בו קרוב ל-16 מליון. זאת ועוד, המוכנות היפנית לרעשים התבטאה גם בנזקים אפסיים בנפש וברכוש כתוצאה מלמעלה מ-1,200 רעשי משנה, מהם קרוב ל-60 בעוצמה של יותר מ-6 בסולם ריכטר - חזק יותר מכל הרעידות שידעה במדינת ישראל מאז הקמתה.
אולם השילוב בין הרעש לצונאמי ההרסני שהגיע בעקבותיו, כמו גם מוכנות לקויה של מתקני האנרגיה הגרעינית בפוקושימה, הם שהכריעו את הכף והובילו למה שהוגדר כאסון הגדול ביותר שידעה יפן מאז מלחמת העולם השנייה.
פוקושימה: גבורת המהנדסים חיפתה על מחדלי ההנהגה
המחדלים המשמעותיים ביותר, שתופסים עדיין את מרב תשומת הלב היו בתחום הגרעין. בתקופה האחרונה עורכים היפנים סיכומים, ובמדינה פורסמו מספר דו"חות של ועדות חקירה ובדיקה שבחנו את תפקוד הרשויות לפני ובמהלך האסון. בין היתר, הודה במפתיע ראש הסוכנות היפנית לבטיחות בגרעין, הארוקי מדרמה, כי המוכנות לאסון לקתה בחסר, וכי הסטנדרטים הבטיחותיים בכורים בפוקושימה (ובכלל) נפלו מהרמות הדרושות.
מדרמה אושש את חששותיהם של יפנים רבים כי בשנים שקדמו לאסון, הממשלה וחברת האנרגיה הממשלתית שהפעילה את תחנת הכוח, TEPCO, קידמו את השימוש בטכנולוגיה גרעינית במחיר של בטיחות, תוך התעלמות מסטנדרטים בינלאומיים. מידע שהתפרסם לגבי התנהלות הרשויות בימים הראשונים לאסון העיד על התנהלות שערורייתית של מנהלי החברה, לצד מודעות אפסית מצד בכירים בממשל, ובהם ראש הממשלה דאז, נאוטו קאן, לתרחישי חירום בנושא הגרעין.
את החלל שהותירו חוסר המנהיגות מצד מנהלי החברה והדרגים הפוליטיים מילאו סיפורי גבורה של העובדים והחיילים שהתמודדו עם האסון, במחיר סיכון ממשי של חייהם. הדוגמה המרשימה ביותר להקרבה הזו היא סיפורם של "ה-50 של פוקושימה". בשעות המשבר הראשונות, כשנראה היה שהמצב בפוקושימה יוצא מכלל שליטה, הורתה TEPCO על פינוי כל העובדים מהכורים הפגועים. אולם בנקודה זו עצרה הממשלה את התהליך, ודרשה טיפול מיידי במצב.
ראש הממשלה קאן דיבר בשיחת וידאו עם 50 מהנדסים שנותרו מאחור, בתוככי הכורים הדולפים, בסצינה שדומה כי נלקחה משובר קופות הוליוודי. "גורלה של יפן מצוי בידיכם", קבע ראש הממשלה - והפציר במהנדסים לעשות ככל שניתן על מנת למנוע אסון גרעיני חסר תקדים בגודלו, שעלול היה להוביל לפינויים של עשרות מיליוני יפאנים מערי האזור. והם נענו לו. הן בשעות הראשונות, ובחודשים שחלפו לאחר מכן עד לייצוב המצב בכורים, מנעו האנשים הללו בגופם אסון גרעיני רחב היקף.
למעלה מ-20 עובדים פונו עם פגיעות קרינה ברמות שונות רק בשבוע הראשון, אולם למרות הסכנה הברורה, בשבועות הבאים נוספו עוד מאות עובדים לתחזוקה וייצוב מצבם של הכורים. למהנדסים נוספו אנשי צבא ומכבי אש שפעלו מחוץ לכורים בהתנדבות, לעתים ללא הכשרה מתאימה לאסון בסדר גודל שכזה, וללא יכולת להעריך את מידת החשיפה לקרינה מסוכנת. סיפורי גבורה נקשרו גם לטייסים של צבא יפן שרוקנו מיכלי מי ים על מנת לקרר את הכורים בשעות הראשונות של האסון. הטייסים יצאו למשימה זו למרות הידיעה המצמררת שטייסים שביצעו עבודה דומה בצ'רנוביל, 25 שנה קודם, מתו כולם כתוצאה מהחשיפה לקרינה.
לאחר כמה חודשים, נראה היה שהעבודה המאומצת וההקרבה העצומה משתלמות: ב-16 בדצמבר הודיע ראש הממשלה החדש, יושיהיקו נודה, על השלמת תהליך כיבוי וייצוב הכורים. אולם מומחים רבים בתקשורת היפנית והעולמית מטילים ספק רב בקביעה הזו, ולראיה מובאות טמפרטורות גבוהות שנמדדו בליבת כור מספר 2 רק בחודש שעבר. כמו כן, גם אם ההכרזה מדויקת, ייצוב הכורים הוא רק תחילת הדרך בתהליך ניקוי שצפוי להימשך עוד עשרות שנים. ניתן להמשיל זאת למצבו של חולה אנוש שהובהל ברגע האחרון לבית החולים. מצבו יציב אמנם, אולם תהליך ריפויו המלא עתיד לקחת עוד יותר מ-40 שנה (והוא לבטח איננו מתלוצץ עם רופאיו).
"ייצוב" הכורים הביא מעט נחמה לתושבי מחוז פוקושימה, ש-160,000 מהם עדיין מתגוררים בבתי מחסה זמניים. הבעיה העיקרית עמה מתמודדת הממשלה במחוז היא העדר מידע מבוסס על דרכי התמודדות עם משבר גרעיני בסדר גודל שכזה. שיטות הניקוי הידועות אינן מוכחות, ופרויקט לניקוי אזור בשטח 20,000 קמ"ר, כגודלה של מדינת ישראל, לא נוסה מעולם.
המסמר האחרון בארון הקבורה של הנס הכלכלי?
המשבר הגרעיני כמובן אינו הבעיה היחידה עמה מתמודדת יפן מאז האסון - שהתרחש בתקופה של חוסר יציבות כלכלית ומשבר מנהיגות קיצוני בפוליטיקה היפנית, תוצאה של 20 שנות הידרדרות. אי שם בתחילת שנות ה-90, ניבאו רבים כי כלכלת יפן תעבור בגודלה את זו של ארה"ב, הגדולה בעולם. אולם מקץ שני עשורים "אבודים", שבמהלכם עמדה הכלכלה היפנית במקום, נאלצו היפנים לראות ב-2010 כיצד יריבתם המרה, סין, עוקפת אותם והופכת לכלכלה השנייה בגודלה בעולם. העתיד לא נראה ורוד יותר עם יחס תוצר-חוב של 1.5, אוכלוסיה מזדקנת שהולכת ומצטמקת עקב שיעור ילודה נמוך, ומערכת פוליטית לא יציבה, שידעה חמישה ראשי ממשלה בחמש השנים שקדמו לאסון.
תהליך עיור מואץ הביא לכך שאזורי הפריפריה ברחבי המדינה (ובהם גם האזורים שנפגעו על ידי הצונאמי במחוזות איוואטה ומיאגי) ננטשו בידי אוכלוסיה צעירה ועתידם של ערים וכפרים רבים היה מוטל בספק. העובדה ש-65% מהנספים בצונאמי עברו את גיל 60 אינה קשורה רק לחולשה פיזית, אלא נובעת גם מההרכב הדמוגרפי המבוגר של אזורי הפריפריה.
בימים הראשונים, נתפש האסון על ידי רבים כמסמר האחרון בארון הקבורה של סיפור ההצלחה הכלכלי הגדול במאה ה-20. אולם בצילו של האסון חסר התקדים, צמחה גם תקווה כי תהליך השיקום ידחוף את הכלכלה היפנית המקרטעת וירתום את המערכת הפוליטית המשותקת לרפורמות מיוחלות, ואולי אף יפתור את משבר המנהיגות המתמשך.
שנה לאחר האסון, התקוות הללו עוד לא התממשו - אבל גם לא נזנחו. אמנם מיד לאחר האסון חל זינוק בגידול הכלכלי, ושרשראות הייצור הפגועות שוקמו במהירות - אך זה לא הספיק ליצירת מומנטום כלכלי חיובי. חובות הממשלה תפחו ליחס חוב-תוצר לאומי קיצוני של 180% מכוח הייצור השנתי, וגירעון המסחר של המדינה בשנת 2011 היה הגבוה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. היצואנים היפנים התקשו להתמודד עם מחירי אנרגיה מאמירים עם מטבע מקומי חזק מהרגיל. חוזקו של הי?ן היפני יוצר אמנם אשליה כאילו כוחה של כלכלת המדינה עוד במותניה, אולם למעשה הסיבה לחוזקו הזמני של המטבע נטועה בחולשתן היחסית של אירופה וארה"ב, והחיפוש של שקיעים אחר השקעה בטוחה.
הכלכלה היפנית נאלצה להתמודד בשנה האחרונה גם עם פגיעה אנושה בתיירות הפנים ועם ירידה של 25% בכמות התיירים מחו"ל המבקרים במדינה. האסון הגרעיני גם רדף את האזרחים היפנים במוצרי המזון. שרידים רדיואקטיביים (ברמות לא מסוכנות, יש לציין) התגלו במהלך השנה במזון לתינוקות, בבשר, בתה ובמוצרים נוספים, והביאו למשבר אמון בתעשייה המקומית ובעיקר במערכת הרגולציה. נוסף על כך, עשרות מיליוני טונות של פסולת כבדה, מקצתה רדיואקטיבית, מקשים על שיקום מלא של אזורים שלמים, ויוצרים בעיות סביבתיות מתמשכות.
גורם נוסף המגביל את שיקום הכלכלה הוא משבר האנרגיה החריף, בשל מהפסקת השימוש בכורים גרעיניים. לחץ ציבורי וחששות אנטי-גרעיניים הובילו לכך שרק שניים מתוך 54 הכורים הגרעיניים ביפן פעילים כיום, ומספקים פחות מ-5%מהאנרגיה שהם מסוגלים לייצר. בעיית המחסור במקורות אנרגיה - עמה מתמודדת יפן מאז תהליך התיעוש שעברה בסוף המאה ה-19 - רק הולכת ומחריפה.
"יחד נתגבר על הטרגדיה"
כל הבעיות הללו - ועוד רבות שלא נזכרו כאן - מעמידות באור אחר את תמונות השיקום המרהיבות שנזכרו בתחילת הדברים. ובכל זאת, ליפנים יש גם כמה סיבות לאופטימיות. העיקרית שבהן היא אותה מסירות והקרבה של הציבור היפני, שמתעקש להאמין כי הוא מסוגל להשאיר את האסון מאחוריו.
נקודת אור מרשימה אחת, לשם ההמחשה, היא מבצע פינוי הפסולת שהותירו 130 אלף מבנים שנהרסו באסון, כמעט 22.5 מיליון טונות של פסולת כבדה - יותר מכל הפסולת שרוכזה באתר חירייה בכל שנות קיומו. התהליך הזה היה מפתיע ביעילות ובמהירות שבה הושג, במידה רבה בזכות מאות אלפי מתנדבים - בהם גם זרים ואף ישראלים - שנהרו לאזורי האסון והצטרפו לעובדי הרשויות המקומיות שעמלו על הפינוי, הבנייה מחדש ושיקום התשתית. המסירות הכללית התבטאה גם בחיסכון אדיר בחשמל בחודשים הראשונים, ובמוכנות הציבורית לעלייה דרסטית במיסוי.
אולם שיקומה המלא של המדינה וחזרתה למעמד של מעצמה עולמית עודנו תהליך ארוך וכואב, ואנו רק בראשיתו. "יפן התגברה על קשיים ומכשולים רבים במהלך השנים", אמר ראש הממשלה קאן בנאום לאומה, יום לאחר האסון. "למרות שאנחנו בעיצומו של המשבר החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, אנחנו נבנה את יפן מחדש ונתגבר על הטרגדיה". הדרך לשם אכן עוד ארוכה, אבל מי שמכיר את ההיסטוריה של האומה היפנית - צריך להאמין לו.
(עדכון ראשון: 18:00)
