בעוד שבטורקיה מסיתה הממשלה את הציבור הטורקי ומחממת את האווירה בקרב דעת הקהל במדינה זו כנגד ישראל, הרי שבמצרים עושה הממשלה ככל יכולתה כדי להרגיע את הרוחות ולשמר משהו מרוחו ומלשונו של הסכם השלום עם ישראל.
הממשלה, ובעצם המועצה הצבאית העליונה השולטת כיום במצרים, אינן פועלות מתוך ידידות עמוקה לישראל. מה שמניע אותן הוא בראש ובראשונה האינטרס המצרי. ואכן, השאלה שמצרים רבים שואלים את עצמם ביום שאחרי הפריצה לשגרירות הישראלית בקהיר איננה בהכרח שאלת עתיד היחסים שבין קהיר לירושלים, אלא שאלת עתידה של המדינה המצרית. ובמילים אחרות, מי מנהל את מצרים ולאן רוצים המצרים להוביל את מדינתם.
האם האספסוף ברחובות הוא שינהל את מצרים, לא רק בשאלת היחסים עם ישראל אלא גם בשאלות נוספות, או שמא תהיה זו ההנהגה המצרית, בין אם ההנהגה הנוכחית או זו שתיכון במדינה לאחר שיתקיימו בה בחירות.
אחרי הכל, יכולתה של מצרים להזין את 86 מיליון תושביה ובכלל זה את אותו אספסוף שפרץ לשגרירות ישראל בקהיר מותנית במידה רבה ביכולתה להוסיף ולקיים את הסכם השלום עם ישראל ובמניעת הידרדרות אלי עימות עמה. כך גם יכולתה של מצרים לקדם את כלכלתה, למשוך השקעות זרות ולהוסיף ולקבל סיוע כלכלי וצבאי נדיב מידי ארצות הברית.
מתיחות בין ירושלים לקהיר - כותרות אחרונות:
על רקע המשבר עם ישראל: ארדואן מבקר במצרים
גורם ביטחוני: התיאום עם צבא מצרים נותר כפי שהיה
מצרים נבוכה: "זלזלו בריבונותנו ופגעו באורחינו"
התפכחות מן האופוריה של ההפגנה
ואכן, במצרים ניכרת התפכחות מן האופוריה של הפגנת ההמונים נגד השגרירות. וכך, אותו ראש ממשלה, עיסאם שרף, שפגש במפגין הצעיר שהוריד את דגל ישראל מן השגרירות לפני כשבועיים וכינה אותו גיבור לאומי, אותו ראש ממשלה מצרי פועל היום נואשות כדי להרגיע את הרוחות ולגנות את המתקפה על השגרירות.
אבל יש להודות כי הרחוב המצרי הוא המכתיב במידה רבה את מהלך העניינים בקהיר. היוזמה בידיו וגם והעוצמה והכוח. ומי יודע על מה ולמה יחליט להתפרץ בפעם הבאה נגד ישראל. בינתיים נראה שאף מרביתם של הכוחות הפוליטיים במצרים מבינים שישנם קווים אדומים שאין לחצות, וכי שימור הסכם השלום עם ישראל הוא משום אינטרס מצרי. אבל לדינמיקה של הרחוב חוקים משלה.
יש מעט מאוד שישראל יכולה לעשות בשלב זה. וכלל לא ברור האם אפילו התנעת תהליך מדיני עם הפלסטינים תסייע למול המפגינים ברחובות קהיר. אבל השלום הוא גם אינטרס ישראלי חיוני ומשום כך יש לסייע ככל שניתן, באמצעות הבלגה ואיפוק, לממשל המצרי המבקש אף הוא מסיבותיו שלו לשמר את הסכם השלום עם ישראל.
המאבק על השלום ניטש שוב ובמלוא עוזו כמו בראשית הדרך בימים שבהם החלו נשיא מצרים אנואר אל-סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין את דרכם אלי השלום. יש לקוות כי כמו אז יצליחו גם היום מנהיגי שתי המדינות לשמור על השלום ולהבטיחו למול מי שקם כיום במצרים על השלום במטרה למוטטו. אבל נוכח התסכול הגובר בקרב צעירי מהפכת ינואר 2011 על שהמהפכה שהובילו הגיעה למבוי סתום, לא צריך להתפלא אם שוב ושוב הם ישובו אל הסוגיה הישראלית כמכנה המשותף הנמוך ביותר שסביבו הם יכולים להתאחד ושעליו הם יכולים להסכים. יש לקוות שמשבר השגרירות כבר מאחורינו אבל נראה שפרות המשבר הבא הוא שאלה של זמן.