פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ואולי השד האיסלמי במצרים אינו כזה נורא?

      מסע ההפחדות מעליית כוחם של "האחים המוסלמים" במצרים נמצא בעיצומו. ניר יהב תוהה מדוע אנו מוטרדים כל כך, והאם לא נכון להסתכל על כך שלראשונה מממש האזרח המצרי את זכותו הדמוקרטית

      הבחירות לפרלמנט במצרים התחילו, ועימן – ההפחדות: ברדיו עולה לשידור עוד גנרל או גנרל בדימוס שמזהיר מפני התחזקותם של "האחים המוסלמים", בטלוויזיה מתראיין חבר הכנסת התורן הטוען שהתחזקות "האחים" במצרים תמיט אסון על אזרחיה, בעיתונים מצוטטים שרים "מודאגים" המאיימים מקריסת הסכם השלום עם ישראל, ובאתרי האינטרנט מופיעים טורי הפרשנות של מיטב הגורמים הביטחוניים והצבאיים שממהרים להלום בתופי המלחמה.

      לא, אף אחד אינו מתכוון באמת לטעון ברצינות שהתחזקותם הצפויה של "האחים המוסלמים" בבחירות לפרלמנט היא בשורה טובה לישראל ולמזרח התיכון. אף אחד גם לא חושב שהסכם השלום בין מצרים לישראל יתחזק כתוצאה מהבחירות. הרי כל מי שעוקב אחר "האחים המוסלמים" בשנים האחרונות מבין כי לא מדובר בגוף פרו-מערבי, שהאינטרס העליון שלו הוא הידוק היחסים עם ישראל. על אף כל אלה נשאלת השאלה: מדוע אנו כה מוטרדים?

      אזרח מצרי מביט ברשימת המפלגות המועמדות לבחירה לבית התחתון של הפרלמנט ביום הבחירות. קהיר, נובמבר 2011 (רויטרס)
      "לאף אחד כאן לא באמת אכפת שהאזרח המצרי מממש לראשונה בחייו את זכותו הדמוקרטית ובוחר את מי שהוא רוצה מתוך הכרעה אישית-אידיאולוגית". בחירות במצרים, אתמול (צילום: רויטרס)

      אזרחים מצרים ששוחחתי איתם בימים האחרונים סיפרו לי מדוע הציבור המצרי כל כך תומך ב"אחים המוסלמים". הם אמרו שבמשך עשרות שנים, תחת שלטונו של הנשיא לשעבר, חוסני מובארק, נחשבו "האחים" למוקצים. הם הוצאו מחוץ לחוק, פעילותם נאסרה, רבים מהם נעצרו, ואסור היה להם לרוץ בבחירות במסגרת מפלגתית. אלא שכעת, מתברר לאותם אזרחים שהשד אינו כזה נורא. נכון, מדובר בתנועה איסלמית עם שורשים דתיים, אבל רבים במצרים סבורים שהיא יכולה לשקם את המדינה ולא להפכה למדינת הלכה כמו אירן.

      בישראל אוהבים להסתכל על כל מה שמתרחש במצרים דרך משקפת שעליה כתוב "הסכם השלום בין ישראל למצרים". לאף אחד כאן לא באמת אכפת שהאזרח המצרי מממש לראשונה בחייו את זכותו הדמוקרטית ובוחר את מי שהוא רוצה מתוך הכרעה אישית-אידיאולוגית. השאלה היחידה שמעסיקה אותנו היא כמה הסכם השלום ייפגע או לא. אין ספק שזו שאלה מדאיגה ומטרידה מאוד שיש להעלותה, אך לפעמים צריך לחדול מהעיסוק הבלעדי בה ולהסתכל גם על היבטים אחרים.

      אם אזרחי מצרים בוחרים לחזק באופן דמוקרטי את "האחים המוסלמים", זו זכותם המלאה ועלינו לכבד אותה. אם זו בחירתו של הציבור המצרי, אין לנו זכות לנזוף בו על כך ולהלך עליו (ועל המזרח התיכון) אימים. רבים במצרים, כולל תומכים נלהבים בהסכם השלום עם ישראל, המקיימים קשרים עם ישראלים, מוכנים להישבע ש"האחים המוסלמים" לא יבטלו את הסכם השלום. מנהיגי "האחים" אף אומרים זאת בפומבי וללא חשש. בנוסף, דואגים מנהיגי "האחים" להרגיע את הציבור ולהבהיר לו שהם אינם קיצוניים בדעותיהם.

      בטוניסיה זכתה המפלגה האיסלמית "א-נהדה" לרוב, גם במרוקו המפלגה האיסלמית קיבלה את מירב הקולות, ובמצרים צפויים "האחים המוסלמים" להתחזק בפרלמנט ולהוות כוח פוליטי משמעותי. הגנרלים שלנו יכולים לחזור על הסיסמה לפיה "האביב הערבי" הופך אט-אט ל"חורף איסלמי", אבל בין הפחדה להפחדה, בין איום לאיום, כדאי שנבין שזוהי בחירתו של האזרח הערבי ואולי השד לא כזה נורא. הרי אם לשכנך טוב – גם לך טוב.

      עוד באותו נושא:
      במצרים נכנסים ליום הבחירות השני: "התחושה חגיגית"
      בחירות היסטוריות במצרים: הכירו את המתמודדים
      מצרים: עוד "הפגנת מיליון" בקהיר, ערב הבחירות

      לפניות לכתב: nir_yah@walla.com