פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סעיף 115: כך הפכה שוויץ ל"בירת תיירות המוות"

      סדרת פגישות עם רופאים, שורה של אישורים וחתימות, כדור נגד בחילה - ולבסוף סם מוות מומס במיץ: עמותת "דיגניטאס" מסייעת כבר 13 שנה לאנשים לשים קץ לחייהם. השבוע היה זה עדי טלמור

      שוויץ, שם בחר עדי טלמור לשים קץ לחייו, היא אחת המדינות המתירניות בעולם בכל הקשור להמתת חסד. החוק השוויצרי מתיר ניתוק חולים מאמצעי החייאה, ואף מתיר לחולים סופנים לשים קץ לחייהם באופן פעיל, אולם רק כאשר החולה עצמו מעורב באופן פעיל בנטילת הרעל. הוא אינו מאפשר להזריק חומר ממית לאדם ללא מעורבותו, ידיעתו ואישורו. כמו כן, הוא מתיר את פעילותם של ארגונים "מסייעי המתה". זאת ועוד: החוק אינו מחייב מעורבות של רופא בתהליך, והוא אף מאפשר להמית בדרך זו אנשים שאינם אזרחי שוויץ - מצב שתרם להפיכתה של המדינה ל"בירת המתות החסד" העולמית. החוקים הללו הם ייחודיים בעולם כולו.

      את המצב החוקי הזה מאפשר סעיף 115 בחוק השוויצרי, המתיר לאדם לסייע לאדם אחר להתאבד, אולם אך ורק אם הוא אינו עושה זאת ממניע אנוכי. החוק נכנס לתוקפו כבר בשנת 1942, אך רק בשנות ה-80 נקבע התקדים המשפטי המתיר לפרש אותו כרשות להפעיל ארגונים המסייעים בהמתה. כיום פועלים בשוויץ כמה ארגונים ועמותות כאלו. העמותה הגדולה ביותר היא "Exit", אולם היא מספקת את השירות רק לאזרחים שוויצרים.

      "דיגניטאס" (Dignitas), הארגון הפועל בעיר ציריך שבשירותיו נעזר טלמור, מספק "שירותי המתה" בסיוע צוות של רופאים ואחיות מוסמכים, לאנשים הסובלים ממחלות סופניות וממחלות פיזיות או נפשיות קשות, בהם גם כאלו שאינם אזרחי המדינה. הוא הוקם ב-1998 על ידי עורך הדין לודוויג א. מינלי, כעמותה שאינה גובה תשלום מעבר לעלויות התפעול, וזאת כדי לוודא להימנע ממעבר על החוק האוסר סיוע להתאבדות ממניעים אנוכיים.

      עוד על המתת חסד:
      סערה באנגליה: המיליונר התאבד לעיני המצלמות
      תושבי ציריך דחו במשאל עם הגבלות על המתות חסד
      ארה"ב: רופאים מתנגדים לחוק המתיר המתות חסד
      המתות חסד: גם ממשלת ישראל מתחבטת בנושא

      סיבת המוות: הפסקת פעילות מערכת הנשימה

      העמותה מקפידה על נהלים קפדניים של אתיקה. כל לקוח המבקש את שירותיה נפגש עם סדרה של אנשי מקצוע ויועצים. תחילה מתקיימות שתי פגישות נפרדות עם רופא בלתי תלוי, שבהן הוא בוחן את כל הראיות לגבי מצבו הבריאותי של האדם המבקש למות. כמו כן, על הלקוח לחתום על מסמך בו הוא מתחייב שזהו רצונו החופשי, ומסמך זה צריך להיחתם גם על ידי עד בלתי תלוי. במקרים בהם החולה אינו מסוגל פיזית לחתום על המסמך, מאפשרים לו להצהיר על רצונו בעל פה ולתעד זאת בווידאו. העדויות הללו נשמרות בידי הארגון, ומותר לו להשתמש בהן אך ורק במקרה של תביעה משפטית.

      לבסוף, דקות לפני ההוצאה לפועל של ההמתה, מחייבים נהלי העמותה להזכיר שוב ללקוח באופן מפורש כי ההליך שהוא עתיד לעבור ישים בוודאות קץ לחייו. לאחר מכן שואלים אותו מספר פעמים אם ברצונו להמשיך בכל זאת, או לקחת זמן מה נוסף כדי להרהר בהחלטה. אם הוא משיב בחיוב - ממשיכים בפרוצדורה.

      שיטת ההמתה הסטנדרטית ב"דיגניטאס" היא כדלהלן: תחילה בולע החולה כדור נגד בחילה, ו-30 דקות לאחר מכן הוא מקבל מנת יתר קטלנית של הסם פנטוברביטל, המומסת בכוס מים או מיץ שהוא מתבקש לשתות. החומר מדכא את מערכת העצבים המרכזית, ובתוך כעשר דקות החולה הופך ישנוני ומאבד בהדרגה את הכרתו. בהדרגה מדכא הסם את מערכות הגוף, והמוות נגרם בתוך כ-30 דקות כתוצאה מהפסקת פעילות של מערכת הנשימה. בכמה מקרים בודדים בשנת 2008 ביצע הארגון המתה באמצעות שאיפת גז הליום, כשיטה אלטרנטיבית. יש הטוענים כי זו שיטה פחות הומנית להמתה, שכן היא גורמת למתאבד רעידות ועוויתות.

      המתת החסד בשוויץ עולה מדי פעם לכותרות בהקשרים שונים. באחרונה היה זה לפני חודשיים, כשה-BBC הבריטי שידר סרט תעודה שבו כיכב המיליונר פיטר סמדלי, שתיעד במצלמות את התאבדותו, בסיועו של אותו ארגון "דיגניטאס". מותו היה מקרה הסיוע להתאבדות הראשון שהוקרן בטלוויזיה הממלכתית בבריטניה.

      חודש לפני כן, התעורר שוב דיון בנושא כשתושבי מחוז ציריך קיימו משאל עם על שינוי החקיקה בנושא. ברוב גדול מאוד, דחו התושבים את שתי ההצעות - הן לאסור את המתת החסד לחלוטין, והן להגביל אותה לאזרחי המדינה בלבד, כדי לעצור את זרם "תיירי ההתאבדות".