בין אושוויץ לאירן: כשנתניהו מחבר נאום לנאום

"השנה היא 1938 ואירן היא גרמניה", כך פתח ראש הממשלה בנימין נתניהו, אז יו"ר האופוזיציה, נאום שנשא ב-2006 בפני קהילות יהודיות בלוס אנג?לס. המושגים סבא?א, סנקציות, ואמברגו – שהיום נישאים ברחבי הקהיליה הבינלאומית – לא היו שגורים עדיין, ונתניהו היה פסימי: "לאיש לא היה אכפת אז, ולאיש לא אכפת היום".

שש שנים אחרי, המאמץ הדיפלומטי רחב ההיקף שהשקיעה ישראל העמיד את אירן במרכז סדר היום של ביקורו של נתניהו בוושינגטון השבוע, וקשה להטיל ספק באכפתיות של העולם לנוכח האיום הנשקף מטהרן. כך, יכול היה נתניהו לשחק עם התאריכים בצורה קצת שונה השבוע, בנאומו באיפא"ק, כאשר קבע ש"2012 אינה 1944", וש"הממשל האמריקאי היום הוא שונה", לאחר שהציג את חלופת המכתבים בין איש הקונגרס היהודי העולמי, ליאון קובוביצקי, לסגן שר המלחמה האמריקאי במלחמת העולם השנייה, ג'ון מקלוי.

במכתב מנמק מקלוי את סירובה של ארה"ב לנקוט יד קשה ולהפציץ את מחנות ההשמדה הנאצים באירופה. "ניתן להוציא אל הפועל מבצע כזה רק באמצעות הסטה משמעותית של סיוע אווירי שהינו חיוני להצלחת כוחותינו במקומות אחרים", הקריא נתניהו ממכתבו של מקלוי בפני הקהל היהודי האוהד בוושינגטון, "ובכל מקרה, יעילותו מוטלת בספק במידה כזו שאינה מצדיקה את השימוש במשאבינו. מאמץ כזה עלול לעורר פעולה נקמנית אף יותר מצד הגרמנים".

מחדל אי-הפצצת המחנות הפך בשנים האחרונות לדוגמה רווחת לאזלת ידן הגדולה של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, והטיעונים המוצגים במכתבו של מקלוי מזכירים במידה רבה התבטאויות של גורמים בממשל האמריקאי המתנגדים לתקיפה צבאית באירן כיום, ביניהם אף דברים של הנשיא ברק אובמה עצמו. ממכתבו של מקלוי עולה כי התנגדות ארה"ב להפצצת אושוויץ נבעה בין היתר מנימוקים של חוסר דיוק ביכולות ההפצצה של אותם ימים – משמע קשיים טכניים ומעשיים, כמו גם סכנה שנשקפת לחיילים אמריקאים וחשש מהשלכות היום שאחרי ההפצצה.

לא לחינם בחר נתניהו להקריא מסמך זה. ההקבלה העדינה, אך החדה, בין מתקני הגרעין האירניים למחנות ההשמדה נוגעת באחת הנקודות הרגישות ביותר בהיסטוריה האמריקאית של מלחמת העולם השנייה בכלל, ובזו של יהדות ארצות הברית בפרט. גם נתניהו, כבן של היסטוריון וכמי שמחזיק בתודעה היסטורית מפותחת משל עצמו, יודע כי מדובר במחלוקת טעונה ביותר. החל מסוף שנות ה-70' החלו היסטוריונים צבאיים וחוקרי שואה לדון בשאלה הקשה מדוע לא הפציצו בעלות הברית את המחנות? ובשאלה הקשה עוד יותר - עד כמה נחלצו ראשי היישוב היהודי בארץ ישראל ומנהיגי הקהילות היהודית בעולם, ובפרט בארה"ב, למען אחיהם באירופה?

הפנייה של קובוביצקי למקלוי היא אחת מעשרות קריאות של ארגונים יהודים שהחלו באמצע 1944 לפעול בקרב בכירי הממשל ולהפעיל לחץ להפצצת אושוויץ. יחד עם זאת, גם את היהודים בארה"ב וביישוב היהודי בארץ ישראל נטו להאשים בשתיקה הרסנית, אך העמדה ההיסטורית המקובלת היא שמ-1944 – אז הבינו המנהיגים היהודים שבמחנות מתבצעת השמדה המונית, ולא עבודות כפייה בלבד, החלה עבודת שתדלנות מסועפת בניסיון לשכנע את בעלות הברית לתקוף מן האוויר את המחנות ואת פסי הרכבות המוליכים אליהם. עם זאת, הנושא עדיין לא יושב, והוא צץ ועולה במחקרים וספרים שונים כל העת.

חלק ניכר מחוקרי השואה סבור שהסיבה שבעלות הברית לא נקפו אצבע וסירבו לבקשות היהודים היא חוסר אכפתיות וקונפליקטים פנימיים, מה שניתן להתייחס אליו בדמיון מופלג לחלק מהטיעונים שמעלים כיום מתנגדיו של אובמה. עם זאת, בשנים האחרונות הופיעו מחקרים של היסטוריונים צבאיים שערערו על התפיסה הרווחת שהתקיפה במחנות היתה שאלה של רצון, אלא יותר שאלה של יכולת טכנית; מחקרים אלה בחנו בצורה שיטתית את דרכי הפעולה האפשריות, המתווה הפיזי של אושוויץ, להק המטוסים שהיה קיים באותם ימים, ונתונים צבאיים נוספים והגיעו למסקנה שמשימת ההפצצה באושוויץ פשוט לא היתה ברת ביצוע.

בדומה לשניים מאבותיו הרוחניים והפוליטיים אותם הוא נוהג לצטט לעתים תכופות, דוד בן גוריון ומנחם בגין, תודעתו של נתניהו מעוצבת במידה רבה מהשואה, וזוהי רטוריקה שחוזרת לא מעט בנאומיו, ובמיוחד בהתייחס לאיום האירני.

בספטמבר 2009, בעצרת הכללית של האו"ם, הציג נתניהו מסמכים נוספים ממלחמת העולם השנייה, אז היו אלה תכניות הבנייה של אושוויץ בירקנאו ופרוטוקולים מוועידת ואנזה. "אתמול האיש שמכנה את השואה שקר דיבר מעל דוכן זה", תקף בחריפות את הקהיליה הבינלאומית שלא החרימה את נאומו של נשיא אירן מחמוד אחמדינג'ד יום קודם לכן על אותה במה בדיוק.

באושוויץ עצמו, ביום השואה הבינלאומי לפני כשנתיים, התריע נתניהו מפני "עמלק חדש המופיע על במת ההיסטוריה ומאיים שוב להשמיד את היהודים". וגם השנה, מעל בימת הכנסת, הדגיש ראש הממשלה כי "70 שנה אחרי השואה, רבים בעולם שותקים אל מול הצהרות אירן למחוק את ישראל מעל פני האדמה". את חיבתו של נתניהו לרטוריקת השואה אפשר לזהות בנקל גם מדף הפייסבוק שלו, שם בולטים תצלומים של שער המחנה באושוויץ-בירקנאו וטלאי צהוב.

נתניהו אינו לבד. החשש משואה שנייה משחק תפקיד מכריע לכל אורך היחסים הסבוכים של ישראל עם פרויקט הגרעין הצבאי שלה ושל שכנותיה, והיווה גורם מרכזי שעיצב הן את ההחלטה של בן גוריון להקים כור גרעיני בישראל והן את החלטת בגין להפציץ את הכור בעיראק ב-1981. "ימים נוראים ולילות קשים עברו עלינו מאז נודע לנו שבאוסיראק מכינים נגדנו פצצות אטומיות. היתה לנו דילמה נוראה. נניח שאנחנו לא עושים שום פעולה", אמר בגין לאחר "מבצע תמוז", בטיעון שהעלה גם נתניהו לא מעט בחודשים האחרונים. "איך נסלח לנו לעצמנו אם חלילה לא נפעל?".

עוד באותו נושא:
נתניהו בוועידת איפא"ק: "אי אפשר לחכות עוד לדיפלומטיה"
בתום הפגישות: "על ישראל לעכל עמדת ארה"ב - ולהכריע"
2010: נתניהו באושוויץ: עמלק חדש מאיים להשמידנו
2009: נתניהו תקף על במת האו"ם: "נותנים לגיטימיות למכחיש שואה"