הפרדוקס הטוניסאי: שלטון איסלמי במדינה חילונית

כשבאים לנתח את תוצאות הבחירות שנערכו השבוע בטוניסיה - הבחירות הדמוקרטיות הראשונות מאז תחילת מהפכות "האביב הערבי" - חשוב להסביר כי מדובר במדינה ייחודית ביחס למדינות הערביות האחרות. היא ייחודית מבחינת האוכלוסיה, הקטנה יחסית (רק עשרה וחצי מליון תושבים) וההומוגנית ביותר (כמעט כולם מוסלמים סונים, ללא מיעוטים אתניים או דתיים), אך ייחודיותה מתבטאת בעיקר באוריינטציה הפרו-מערבית והחילונית שלה, שאיפיינה אותה מאז זכתה לעצמאות מהשלטון הצרפתי ב-1956.

עוד מימיו הראשונים, בראשות "אבי האומה" חביב בורגיבה, וגם בימי זיין אל-עבדין בן עלי שבא אחריו (והודח השנה בהפיכה), שמר המשטר הטוניסאי על מרחק מהדת. עד כדי כך הייתה החילוניות מרכיב יסודי בשלטון, שבשנות ה-60 אף הנהיג בורגיבה מצע ציבורי שקרא לאזרחים לא לצום ברמאדן - מצוות יסוד באיסלם - משום שהצום, לפי טענתו, פוגע בכלכלת המדינה. הוא אף כינס אז עצרת המונים בזמן החודש הקדוש למוסלמים, קרא להמונים לא לצום ושתה מיץ תפוזים בפומבי. קשה לדמיין מנהיג ערבי נוקט צעד דומה בימינו ויוצא מזה בחיים.

בחירות בטוניסיה - סיקור נרחב בוואלה!:
דמוקרטיה ב"אביב הערבי": היום טוניסיה בוחרת
שיעור הצבעה עצום בבחירות - מעל 90%
האיסלמים בטוניסיה: נקים קואליציה עם החילונים

האוריינטציה החילונית-מערבית של המדינה, שהתבטאה גם בשילוב המלא של נשים בחיים הציבוריים ובפוליטיקה (ואפילו בצבא), הרבה יותר מכל מדינה מוסלמית אחרת, עומדת כעת בפני אתגר משמעותי: תוצאות הבחירות אמנם טרם פורסמו רשמית, אך כבר ברור כי המפלגה הגדולה ביותר, שתוביל את השלטון החדש, תהיה מפלגת "א-נהדה" ("התחייה") - מפלגה בעלת מצע איסלמי מובהק, גם אם היא מוגדרת "מתונה" באופן יחסי.

ללא קשר לתוצאותיהן, המסקנה הבולטת שכבר ניתן להסיק בעקבות הבחירות, היא שטוניסיה אכן נמצאת על מסלול דמוקרטי. מאז הפלתו של בן עלי, שהדהימה והפתיעה גם את הטוניסאים עצמם, פעלה החברה הטוניסאית במרץ רב לייצר תהליך של בחירות שיהווה מסד לקיומה של מערכת פוליטית דמוקרטית. ואכן, על פי כל הדיווחים, לא נרשמו חריגות מיוחדות במהלך הבחירות, ומהלך ההצבעה היה תקין. מרשים במיוחד היה שיעור ההצבעה הגבוה, מעל 90%, המעיד על המוטיבציה הגבוהה של הטוניסאים להשתתף בתהליך הדמוקרטי. במדינה גם קמו עשרות מפלגות חדשות שהשתתפו בבחירות - עדות לתסיסה פוליטית במובן החיובי.

חשוב להדגיש שהבחירות הנוכחיות אינן לקדנציה מלאה, אלא רק לאסיפה מכוננת שתנסח חוקה חדשה ותעצב את המשטר מחדש. בעוד כשנה ייערכו שוב בחירות, הפעם מלאות - לנשיאות ולפרלמנט. עם זאת, הבחירות הנוכחיות חשובות ביותר משום שהן יעצבו את פניה של טוניסיה.

הבחירות בטוניסיה מיוחדות גם מפני שהורשו להשתתף בהן מאות אלפי טוניסאים החיים בחו"ל. הם חולקו למחוזות בחירה - שני מחוזות בצרפת, אחד באיטליה אחד בגרמניה, אחד באמריקה ואחד במדינות ערב. מצביעים אלו תמכו באופן בולט ב"א-נהדה", עדות לנטייה הדתית בקרב הטוניסאים החיים בחו"ל, בהם מתבלטים הטוניסאים המוסלמים בצרפת, הנאבקים של על זכויותיהם - ומצאו כתובת במפלגה האיסלמית.

מי שעוקב אחרי הפוליטיקה הטוניסאית מקרוב לא צריך להיות מופתע מתוצאות הבחירות. בכל הסקרים לפני הבחירות הובילה "א-נהדה". עם זאת נשאלת השאלה, האם מדובר רק בהצבעת מחאה של מאות אלפים שביקשו לבחור במפלגה הרחוקה ביותר מהשלטון הישן והמושחת, או שמא הדבר מעיד על שינוי יסודי, ופניה של המדינה לכיוון הקצנה דתית ארוכת טווח? לשאלה הזו עדיין אין תשובה ברורה.

"א-נהדה" אינה מפלגה חדשה. היא צמחה כבר בשנות ה-70 וה-80, כאופוזיציה למשטר וכמתנגדת למציאות החברתית הפרו-מערבית בטוניסיה. בזמנו, היא דוכאה ביד ברזל בידי השלטון: ראשיה נרמסו, פעיליה נאסרו, ומנהיגה, ראשיד רנושי, גלה ללונדון. בזמן שהותו בבריטניה מיצב רנושי את עצמו כהוגה דעות איסלמי ופחות כאיש אופוזיציה טוניסאי, אך בתקופה זו גיבש את זהותה הנוכחית של "א-נהדה", שרואה בעצמה תנועה איסלמית מתונה.

מה פירוש "מתונה"? ראשית, חשוב להבהיר שבתור הוגה דעות, רנושי הוא עדיין איסלמיסט לכל דבר, כלומר - הוא תומך בשלטון של הדת. עם זאת, הוא משתייך לזרם הרפורמיסטי באיסלם, וטוען שהוא בעד דמוקרטיה ואינו מעוניין להחיל בכוח את החוק האיסלאמי במדינה. את מפלגתו הקפיד להציג כ"תנועה ימנית שמרנית מתונה בעלת גוון דתי".

לאחר הדחתו של בן עלי, שב רנושי לטוניסיה, והמפלגה החלה לפעול בגלוי. עד מהרה הלכה וגברה נוכחותה בזירה הציבורית, והיא זכתה לאהדה רבה, בעיקר בשל תדמיתה הנקייה, היות שלא הייתה קשורה בשום צורה למשטרו המושחת של בן עלי. רבים מהתומכים בה הצהירו שהנושא הדתי פחות מעניין אותם, אך הם אוהדים את התרחקותה של המפלגה משחיתות ואת הרעיונות החדשים שלה. רנושי הדגיש שוב ושוב שגם אם תזכה בשלטון, מפלגתו לא תבטל חוקים ולא תחיל את החוק האיסלמי בכוח. הוא גם הבהיר שהוא אינו מתכוון לאיים על מעמד הנשים במדינה, ואף העמיד במחוזות בחירה נשים מועמדות ללא רעלות. מנגד, טוענים מתנגדיו שהצהרותיו אינן אלא תרגיל שנועד להסוות את כוונותיה האמיתיות של המפלגה - להצעיד את טוניסיה לעבר עתיד דתי קיצוני.

חשוב להדגיש כי בכל מקרה, "א-נהדה" לא תוכל למשול לבדה, שכן היא אינה נהנית מרוב מוחלט, ומולה ניצב גוש גדול של מפלגות חילוניות למהדרין. אמנם יש גם מימינה מפלגות איסלמיות נוספות, קיצוניות הרבה יותר - אך הן אינן מספיקות לגוש חוסם, ובכל מקרה, ניתן להעריך שרנושי יעדיף להתרחק ככל הניתן מהאיסלמיסטים הקיצוניים. מפלגתו כבר הודיעה, באותה נשימה עם ההכרזה על ניצחונה, כי היא קוראת למפלגות החילוניות להצטרף אליה לממשלת אחדות - ונראה כי זהו אכן הכיוון המסתמן.

הגוש החילוני כולל מספר מפלגות. לפני הבחירות, צפו שהבולטת שבהן תהיה המפלגה הפרוגרסיבית-הדמוקרטית בראשות נג'יב צ'בי - אולם מפלגה זו נחלה מפלה והכירה בתבוסתה, שנבעה כנראה מהעובדה שהיא הייתה פעילה גם בתקופת השלטון הישן, ואף שהייתה אופוזיציונית, היא נתפסה כמזוהה עם המערכת הפוליטית המושחתת הקודמת. צ'בי אף הודיע כבר היום כי בכל מקרה, מפלגתו לא תצטרף לקואליציה.

לעומת זאת, הצלחה מפתיעה הייתה מנת חלקן של שתי מפלגות אחרות, שהפכו למובילות המחנה החילוני - מפלגת הקונגרס הרפובליקאי (בראשותו של מונסף מרזוקי, שנודע בעבר כמתנגד משטר שנרדף על ידי בן עלי) ומפלגת "א-תכטול". המשותף לשתי מפלגות אלו - שכבר מנהלות מו"מ קואליציוני עם "א-נהדה" הוא תמיכתן בהמשך המודל החברתי שאיפיין את טוניסיה מאז ומתמיד - אוריינטציה חילונית ופרו-מערבית.

לאן כל זה יוביל בסופו של דבר? ככל הנראה, אכן תהיה טוניסיה שלאחר הבחירות מדינה איסלמית יותר. זה יכול להתבטא בתוכניות לימודים, בטלוויזיה ובתרבות. מנגד, אם להאמין להבטחותיו של רנושי (ולשותפיו הקואליציוניים החילונים), הוא בהחלט עשוי לפתח - כמו ארדואן בטורקיה - שלטון דתי שאינו מזעזע את אושיות החיים במדינה. הדאגה במערב מובנת, אך עדיין לא ברור מה צופן העתיד, ומומלץ להמתין ולראות מה יתרחש בשטח.

ד"ר דניאל זיסנויין הוא חוקר המתמחה בטוניסיה במרכז דיין ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב