להודעותיהם של יצחק הרצוג ועמרם מצנע אמש (שבת) אין משמעות מיוחדת על ההתמודדות בסיבוב השני לראשות מפלגת העבודה. אמנם מצנע הודיע שהוא תומך בעמיר פרץ, אולם תוצאות הסיבוב הראשון הראו שמצנע חלש בשטח, כך שלחלק גדול מהבוחרים כלל לא משנה מה היא עמדתו. התייצבותו לצד פרץ נותנת לאחרון תמיכה מוראלית, אך אין בתמיכה זו יותר מכך.
עוד באותו נושא:
מצנע הודיע על תמיכה בפרץ, הרצוג החליט להימנע
פרץ תקף את יחימוביץ': "מי שמצביע שלי יקבל ביבי"
שבוע לסיבוב ה-2: פרץ ויחימוביץ' ממשיכים לחזר
רק לפני מספר ימים מזכיר תנועת הקיבוצים זאב (וולוולה) שור, שתמך במצנע בסיבוב הראשון, הודיע על תמיכה בשלי יחימוביץ'. מנגד, ישנם אחרים שהחליטו לתמוך בפרץ, אך שני הצדדים היו נשארים בעמדותיהם גם אם מצנע היה מודיע על כוונה הפוכה. מקור הכוח היחיד של מצנע בו יכולה להיות לו השפעה על מצביעיו, וגם שם לא על כולם, הוא במחוז חיפה, בו זכה ל-34 אחוזי תמיכה בסיבוב הראשון. אך אם מתרגמים זאת למספרים, הנתח קטן: פחות מ- 1,000 מצביעים.
המצב במחנה הרצוג שונה בתכלית. הרצוג השכיל לבנות לעצמו מחנה רציני. יש לו אחיזה חזקה מאוד במחוז הדרוזים, בו זכה ל-52 אחוזי תמיכה, ואחיזה משמעותית במחוז הערבים (35 אחוזים) ובמחוז הקיבוצים (28 אחוזים). ביתר המחוזות הוא קיבל בממוצע 20 אחוזי תמיכה, שזה כמעט פי שניים מהתמיכה לה זכה מצנע. אלא שהרצוג ושותפו אראל מרגלית החליטו "לשבת על הגדר", או כמו שמצנע בחר לעקוץ ולהגדיר זאת כ"ישיבה על הטריבונה". כעת הבוחרים שהמתינו למוצא פיו מבינים שעליהם להפעיל שיקול דעת ולבחור על פי צו מצפונם.
האמת היא שלהרצוג לא הייתה ברירה. מיום שלישי האחרון ועד אתמול הוא ישב עם תומכיו, עם המטה שלו, ועם האנשים שעבדו למענו ימים ולילות כדי שיקבל את התוצאה היפה והמפתיעה שקיבל. הוא הבין שהמחנה מפוצל: חצי תומכים בפרץ, החצי השני מעדיף את יחימוביץ'. עכשיו לך תכריע כשאתה יודע שמה שלא תעשה יקפיץ את רוגזם של המשתייכים למחנה השני. אז הוא החליט שלא להחליט. מאז הודעתו, מחנהו הלך והתפצל לשני מחנות המתמודדים, אם כי נכון לעכשיו, לפחות באופן מוצהר, מספר אנשיו התומכים בפרץ גבוה יותר מאלו התמוכים ביחימוביץ'.
האם "מפלגת אוכלת יושביה" תניח למועמד שייבחר?
יחימוביץ' חזקה בקיבוצים, וההערכה היא שרוב תומכי מצנע והרצוג שם יחברו אליה. פרץ חזק במגזר הערבי וגם בקרב המגזר הדרוזי, וישנו סיכוי גבוה שתומכי הרצוג בשני המגזרים יחברו אליו. במפלגת העבודה מעריכים שרק כ-50 אחוזים מבעלי זכות הבחירה יבואו להצביע ביום רביעי. בסיבוב הקודם, כמות המצביעים עמדה על 66 אחוזים. במחוז הערבים הגיעו להצביע אף פחות, וכנראה שבסיבוב השני יגיעו להצביע מספרים פחותים אפילו יותר, היות ולמצביעי הרצוג התחושה שאין להם סיבה להטריח את עצמם.
יתר המחוזות יתחלקו כנראה באופן דומה לחלוקה שהייתה בסיבוב הראשון: תל אביב וצפונה, מלבד מחוז הצפון עצמו עליו תהיה תחרות קשה, נמצאים תחת שליטה של יחימוביץ' (מחוזות דן, חיפה, ירושלים, שרון ותל אביב). מחוזות המרכז ודרומה נמצאים בשליטת פרץ (מחוזות נגב, מרכז, מושבים, דרום). בארבעת הימים שנותרו עד סגירת הקלפיות, שני המטות יפשילו שרוולים, יחדדו מסרים, יקראו לצו 8 לפעילים שהתעייפו וינסו לנצח בסיבוב השני.
למנצח לא יהיה הרבה זמן לחגיגות השמחה: הוא יצטרך להתחיל לאחות את הקרעים עם היריב, וזאת לא תהיה עבודה פשוטה. קרישי דם כבר נוצרו בעורקי היחסים שבין השניים. המנצח יצטרך לנהוג בנדיבות כלפי המפסיד, וגם ככה המקסימום שהם יגיעו אליו זה הסכם "אי לוחמה", זאת על מנת ש"מפלגת אוכלת יושביה" תניח הפעם, בניגוד גמור ל-DNA שלה, למנהיג שייבחר.
(לפניות לכתב: pinhas_wolf@walla.co.il)