כעת, משגלעד עתיד סוף סוף לשוב הביתה, הגיע זמנם של הפוליטיקאים לממש הבטחות ולקבוע כללים ברורים לעסקאות עתידיות של שחרור חטופים. עליהם להחליט - האם משחררים מחבלים תמורת שחרור חטופים? וכמה? כמו כן עליהם לקבוע כלים אמפיריים לטיפול בסוגיות מעין אלו. ואת זאת יש לקבוע אך ורק באמצעות החקיקה.
החקיקה היא הדרך שבאמצעותה סוגיות ציבוריות מהותיות מוסדרות במדינת ישראל: סוגיית הריכוזיות, הגברת התחרותיות, הטיפול במחאה החברתית וגם הטיפול בכשלים ובעוולות הצרכניים בתחום התקשורת והסלולר. שום דרך אחרת אינה מספקת פתרון אמיתי.
ממשלת ישראל הנוכחית צריכה להיות זו שתקדם את החוקים שיסדירו את הטיפול בבעיות עמן תיאלץ מדינת ישראל להתמודד בעתיד, שחלקן נוצרו עם אישורה של עסקה זו.
כדי להימנע ממחזות עתידיים של שחרור רוצחים נתעבים, יש לתקן את סעיף 26 (1) לדיני העונשין, משנת 1954, שביטל את גזר דין המוות. הנסיבות השתנו, ההבנה שלנו את הסביבה השתנתה, וכעת הפנמנו, לדאבוננו, שגם לאחר 62 שנות קיום ריבוני במרחב המזרח התיכוני, ישנם כאלה שאינם מוכנים להכיר בקיומנו. אותם בני עוולה, פעילי החמאס, הג'יהאד האסלאמי, ואנטישמיים אחרים, משווים אותנו לבני השטן ורצח בני עמנו הוא עבורם מצווה אלוהית שבצדה פרסים נשגבים של חיי עולמים. עם לוחמי הג'יהאד השהידים יש להתמודד בנחרצות ובקור רוח. יש לחוקק גזר דין מוות לרוצחים ששוחטים יהודים אך ורק בשל העובדה שהם יהודים.
כמוהם כנאצים
כשם שתכלית מעשיהם של הנאצים הייתה להשמיד יהודים רק בשל העובדה שנולדו יהודים, כך צריך להתייחס לאותם רוצחים, שרוצחים אדם רק בשל היותו בן לעם היהודי. אלה גם אלה הם זרע עמלק שאותו מצווה היהדות לרדוף עד קץ כל הדורות, איתם אין להגיע לפשרות.
על אותם פוליטיקאים להסדיר בחקיקה את סוגיית תנאי הכליאה של המחבלים הנתעבים. יש להחמיר בחקיקה את עונשי המאסר של מתכנני פיגועים, של אנשים המורשעים בניסיונות לרצח ובפגיעה בחפים מפשע. עליהם לצפות ליחס רע מאתנו על מעשיהם.
תדע כל אם עמלקית כי בנה לא ישוב לביתו. יידע כל בן עוולה כי מן הרגע שכיבה את מאור עיניו של ישראלי לא יזכה לראות אור יום. הטיפול במחבלים צריך להיות נחרץ וקשה וכך גם תנאי המאסר שלהם. היום ידוע כי בתי הכלא הישראלים הפכו לחממה עבור אותם טרוריסטים, המתכננים בהם את הפיגועים הבאים. לכן, אסירים מסוכנים צריכים להיות מבודדים ומפוחדים, ולא בוטחים ושאננים. כשם שישראלי חש חוסר ביטחון כשהם חופשיים, כך עליהם להרגיש חוסר ביטחון, בתנאי כליאתם, מרגע שנתפסו. חסל סדר הרהב שהם מפגינים, חסל סדר "העסקים כרגיל" שהם משדרים, חסל סדר ההטבות המפליגות להן הם זוכים.
חייהם צריכים להיות בליל של חוסר וודאות.
יידע כל רוצח בפוטנציה כי מנהיגיו לא יוכלו להשיב לו את חירותו.
עוד באותו הנושא
משפחות שכולות: "עסקת שליט מעודדת מעשי טרור"
פרקליטו של ברגותי: אי שחרורו לא יעבור בשתיקה
הסיקור העולמי של עסקת שליט: מי הרוויח מההסכם?