פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פריימריז בעבודה: לא מספיק לבחור מנהיג

      הרוח הגבית של המחאה החברתית של קיץ 2011 וחוסר שביעות הרצון מממשלת נתניהו מספקים הזדמנות פז למפלגת העבודה, שבוחרת היום יושב ראש, אך אופיר פינס מזכיר שמכאן ועד שיקום המפלגה הדרך עוד ארוכה

      הפריימריז שיתקיימו היום במפלגת העבודה הם הזדמנות פז בעיתוי נפלא לבחור יושב ראש חדש תחת אהוד ברק שעזב את המפלגה. לעבודה ישנה בימים אלו הזדמנות לחזור מהכפור; מצד אחד היא זוכה לרוח גבית מהמחאה החברתית-כלכלית המחפשת כתובת פוליטית, ומצד שני מחדלי השלטון והממשלה בכל התחומים זועקים לשמים ומספקים רוח גבית גם כן. מספיק להזכיר את ההידרדרות ביחסי ישראל-טורקיה, את התבטאותו חסרת התקדים של שר ההגנה האמריקאי על ראש הממשלה נתניהו, ואת חוסר האונים שהממשלה משדרת לקראת ההכרזה הפלסטינית באו"ם על הקמת מדינה, כדי לקבל אינדיקציה לחוסר המנהיגות היום בישראל. הציבור ישמח לאלטרנטיבה למשולש הקטלני נתניה-ברק-ליברמן שייזכר בהיסטוריה הלאומית שלנו כמשולש שהסב נזקים אסטרטגים עצומים למדינה ולביסוס מעמדה בקרב משפחת העמים.

      מי הכי מתאים להנהיג את מפלגת העבודה? הצביעו

      אסור למפלגת העבודה להתבלבל: בחירת יושב ראש עדיין לא מספיקה לשיקום המפלגה. רחוק מאוד מכך. אמנם, כל יו"ר שייבחר יהיה טוב מברק, אבל זו חוכמה קטנה. אך לא נגמר העניין; מפלגת העבודה חייבת לעבור שידוד מערכות, טלטלה של ממש.

      פריימריז בעבודה - סיקור מיוחד:
      שימו פתק בקלפי - המועמדים מנסים לשכנע
      ערב הפריימריז - מה עומדים החברים בקיבוצים?
      רגע לפני, המתמודדים מבטיחים: לא נשב עם נתניהו

      בנימין בן אליעזר, עמיר פרץ, יצחק הרצוג, אראל מרגלית, שלי יחימוביץ ועמרם מצנע, פריימריז במפלגת העבודה, ספטמבר 2011 (שלומי גבאי)
      המתמודדים על ראשות מפלגת העבודה (צילום: שלומי גבאי)

      להפסיק לברוח מכל השנוי במחלוקת

      מפלגת העבודה חייבת להניף בעת ובעונה אחת לפחות שלושה דגלים - הדגל המדיני-בטחוני, הדגל החברתי-כלכלי ודגל הדמוקרטיה ושלטון החוק. בשלושת הנושאים האלו חל פיחות חמור בשנים האחרונות וקולה של מפלגת העבודה לא נשמע ברמה. מי שלא ייבחר לתפקיד היושב ראש, (ואני צופה שיידרש סיבוב שני להכרעה), צריך להבין שמפלגה רצינית שרוצה להיות אלטרנטיבה שלטונית לא יכולה רק להניף דגלים פופולריים, שלא לומר פופוליסטיים, ולברוח ממה שנמצא במחלוקת. הדגל החברתי תמיד היה פופולרי ולכן תמיד קל להניף אותו (אך קשה יותר לבצע אותו). במשך עשרות שנים, העבודה נשאה את נס הצדק החברתי, אך צריך להודות – לא פעם היא עשתה את ההפך. לכן, אני סבור שהמחאה החברתית של קיץ 2011 לא כוונה רק נגד נתניהו והליכוד, אלא גם נגד האופוזיציה בכלל, והעבודה בפרט, שהתיימרה לייצג, ולא ייצגה. דרוש חשבון נפש נוקב, לא מספיק רק לבחור יושב ראש.

      המילה שלום אינה פופולרית היום בישראל; זו עובדה. אך אוי לה למפלגת העבודה אם היא תקפל את דגל השלום כי אז לא תיוותר לה זכות קיום ויהיה צריך לסגור אותה. העובדה שמפלגת העבודה בורחת מעצמה ומהמשימות והיעדים של קידום ההידברות לשלום וביטחון שנעדרים מהשיח בעקבות התחזקות השיח החברתי על מדינת הרווחה – היא פשע פוליטי. גם במישור הדמוקרטי העבודה כמעט ולא פצתה פה: בקדנציה הזו מתרגשת עלינו חקיקה גזענית אנטי דמוקרטית למכביר ואני לא רואה את המפלגה ניצבת על רגליה האחוריות אל מול הזוועה הזו. העבודה חייבת לחזור להיות מפלגה שמנהלת עם הימין הישראלי ויכוח גדול, על כל המגרש, על צביונה של המדינה .

      צעדת המיליון בתל אביב, אוגוסט 2011 (מגד גוזני)
      צעדת המיליון, החודש, בתל אביב (צילום: מגד גוזני)

      להתחייב לא להצטרף לממשלת ימין

      המחלה הגדולה של העבודה, ממנה היא חייבת להירפא אחת ולתמיד, היא הפער הבלתי נסבל בין מה שהמפלגה חושבת לבין מה שהיא אומרת לבין מה שהיא עושה, שגורם לה לאבד את אמינותה במשך שנים רבות. התחושה התמידית של חובה להיות חלק מכל ממשלה תמנע לנצח מהעבודה להוות אלטרנטיבה. על רקע ההצטרפות לממשלת נתניהו, המפלגה כמעט ונמחקה. מי מהמועמדים שלא יצהיר מראש כי המפלגה בראשותו לא תזחל לממשלת ימין לא ראוי להנהגה. צריך להיות ברור שגם אם העבודה צריכה לשבת 5-10 שנים באופוזיציה עד שתיבחר מחדש לשלטון - זה מה שייעשה.

      ליושב ראש החדש, אם כן, מחכות הרבה מאוד משימות ואתגרים. המלאכה מרובה, ואנו רק בראשית הדרך; למרבה הצער, כבר בהתחלה ראינו לא מעט פגמים – זיופים ואי סדרים בהתפקדויות למכביר. למפלגת העבודה יש עוד דרך ארוכה לעבור עד שתהיה מה שכולנו מקווים לו. ההזדמנות היסטורית – עזיבתו של ברק רק היטיבה עם המפלגה, הלך הרוח הכללי בציבור בהחלט מתנגד לממשלה הנוכחית ומחפש אלטרנטיבה רצינית באופוזיציה. אבל את ההזדמנות הזו צריך לקחת בשתי ידיים ולחולל שינוי יסודי בהתנהלות המפלגה.

      חוסר היציבות במפלגה הוא גדול וריבוי המועמדים בבחירות הנוכחיות הוא ראיה לכך. במפלגות מבוססות לרוב יהיו שני מתמודדים על הראשות, אך במפלגות השרויות במשבר אין הסכמה – לא על דרך ולא על מנהיגות וזה משדר משבר. תהליך השינוי במפלגת העבודה יכול להתחיל בבחירות יושב ראש חדש אבל אין קיצורי דרך. חובה להפנים כי זו רק ראשיתה של דרך ארוכה שכדי שתצלח צריכה להימשך לאורך שנים.

      * אופיר פינס פז, לשעבר מזכ"ל מפלגת העבודה וח"כ מטעמה.