שנה שלמה, 365 ימים, עברה מאז העלו אנשי ארגון ויקיליקס לרשת את ראשוני המברקים מהמאגר העצום, בן כרבע מיליוני מסמכים, של משרד החוץ האמריקאי. אלה נגנבו מצבא ארצות הברית, כך נטען, על ידי החייל בראדלי מאנינג. בשנה שעברה מאז ההדלפה התמוטטו ממשלות, פוטרו שגרירים ונחשפו תקריות בינלאומיות מביכות. המשותף לכל אלה: העדר כל קשר למסמכי ויקיליקס.
מה שהחל כאחד הסיפורים המרעישים ביותר של השנה שעברה, כמעט ונשכח שנה אחרי. מכל המאגר העצום של ויקיליקס, לא יצאה אף לא פרשה עסיסית אחת - כזו שתחזיק יותר ממחזור חדשותי אחד. טוב, חוץ מפרשה אחת - אישומי האונס נגד מייסד הארגון ג'וליאן אסאנג' והמאבק על הסגרתו לשבדיה עדיין תופסים כותרות. אך אין ספק שזה לא מה שקיוו לו בוויקיליקס.
ויקיליקס - כותרות אחרונות בוואלה!:
ויקיליקס מפסיק להדליף: "החרם גמר לנו את הכסף"
"סכנה לחיי יהודי בגדד שפרטיהם פורסמו בוויקיליקס"
מהמסמכים: "צה"ל אישר - מחסלים מחבלים עם מזל"טים"
מהמסמכים: "אוסטרליה לא תמכה בישראל באו"ם בגלל פרשת מבחוח"
"פרטי סוכנים ישראלים דלפו מוויקיליקס לרשת"
ההתחלה, היא הרי הייתה כה מבטיחה. בקמפיין התקשורתי שלפני הפרסום הבטיחו בוויקיליקס חשיפה של שערוריות בינלאומיות גדולות. אך הכתובת הייתה על הקיר: שני הפרסומים הגדולים הקודמים של ויקיליקס - מאגר מברקים פנימיים של הצבא האמריקאי מאפגניסטן ועירק, כמו גם סרטון לא ערוך בו נראית פגיעה באזרחים ועיתונאים ממסוק קרב אמריקאי - נעלמו מהכותרות רגע אחרי הופעתם.
אותו הדבר קרה גם עם מסמכי "קייבלגייט". התקשורת, שהרבתה לעסוק בנזק הצפוי לדיפלומטיה בעולם לפני הפרסום, הבינה מהר מאוד ששערוריות עסיסיות כמעט ואין במברקים האלה. מה שכן היה בהם הן הערכות יבשות וקורקטיות של אנשי משרד החוץ, שהעבירו דיווחים גיאו-פוליטיים משמימים, לרוב, מהשגרירויות ברחבי העולם אל מחלקת המדינה. רוב המסמכים, נזכיר, כלל לא היו מסווגים, ולא היה במאגר אף לא מסמך אחד שסווג כ"סודי ביותר" ומעלה. רבע מיליון המסמכים שכן נחשפו היו רובם בסיווג "שמור" ומיעוטם בסיווג "סודי" - וכמעט כולם נטולי עניין אמיתי לציבור הרחב.
למי אכפת מאיש העסקים הבריטי הרכלן?
בסוף הקיץ האחרון, קיבלו מסמכי קייבלגייט הזדמנות שנייה להופיע באור הזרקורים. לאחר דליפת המאגר מידי ויקיליקס, החליטו אנשי הארגון להעלות את כל 250,000 מהם, בצורתם הלא מצונזרת אל האתר. קודם לכן, היו זמינים לציבור רק כמה עשרות אלפי מסמכים, ואלה נערכו על מנת שלא לחשוף מקורות. כל זה התרחש ב-3 בספטמבר, ואם לא שמעתם על כך, זה בסדר - גם זה עבר מתחת לרדאר של רובנו. יש לכך סיבה טובה - מעטים הם האנשים שיתעניינו מיהו איש העסקים הבריטי שסיפר למשרד המדינה האמריקאי רכילות עסיסית על עסקי הנפט בעירק. וזה, פחות או יותר, סוג המידע שהפך זמין עם כשפורסמו גם המילים הבודדות שהיו מושחרות בגרסה המקורית של המברקים שנחשפה.
בסופו של דבר, היחיד שהושפע לטווח הארוך מפרסום המסמכים הוא בראדלי מאנינג עצמו - החייל שלכאורה העביר את המידע המסווג לויקיליקס. מאנינג, בן 23 כיום, נעצר במאי אשתקד והוחזק מאז בבידוד, עם דיווחים מדאיגים על מצב בריאותו שמגיעים מדי פעם לתקשורת האמריקאית. בשבוע שעבר, לאחר כשנה וחצי בכלא, נקבע תאריך לדיון ראשון במשפטו, ב-16 בדצמבר. התובעים במשפט כבר הודיעו כי לא יבקשו עונש מוות, למרות שחלק מסעיפי האישום מאפשרים זאת. אך אם מאנינג יורשע בכל הסעיפים, הוא בהחלט עלול לבלות את שארית חייו מאחורי הסורגים.
בסופו של יום, מתגלה שוב כי המערכות הבטחוניות והדיפלומטיות יודעות להגן על הסודות שלהן. הדברים הבאמת-סודיים, אלה שאסור לכם לדעת, יישארו חסויים מחוץ לרשתות אליהן יכולים לגשת צעירים מתוסכלים. ואז הם יודלפו, כמו שקורה במקרים רבים, אבל לא על ידי האקר כי אם על ידי האויב הגדול באמת של סודות מדינה - מנהיגים עם אג'נדה.