סופו של רודן

הלינץ' בקדאפי - הצטברות של שנאה תהומית

התמונות שבהן נראה מועמר קדאפי ברגעיו האחרונים, מעידות על רצון להשפיל את האיש שבגללו סבלו במשך השנים מאות אלפים. פרופ' יהודית רונן סבורה כי הדרך לדמוקרטיה בלוב עוד רחוקה

פרופ' יהודית רונן

התמונות שבהן נראה מועמר קדאפי ברגעיו האחרונים, משקפות יותר מכל את הזעם העצור ואת השנאה התהומית שהצטברה במשך עשורי שלטונו של קדאפי, כשבמהלך שנים אלה הוצאו להורג, נכלאו ונאלצו להימלט מאות אלפי לובים. מלבד זאת, התמונות מעידות על התפרצות ספונטנית של נקמה, של רצון להשפיל את האיש ולא לתת לו ליהנות עוד דקה מחייו ולא להראות אותו כשהוא עומד זקוף על רגליו.

מועמר קדאפי נהרג - כותרות אחרונות

תיעוד: מועמר קדאפי בשניות האחרונות של חייו
בעולם מברכים על מות קדאפי: "סוף של כל רודן"
בלוב חוגגים מות קדאפי: "שמחה מעבר לכל תיאור"


היה כאן גם עניין נוסף: אנשים שנמצאים בקדמת המחנה הפוליטי ושערקו בזמנו ממחנה קדאפי, חששו שמא אם הוא יישאר לעמוד זקוף על רגליו ובין אם הוא יועמד למשפט בלוב או מחוצה לה, הוא יחשוף את מעורבותם במעשי זוועה, בשחיתויות ובהתעללות באנשים. היה להם עניין לחסל אותו. לא עסקו כאן רק בחיסול מנהיג, אלא בחיסול משפחתו ובחיסול כל החבורה הנאמנה שהקיפה אותו ונשאה במשרות מפתח. למעשה היה כאן חיסול של עילית שלטונית, שאחזה בלוב במשך למעלה מארבעה עשורים.

זה לא רק חיסול קדאפי, אלא השתקת כל שעלול היה לעורר פרצי אלימות חדשים. היה כאן תיעוב של השנאה, רצון לראות באומללותו של קדאפי, לענות אותו, היצרים יוצאים החוצה, זה מה שראינו. האיש שבהבל פיו הקים ממשלות, הפיל אותן, שלח צבאות לגחמותיו, ריסס אלפי אנשים במו ידיו, כלא אחרים בצינוקים, התהדר בתואר מלך מלכי אפריקה, עטה על עצמו את כל מדליות ההצטיינות ושלט בברז הנפט, האיש הזה מת כאחד הכלבים. האיש הזה הושלך לאדמה בבעיטות, זה מעורר מחשבות פילוסופיות על טבע האדם והתנהלות אנושית. אדם עובר ברגע אחד ממצב של תהילת עולם למצב של ביזוי וטרגדיה במיטבה.

הזירה הלובית מתחילה מקו האפס

מאחר שקדאפי שלט במשך 42 שנים, ברור שגם עמדותיו עברו שינויים וחלו תהפוכות ביחסו לישראל וביחסו ליהודים בכלל. התהפוכות היו טקטיות אבל נדמה שבשלב מסוים, התהפוכות קיבלו חיים משלהם וחל ריכוך בשלילתו המוחלטת של מדינת ישראל. הוא שלל אותה בעשורים הראשונים וטען שהדרך לפתור את הסכסוך באזור היא הדרך הצבאית בלבד. בשלב מסוים, כאשר מצרים הפכה למדינה הערבית שעמדה בקדמת תהליך השלום, קדאפי התקשה לעכל זאת וניתק יחסים עם מצרים.

קדאפי עשה שינויים דרמטיים הפגנתיים כדי להראות את עוינותו לשלום עם ישראל, אבל ככל שחלף הזמן והצטרפו מדינות נוספות לתהליך ובנו סייף אל-איסלם הצטרף להנהגה ותרם את תרומתו להפגת העוינות לישראל, האב התחיל להתייחס אחרת לישראל. הוא הפסיק לקרוא להשמדתה והציע רעיונות משלו. המוטו שלו היה שאם מדינות שכנות לישראל מושפעות מהתהליך, מי אני קדאפי שרחוק מישראל ושגורל לוב לא מושפע, שאתנגד טוטאלית. "אני לא בסיפור", היה המוטו שלו, "אבל אני מוכן לשקול פתרון מדיני בסגנון שלי".

למעשה, כל נכסיו של קדאפי אינם רלוונטים למציאות החדשה בלוב. הזירה הלובית מתחילה מקו האפס, כשתעשיית הנפט היא נכס של המדינה. ללא ספק, קדאפי לא הצליח לגוון את ענפי הייצור בכלכלה, לגוון את התעשיות ואת התשתיות הציבוריות. קדאפי הצליח בכישורים המדהימים שלו, ליצור תחושה בקרב החברה הלובית שנוצרה למעשה מהפכת המהפכות. התיאוריה המהפכנית הייתה מבוססת על האמירה "אני לא שולט בעם", אבל זה היה ברור שמדובר באחיזת עיניים.

לוב מתחילה חיים חדשים. אם תהיה התנהלות דמוקרטית, המדינה תלך למקום טוב. אזרחי לוב, בעיקר הצעירים, רוצים חיים כפי שהם נחשפים אליהם במדיה החברתית ובטלוויזיה. רבים יוצאים לחו"ל וחשופים לנעשה במערב. בפועל, המציאות עדיין רחוקה מהגעה ליעד הזה. הקריסה של המשטר הציפה את לוב בכוחות חדשים וכל אחד דורש את הנתח שלו.

יש המון שסעים, בתחום הכלכלי, בתחום הפוליטי ובתחום האידיאולוגי או שבטי. לוב עוד רחוקה מהתנהלות דמוקרטית. זה לא אומר שלא ינסו להקים ממשלה עם שאיפות כאלה, אבל מי שטעם את כוח העוצמה עם מיטב הנשק, לא יוותר בנקל. גם האיסלמיסטים שכוחם גדול, דורשים את חלקם בעשייה הפוליטית. ראייתם את לוב בעתיד החדש הזה, אינה זהה למה שקורה בקרב חוגים אחרים.

*הכותבת היא מומחית לענייני לוב, מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן ומרכז דיין באוניברסיטת תל אביב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully