עת חפירה: מקרליק עד סימונס - רוצחים בהיסטוריה

השבוע, הורשע דמיאן קרליק ברצח המזעזע של בני משפחת אושרנקו. קרליק, שהוגדר כרוצח קר ומחושב, הזכיר לעידן בריר דמותו של רוצח אחר - רונלד ג'ין סימונס שהרג 16 בני אדם בשנות ה-80

עידן בריר

מהפילוסופיה המערבית ועד ההודית, מספרי התנ"ך ועד זהו זה – כולם אומרים: ההיסטוריה, במובן מסוים, חוזרת על עצמה. האם האמירה מדויקת? "עת חפירה" יבדוק את אירועי השעה לאור אירועים דומים מהעבר. כך נבין טוב יותר גם את העבר, ובעיקר – את ההווה.

בבוקר ה-28 בדצמבר 1987, שוטרים מתחנת המשטרה של העיירה ראסלויל במדינת ארקנסו תפסו אדם לאחר שהרג במסע רצח מחריד חמישה אנשים ופצע שלושה נוספים. השוטרים ביקשו להודיע על דבר המעצר למשפחתו של האיש ונסעו לביתו, שנמצא באזור מיוער ומבודד לא רחוק מן העיירה. משלא נענו דפיקותיהם על דלת בית המשפחה, פרצו השוטרים אל הבית, שעוד היה מקושט כולו בקישוטי חג המולד, שחל רק ימים ספורים קודם לכן. בתוך הבית גילו השוטרים חמש גופות מוטלות על הרצפה ולאט לאט התחילו להבין את מימדיו האמיתיים של מסע ההרג המוטרף של הרוצח. יום לאחר מכן חזרו השוטרים בכוחות מתוגברים למקום והחלו לסרוק את 50 הדונמים של היער מסביב לבית המשפחה. במהרה נמצאו במקום שבע גופות נוספות, קבורות לא עמוק באדמה, ועוד שתי גופות סגורות בתאי מטען של מכוניות נטושות שהיו פזורות בשטח. חוקר מקרי המוות החל בוחן את הגופות וממצאיו עזרו לספר את הסיפור הנורא שהתרחש במקום.

עוד בוואלה!

המלאך שהכניסה הביתה את התאומות שנותרו חסרות כל

לכתבה המלאה
פרשת הרצח של משפחת אושרנקו היא, ככל הנראה, פרשת הרצח הקשה ביותר בישראל מאז הקמתה. דמיאן קרליק (צילום: עוז מרון)

המראה שבו נתקלו השוטרים מראסלויל לפני 24 שנים מזכירה במשהו תמונות דומות שנגלו רק לפני כשנתיים לשוטרי משטרת ראשון לציון, שהגיעו בעקבות קריאה לבית משפחת אושרנקו בעיר וגילו כי כל בני המשפחה נרצחו באכזריות בזה אחר זה. זאת ועוד, לאחר סיום המעשה, ניסה הרוצח לשרוף אחריו את הבית כולו. רק ביום שלישי האחרון הרשיע בית המשפט את דמיאן קרליק ברצח ששת בני המשפחה. על פי פסיקת בית המשפט, רצח קרליק את בני המשפחה כנקמה על פיטוריו מעבודתו במועדון שבבעלותו של אבי המשפחה. קרליק פרץ בליל הרצח לדירה של משפחת אושרנקו ורצח בשיטתיות ובאכזריות רבה את הסבתא לודמילה, את הסב אדוארד, את שני הילדים רושל ונתנאל, את האם טטיאנה ואת האב דמיטרי. משסיים, החליף קרליק את בגדיו המוכתמים בדם המשפחה בבגדיו של הסבא, אדוארד, ועזב את הדירה - לא לפני שניסה להציתה ולפוצצה באמצעות השארת בלוני הגז פתוחים.

פרשת הרצח של משפחת אושרנקו היא, ככל הנראה, פרשת הרצח הקשה ביותר בישראל מאז הקמתה. למעשה, גם בעולם לא היו פרשות רבות כמותה, אם בכלל, מקרים של רציחת משפחה שלמה מתוך נקמה אישית. היו בעבר מקרי רצח של משפחות שלמות, כדוגמת המקרה של ג'יימס רופרט שבמסע הרג שארך דקות ספורות בלבד, רצח ביריות רובה לראש 11 מבני משפחתו, בבית אמו בעיירה המילטון שבאוהיו, במה שנודע לימים בשם "הטבח של יום ראשון של התחייה". מקרה דומה היה מקרהו של ג'ורג' בנקס, סוהר מפנסילבניה ובן לאב שחור ואם לבנה, שבמסע הרג רצחני הרג 11 אנשים ומתוכם את חמשת ילדיו. מאוחר יותר הסביר בנקס שהרג את ילדיו, כולם ילדים לאמהות לבנות, כדי שלא יסבלו את האפליה הקשה שהוא חווה כבן תערובת. ואולם, נדמה כי יותר מכל, מזכירה פרשת הרצח של משפחת אושרנקו את הפרשה שהובאה בפתח הדברים, ושבה נרצחה משפחה שלמה, בשיטתיות ובקפדנות מעוררות פלצות.

למרבה הזעזוע, את מסע הרציחות בראסלויל, שנזכר עד היום כאחד ממעשי הרצח הנוראים ביותר בהיסטוריה האמריקנית, תכנן והוציא לפעול לא אחר מאשר אבי המשפחה, רונלד ג'ין סימונס, חייל מעוטר לשעבר בחיל האוויר האמריקני שמאחוריו שירות מוצלח של למעלה מעשרים שנה. סימונס, שאובחן לאחר הרציחות כאובססיבי בענייני סדר ושליטה, כלא את בני משפחתו בבית ישן ומתפורר המוקף בכ-50 דונם של יער עבות והמרוחק מרחק מה מן העיירה הקרובה. הוא ניתק אותם מכל מגע עם העולם החיצון, לא הרשה להם לעזוב את המתחם הסגור והמוזנח, ומנע מהם תקשורת מכל סוג עם העולם החיצון. נוסף על כך, התעלל סימונס באשתו ובביתו ונהג להכות אותן ולאנוס אותם. כתוצאה מאחד ממקרי האונס, הרתה ביתו וילדה לאביה בן.

הרעיון לרצוח את כל משפחתו עלה בראשו של סימונס, מסיבות שהוא לא היה מוכן לחשוף, כמה ימים לפני חג המולד של שנת 1987. בבוקר ה-22 בדצמבר, לאחר שליווה ארבעה מבניו לאוטובוס שלקח אותם לבית-הספר, חזר סימונס הביתה ורצח ביריות את אשתו ואת בנו הבכור ולאחר מכן חנק למוות באמצעות שקית ניילון את נכדתו בת השלוש, בעודה ישנה. את גופותיהם של השלושה מיהר סימונס להשליך לבורות שהכריח את ילדיו לחפור מבעוד מועד, בטרם יחזרו אלה מבית הספר. לאחר שחזרו הילדים, פיתה אותם סימונס להיכנס איתו הביתה כדי לתת להם את מתנות חג המולד שקנה להם. אחד אחד הוא הכניס את בנותיו ואת בניו אל חדר השינה וחנק אותם למוות. לאחר שווידא שכל ילדיו מתים, השקיע אותם בזה אחר זה באמבט מלא כדי לוודא את הריגתם.

קרליק עזב את הדירה - לא לפני שניסה להציתה ולפוצצה באמצעות השארת בלוני הגז פתוחים. זירת הרצח (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

ארבעה ימים לאחר מכן, ב-26 בדצמבר, הגיעו שאר בני המשפחה לביקור לרגל החג וסימונס, שתכנן את מהלך העניינים מבעוד מועד, החל להורגם בזה אחר זה. ראשונים הרג ביריות רובה את בנו ואת אשתו והשליך את גופותיהם בירכתי הסלון. מאוחר יותר הגיעו אל הבית גם בתו של סימונס ובעלה ועמם בתו/נכדתו של סימונס, שנולדה מאונס ביתו וכן נכדו הקטן. כשהגיעה המשפחה לסלון, הבחינה בתו של סימונס בגופת אחיה מוטלת בחדר בשלולית דם. היא ניסתה לצרוח ולקרוא לעזרה, אך אביה הגיע בריצה וירה שש יריות בראשה. בעלה הגיע בריצה בעקבות זעקותיה של אשתו וניסה להיאבק בסימונס, אך אחרי מאבק קצר, הצמיד האחרון את רובהו לרקתו של חתנו וירה בו כדור אחד. סימונס מיהר לחפש בבית אחר שני הילדים שנמלטו מבוהלים לאחר שהוריהם נורו לנגד עיניהם. במהרה הוא גילה אותם מנסים להסתתר באחד מחדרי השינה וחנק את שניהם למוות. את הגופות כיסה סימונס בבגדים והשליך במקומות שונים ברחבי הבית. את גופותיהם של שני נכדיו השליך סימונס בתאי מטען של מכוניות שהיו פזורות ביער שסביב הבית ויצא לשתות בירה בפאב מקומי בעיירה ראסלויל. מאוחר יותר שב לביתו, צפה בטלוויזיה ושתה בירה, כשהוא מוקף בגופותיהם של בני המשפחה שהיו מוטלות ברחבי הבית.

בבוקר ה-28 בדצמבר, יומיים לאחר שסיים לרצוח את משפחתו, נכנס סימונס חמוש ברובהו למשרד עורכי-דין בעיירה ראסלויל במדינת ארקנסו וירה בראשה של פקידת הקבלה. משם המשיך למשרד סמוך, ירה למוות באחד העובדים ופצע את בעל המקום ולאחר מכן נכנס לחנות מכולת סמוכה ירה ופצע שני אנשים. סימונס עבר לחנות נוספת, פצע אישה והסתגר באחד המשרדים בהמתנה לשוטרים. משהגיעו אלה, זמן לא רב לאחר מכן, הסגיר עצמו סימונס במהרה ולאחר מעצרו סיפר כי הסיבה למסע ההרג הייתה סירובה של פקידת הקבלה להיענות לחיזוריו, מה שהעביר אותו על דעתו. היה זה מעצרו לאחר מסע ההרג בראסלויל שהוביל, כפי שתואר בראשית המאמר, למציאת גופותיהם של בני משפחתו שנרצחו קודם לכן ולחשיפת גודלו האמיתי והמצמרר של מסע ההרג שלו.

סימונס, שנמצא שפוי וכשיר לעמוד לדין הובא בפני בית המשפט המחוזי בארקנסו וב-16 במארס 1989 הורשע בכל סעיפי האישום ונמצא אשם בביצוען של 16 רציחות בסך הכול. השופט גזר עליו מיתה בזריקה קטלנית ועוד 147 שנים בבית הכלא. סימונס, שסירב לערער על פסק הדין, ביקש מן השופט להתייצב על דוכן העדים והכריז כך: "אני, רונלד ג'ין סימונס, מודיע בזאת ברבים שזהו רצוני וזוהי משאלת-לבי ששום צעד לא יינקט על ידי איש כדי לערער או לשנות במשהו את פסק הדין ובזאת אני גם מבקש שגזר הדין יבוצע בהקדם האפשרי". לבסוף, לאחר שכמה חוות דעת משפטיות קבעו שבקשתו ניתנה מתוך שפיות ושיקול-דעת, הוצא סימונס להורג בצו של מושל ארקנסו דאז ולימים נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, בתאריך 25 ביוני 1990.

מומחים רבים נדרשו למקרהו של סימונס, במהלך המשפט ולאחר הוצאתו להורג, ובאופן טבעי נקשרו מעשיו עם הביוגרפיה שלו. הועלו כמה השערות על אודות הגורמים המרכזיים שהובילו אותו לביצוע מעשיו: בין היתר נטען כי לאחר שחרורו מן הצבא לא הצליח להשתלב בחיים האזרחיים, הן מבחינה חברתית והן מבחינה מקצועית. הוא מצא רק עבודות פשוטות וחש שהדבר אינו הולם את יכולותיו ולכן השליט בביתו משטר של פחד, אלימות וכפייה. עוד נטען כי את תסכוליו המיניים מחיי הנישואין הכושלים שלו, פרק סימונס בסיפור האהבה הכפוי והחד צדדי עם פקידת הקבלה ובאונס ממושך של בתו.

קשה ועוד מוקדם לומר באופן נחרץ מה ניתן, אם בכלל, ללמוד ולהשליך מהמקרה של סימונס ביחס לפרשת הרצח של משפחת אושרנקו. בניגוד לשיטתיות המחרידה ולקור הרוח המצמית של הרוצחים בשתי הפרשות, בהתנהגותם של השניים בבתי המשפט, היה דווקא רב השונה על הדומה. נדמה שהנקודה המעניינת במיוחד היא קווי הדמיון בין הפרופילים האישיים של הרוצחים ובין הסיבות שהובילו אותם לנקודת השבירה ולביצוע המעשים, ובמיוחד סוגית התסכול על רקע תעסוקתי. מעניין יהיה לראות בעתיד לבוא את ניתוחי האישיות שעוד יעשו לקרליק ואת המשקל שייוחס לנפשו ולמבנה האישיות שלו בהתפרצות האלימה שהובילה אותו למסע הרצח הבלתי נתפס שביצע. דבר זה יקל, אולי, בהבנתו של הבלתי מובן ועשוי לחשוף רבדים נוספים של האמת כפי שהחלה להתגלות בחקירת המשטרה.

עת חפירה - טורים קודמים

עת חפירה: לבד מול הממסד - השורקים במשרוקיות
עת חפירה: למען יראו וייראו - ממוסוליני עד קדאפי
עת חפירה: החתונות ששינו את ההיסטוריה

עידן בריר, דוקטורנט בבית הספר להיסטוריה והחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. עורך כתב העת האלקטרוני "רוח מזרחית" ועורך-שותף של אתר האינטרנט "זווית אחרת"

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully