מאמצע שנות ה-50 הפך המגזין פלייבוי להצלחה מסחרית מסחררת לאחר ששילב בדפיו הבוהקים נשים לבנות בעירום חלקי, ראיונות עומק עם אנשים בעלי שם במגוון תחומים, סיפורים קצרים ממיטב סופרי התקופה וכמובן פרסומות למוצרי יוקרה.
לדעת רבים, סוד קסמו של המגזין הוא בשילוב הבלתי אפשרי של ה"טוב" מבין כל העולמות ותכנים ארוטיים לגברים, יחד עם תרבות ואקטואליה הפכו אותו להתגלמות של הטעם הטוב עבור מגוון רחב מאוד של קוראים. חלק קנו אותו בגלל ששילב תמונות של נשים בעירום, חלק קנו אותו בגלל השילוב שבין נשים בעירום וכתבות מעניינות וחלק קנו אותו בגלל הכתבות שפרסם, שהפכו את ההתבוננות בתמונות העירום למעשה נסלח.
בדומה למגזין פלייבוי, גם יאיר לפיד שואב את כוח המשיכה שלו בקרב נתח לא קטן של האוכלוסייה, על ידי שילוב של תכונות שנתפסות כמגלמות את הטוב מבין כל העולמות. סיגרים יקרים, ג'ל וספרות.
גם יפה וגם חכם. סופר, עיתונאי ומתאגרף. רגיש אבל שרירי. מטופח, אבל אב מסור הדואג לשלב את משפחתו, אמיתית או מדומיינת, בכל הופעותיו באמצעי התקשורת השונים. כאיש אמיד, לפיד יודע ליהנות מהחיים הטובים, אך הוא גם מנסה לשדר רגישות חברתית, בעיקר עם אלו הדומים לו, או הרוצים להידמות לו, יהודים חילונים השייכים, או השואפים להשתייך, למעמד הביניים.
שילוב הרמוני ללא ויתורים כואבים
כפי שהצהיר בראיון לירון פריד בשנת 1991 "אני נוהג במוסטנג, אבל במהירות המותרת. אני משחק ביליארד, אבל גם שח. ואני עובד על השרירים ומתעסק באגרוף תאילנדי, אבל זה רק בגלל הפחד שלי להיות שמן" (ירון פריד. "חדשות". 1991).
חוקר הקולנוע ריצ'ארד דאייר, אשר חקר את המסר האידיאולוגי הטמון בכוכבי הקולנוע ההוליוודים, הגדיר את השיח של מגזין פלייבוי ככזה המנסה לשלב את הרעיון של חופש מיני עבור תושבי הפרבריים האמריקאים מהמעמד הבינוני, בעלי ההכנסות הגבוהות. בית קרקע, מכונית יפה, אישה וילדים חמודים בחבילה אחת עם ריגושים מיניים עם אלה הדומים להם. מה שהבטיח פלייבוי לקוראיו הוא האפשרות לשלב בהרמוניה יסודות סותרים: חופש מיני לצד חיי משפחה, טבע וציוויליזציה, מודרניות ושורשיות, מבלי שזה יהיה כרוך בוויתור כואב על אף יסוד.
יאיר לפיד כדמות ציבורית, מבטיח לקיים פנטזיה הדומה לזו המשווקת על ידי פלייבוי לקהל הבוחרים הישראלי. הוא עושה זאת לא על ידי הצגת משנה פוליטית סדורה, אלא על ידי הצבת עצמו כדוגמא למימוש הפנטזיה של שילוב הרמוני ללא ויתורים כואבים.
שיווק פנטזיה
עם זאת, קיים פער בלתי ניתן לגישור בין צריכת פנטזיה המסופקת על ידי מוצרי תעשיות תרבות, לבין העשייה השוטפת של החיים הפוליטיים. עבור אנשים שמקדישים את חייהם לפוליטיקה קיימות שתי אופציות עיקריות: אחת היא לבנות את מעמדם תוך ניסיון לגשר ולפשר בין קבוצות בעלות דרישות ואינטרסים סותרים, והשנייה היא לדבוק בעקרונות אידיאולוגיים גלויים יותר. האפשרות הראשונה יכולה להוביל פוליטיקאי לפסגה, אך בו בזמן תפגע בתדמיתו הציבורית מכיוון שהוא לא יוכל לקיים חלק מהבטחותיו לקבוצות השונות אשר תמכו בו.
הדרך השנייה תשמר את אמינותו, אך תרחיק נתח ניכר מהבוחרים אשר לא חולקים עמו את אותה משנה אידיאולוגית. יאיר לפיד מגיע לזירה הפוליטית מבלי שנאלץ לבחור באחת מבין שתי האפשרויות שצוינו קודם. נשאלת, אם כן, השאלה כמה אנשים יהיו מוכנים לקנות את הפנטזיה שהוא משווק ובמידה ויצליח לשכנע רבים להצביע עבורו ומה הנזק שכניסתו למערכת הפוליטית תגרום לאלטרנטיבות הפוליטיות הגלויות יותר?
עוד על כניסתו של יאיר לפיד לפוליטיקה:
יאיר לפיד על "פרשת התארים": "רדיפה פוליטית
לפיד הפיץ סרטון בקרב מתנדביו: "זו סיירת מובחרת"
חוק לפיד 2: האם הוא ישלם קנס של 150 אלף שקל?
יאיר לפיד מבהיר: "אין סיכוי שאצטרף לקדימה"
הכותב הוא מרצה בחוג לתקשורת וקולנוע במכללת סמינר הקיבוצים