פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האביב המרוקני: בחירות בדרך ל"מהפכה עדינה"?

      איסלמים מתונים מתמודדים היום בקלפיות מול מפלגות חילוניות על השליטה בפרלמנט ברבאט - אך השאלה העיקרית היא כמה בכלל יצביעו, והאם הדמוקרטיה באמת הגיעה למרוקו, בה עדיין שולט המלך

      רגע אחרי הניצחון האיסלמי בבחירות בטוניסיה, ורגע לפני הבחירות לפרלמנט במצרים (ובהמשך גם בלוב), נערכות היום (שישי) בחירות לפרלמנט במרוקו. אלא שבניגוד לשלוש אחיותיה הצפון-אפריקאיות, במרוקו הבחירות אינן מגיעות בעקבות הפיכה. הפגנות "האביב הערבי" אמנם הגיעו השנה גם למדינה שבקצה המגרב, אך תוצאתן הייתה צנועה יותר: תחילתו של תהליך הדרגתי של רפורמה דמוקרטית, אותו מוביל בבטחה מי שעדיין נחשב לשליט הבלתי מעורער של המדינה - המלך מוחמד השישי, שימשיך לאחוז בסמכויות השלטון העיקריות גם לאחר שייסגרו הקלפיות, בדיוק כמו אבותיו בשושלת העלאווית השולטת במדינה ברציפות מאז 1664.

      הבחירות היום, והתהליך הפוליטי שיבוא בעקבותיהן, ייבחנו מבחוץ בזכוכית מגדלת, כמקרה מבחן ליכולתה של מדינה ערבית להתמודד עם הגל המהפכני של 2011 ולהנהיג שינוי במסגרת השיטה, מבלי להדיח את השליט.

      בניגוד לשאר שליטי האזור, שניסו לדכא את הגל הדמוקרטי באלימות ושילמו על כך בכסאם, במרוקו מיהר המלך - שמלכתחילה נהנה מפופולאריות גדולה בהשוואה לעמיתיו - להכיר ברחשי הציבור, והכריז ביוני השנה על רפורמה דמוקרטית ועל כינון חוקה חדשה, שאושרה במשאל עם ביולי. הרפורמה כללה גם הקדמה של הבחירות לפרלמנט - בהן מתמודדות, במרוץ צמוד, בדומה לטוניסיה, מפלגה איסלמית מתונה מחד, ומנגד קואליציה של מפלגות חילוניות-ליברליות (שרובן מקושרות לבית המלוכה).

      קיר ועליו סימון מיקומן של הקלפיות השונות בעיר מרקש, לקאת הבחירות לפרלמנט במרוקו, נובמבר 2011 (רויטרס)
      כיתוב המסביר על מיקום הקלפיות, השבוע במרקש (צילום: רויטרס)

      החוקה החדשה מבטיחה יותר כוח לפרלמנט ולראש הממשלה - שהמלך מחויב כעת, לראשונה, למנות אותו מקרב המפלגה שתזכה במירב המושבים. ובכל זאת, הבחירות אינן מעוררות התעניינות יוצאת דופן, וההשתתפות בהן צפויה להיות מועטה, בניגוד מהדהד לשיעור ההצבעה העצום בטוניסיה - עדות לכך שרוב המרוקנים אינם מאמינים כי ביכולתם להשפיע באמת על השלטון במדינה.

      ברחובות הערים כמעט לא נראתה תעמולת בחירות בשבועות האחרונים, וכרזות הרחוב העיקריות הן כאלו מטעם השלטון, הקוראות לאזרח "למלא את חובתו הלאומית ולהשתתף בשינוי העובר על המדינה". האם האזרח המרוקני אכן ייענה לקריאת השלטון? רבים מפקפקים בכך.

      מלך מרוקו מוחמד השישי נושא נאום לעמו בו הכריז על רפורמה שלטונית, 17 ביוני 2011 (רויטרס)
      המלך מוכמד מכריז על שורת הרפורמות, יוני 2011 (צילום: רויטרס)

      בבחירות הקודמות לפרלמנט, בשנת 2007 (הראשונות שנערכו במדינה תחת פיקוח בינלאומי), היה שיעור ההצבעה 37%. החשש הוא, שבבחירות הנוכחיות יהיה שיעור ההצבעה אף נמוך יותר. "איני מתכוונת להצביע, ואני אומרת זאת בראש זקוף", אמרה השבוע לסוכנות הידיעות הצרפתית אריצ'ה, עקרת בית מהכפר ההררי טידאס. דברים דומים אמר לסוכנות AP חסן רפיק, בעל דוכן ירקות בשוק של רבאט, שהבהיר כי גם הוא אינו מתכוון להטריח את עצמו לקלפי, והוסיף: "המפלגות מציגות את אותם המועמדים כבר 30 שנה. הן היו יכולות לפחות לרענן את השורות".

      הצעירים קוראים להחרים את הבחירות

      מרוקו שטפות השמש, יעד פופולרי לתיירים אירופאים ובעלת ברית קרובה של ארצות הברית, נחשבה עד לא מזמן, לצד טוניסיה, לסמן הליברלי של צפון אפריקה, עם בחירות סדירות לפרלמנט, מערכת מפלגתית פלורליסטית וזכויות אזרח נרחבות יחסית. אך לאחר ההפיכות במדינות השכנות, מערכת שלטון שבה המלך הוא עדיין הפוסק האחרון, נראית לפתע לא כל כך ליברלית.

      הפגנה נגד השלטון בקזבלנקה, מרוקו, 20 בפברואר 2011 (רויטרס)
      גם צעירי מרוקו יצאו להפגין נגד השלטון. קזבלנקה, פברואר 2011 (צילום: רויטרס)

      בדומה לאחיהם במדינות אחרות, יצאו גם צעירי מרוקו בהמוניהם לרחובות בפברואר ובמרץ השנה, להפגין למען חופש ודמוקרטיה. אך בניגוד למרחץ הדמים בקהיר, בטוניס ובטריפולי, ברבאט ובקזבלנקה התקיימה המחאה בשקט מופתי, והמפגינים נמנעו מקריאה להדחת המלך האהוב - שגמל להם בהכרזת הרפורמה, כמו גם בהזרמת כסף רב למשכורות ולסובסידות שהקלו על יוקר המחיה. המצב הכלכלי המשביע רצון באופן יחסי סייע בפיוס ההמונים, והדבר התבטא בין היתר בשיעור ההצבעה הגבוה (72%) במשאל העם על החוקה, שהתקבלה ברוב של 98%.

      אבל הרוב העצום בה התקבלה החוקה עורר דווקא אנטגוניזם, ורבים החלו לתהות האם יד נעלמה אינה שולטת על התוצאות בפועל. החשש הזה מובע ברבים גם לקראת הבחירות. הצעירים מתנועת "20 בפברואר", שהובילו את ההפגנות בתחילת השנה, לא מצאו לעצמם כל ביטוי במערכת הפוליטית, ובשבועות האחרונים התמקדו בקריאה להחרים את הבחירות, ואף קיימו שורת הפגנות ברוח זו. לפחות 100 ממארגני ההפגנות הללו זומנו לחקירה במשטרה - ובארגוני זכויות אדם בינלאומיים מיהרו להתרעם על כך.

      הפגנה בקריאה להחרים את הבחירות, קזבלנקה, מרוקו, נומבמבר 2011 (רויטרס)
      מפגינים מתנועת "20 בפברואר" קוראים להחרים את הבחירות, השבוע בקזבלנקה (צילום: רויטרס)

      שאלת תקפות הבחירות, גם בעיניים בינלאומיות, היא לפיכך נושא מרכזי העומד למבחן, ומשקיפים בינלאומיים ינסו לגלות מקרים המוכרים מהעבר, של קניית קולות המונית והתערבות של "גורמים מהארמון" בקלחת הפוליטית. "זה רגע האמת", אמרה השבוע לסוכנות רויטרס ליסה סטורם, מזרחנית וחוקרת מרוקו באוניברסיטת אקסטר. "הרגע בו מרוקו צריכה לבחור בין צורת השלטון הישנה לשינוי אמיתי. השליטים יודעים שהם כבר לא יכולים להתערב במערכת הפוליטית כפי שעשו בעבר".

      "הדרך השלישית" האיסלמית

      יהיה שיעור ההצבעה אשר יהיה, מוסכם כי בניגוד למערכות בחירות קודמות, הפעם - במידה רבה בזכות הרפורמות, שכללו את הגדלת הפרלמנט ושריון מושבים לנשים - התוצאות אינן ידועות מראש, והמרוץ פתוח. ייתכן מאוד, שבסיום ספירת הקולות יתברר כי המפלגה הגדולה ביותר, עליה תוטל הקמת הממשלה, תהיה מפלגת האופוזיציה שבעבר הוגדרה איום על בטחון המדינה: "מפלגת הצדק והפיתוח" האיסלמית (PJD), שהיא מעין תואמת דתית-מתונה של מפלגת השלטון בטורקיה הנושאת את אותו השם, ושל אחותה שניצחה בחודש שעבר בבחירות בטוניסיה, "א-נהדה". אם תנצח PJD בבחירות, תהיה זו עדות גוברת לגוון האיסלמי ההולך ותופס אחיזה במהפכות האביב הערבי, ואות לבאות לקראת הבחירות במצרים ולאחר מכן בלוב ובתימן.

      כמו א-נהדה הטוניסאית, גם PJD ביססה את מעמדה כמפלגה דתית מתונה, שחרתה על גדלה את המאבק בשחיתות ובאבטלה ואת שיפור החינוך, וכך הגדילה בהדרגה את התמיכה בה. "ב-2002 הגענו למקום השלישי, וב-2007 למקום השני", אמר השבוע לסוכנות AP מזכ"ל המפלגה, עבדלילה בנקיראן. "זה אך טבעי שכעת אנחנו שואפים למקום הראשון". המפלגה גם נהנית מתדמית נקייה, היות שמעולם לא הייתה בשלטון.

      הערכת התוצאות היא משימה קשה היות שעריכת סקרים לפני הבחירות נאסרה במדינה. אולם לפי ההערכות, באופן דומה ביותר למצב בטוניסיה, בשל ריבוי המפלגות, לא צפוי לאף מפלגה רוב מוחלט. האיסלמים יזכו לפי ההערכות בכ-20%-30% מ-395 מושבי הפרלמנט, ויצטרכו להקים קואליציה עם עוד כמה מפלגות, בין היתר של נאמני בית המלוכה.

      הפגנה בקריאה להחרים את הבחירות בבירת מרוקו, רבאט, 24 בנובמבר 2011 (רויטרס)
      100 פעילים נעצרו. הפגנה בקריאה להחרים את הבחירות, אתמול ברבאט (צילום: רויטרס)

      זו בדיוק שיטת ה"הפרד ומשול", שבעזרתה הצליח המלך עד היום לדאוג להקמת קואליציות מרובות-מפלגות ומבוזרות שמשלו לפי הנחיית יועציו. גם כעת, הוא כבר מאותת שבכוונתו לקחת את PJD תחת כנפי חסותו. המלך, כך נראה, מעוניין בהצלחת האיסלמים, משום שהדבר יתרום ללגיטימיות של הבחירות. גם האיסלמים, מצדם, כבר אותתו כי לא תהיה להם בעיה לשתף פעולה עם מפלגות אחרות ועם המלך, ולפעול במסגרת השיטה.

      "אנחנו מציעים 'דרך שלישית', בין מהפכה לשיטה הקיימת", הסביר השבוע מוסטפא חלפי, ראש אגף המדיניות במפלגה. "אנחנו מציעים דרך של שינוי, בלי לאבד את היציבות ואת אחדות העם". בנקיראן עצמו סיכם זאת השבוע, ערב הבחירות: "יש להגן על המלוכה, וכל העם רוצה להגן עליה. עם זאת, גם המלוכה צריכה להגן על עצמה, באמצעות קידום הדמוקרטיה".

      כשהמלך הוא צאצא של הנביא

      דבריו של בנקיראן מתמצתים כנראה את הסיבה שבגללה התפתחו הדברים במרוקו בצורה שונה: בניגוד למצרים, טוניסיה או לוב, שלאחר התקופה הקולוניאלית עברו ממלכים לדיקטטורים צבאיים שעלו בהפיכות צבאיות, במרוקו נותר על כנו בית מלוכה ששולט ברציפות קרוב ל-350 שנה.

      מוסד המלוכה מעוגן בלב לבה של התרבות המרוקנית, ויש לו גם שורשים דתיים עמוקים: המלך, הנחשב לצאצא של הנביא מוחמד, זוכה, בעיקר בקרב הכפריים הנבערים הרבים, להילה של קדושה. מסייעת לכך מערכת משומנת של תעמולה, הדואגת שתמונות ענק של המלך יעטרו כל פינת רחוב. בטקס ה"בעאיה" השנתי, הזוכה לשיעור צפייה עצום בשידור חי בטלוויזיה, חוצה המלך את עיר על סוס וכל שריו משתחווים בפניו. "המלך עדיין מחזיק בהון פוליטי ודתי עצום", הסביר השבוע ל-BBC מוחמד דעדועי, היסטוריון שכתב באחרונה ספר על המלוכה במרוקו. "הוא לא רק המלך - הוא הממסד הפוליטי כולו".

      מלך מרוקו, מוחמד השישי, קורא בקוראן בארמונו ברבאט במהלך חודש הרמדאן, אוגוסט 2011 (AP , Azzouz Boukallouch/HO)
      מערכת תעמולה משומנת. המלך מוחמד קורא בקוראן במהלך חודש הרמדאן האחרון (צילום: AP)

      אך בעידן של תמורות פוליטיות ותרבותיות, מצליח מוחמד בן ה-48 לשמר את מעמדו גם בזכות השלטון הרפורמיסטי והמודרני שהנהיג מאז עלייתו לשלטון ב-1999 - ניגוד חריף למשטר האימים של אביו, המלך חסן. המגמה הזו קיבלה השנה תנופה משמעותית עם הרפורמות האחרונות והחוקה החדשה.

      המסר העולה ממרוקו הוא של שינוי הדרגתי ועדין, והוא מתקבל בברכה על ידי מדינות המערב. "העולם הערבי משתנה לנגד עינינו", אמר השבוע ל-BBC וואחיד חוג'ה, חבר "מפלגת האותנטיות והמודרניות" (PAM), שהוקמה ב-2008 על ידי שר הפנים לשעבר, חברו של המלך. "אנחנו עדיין לא יודעים מה יקרה במצרים, טוניסיה, סוריה או תימן. אבל אנחנו נראה לעולם המערבי שמרוקו יכולה להוציא מתוכה מהפכה עדינה - שהיא יכולה לנוע בנחת לעבר הדמוקרטיה".