שלושה חודשים מלאו לפרוץ ההתקוממות בסוריה והאש שאחזה במדינה מסרבת לדעוך. כל ניסיונותיו של המשטר הסורי של בשאר אסד להרגיע את הרוחות הסוערות ולחילופין, לדכא את אש המרד עלו בתוהו. הנה, אפוא, המשוואה המסתמנת בסוריה: אסד נחוש לדכא את המרד בכל מחיר והגיע כנראה למסקנה כי מה שאינו מצליח להשיג באמצעות הפעלת כוח, יעלה בידו להשיג באמצעות הפעלת עוד יותר כוח. במקביל מתברר כי הפעלת כוח בידי המשטר רק מגבירה את נחישות המפגינים ואת כוח הרצון שלהם לקרוא תיגר על משטר הדיכוי השנוא השולט בהם ביד רמה זה ארבעה עשורים.
האירועים בעיירה ג'יסר א-שורור הם אפוא חלק אחד בפסיפס מורכב. ייחודה של העיירה והסיבה שזכתה לטיפול מיוחד מצד המשטר טמון בסיבות הבאות: ראשית, מדובר באזור השוכן בגבול עם טורקיה, שעליו הצליחו המתקוממים להשיג שליטה מלאה. בשאר חושש מפני חזרת התקדים הלובי. היינו, מצב בו בני עמו שקמו עליו יזכו למאחז קרקעי שיאפשר למדינות המערב האורבות לפתחו להכיר בהן כמייצגים את סוריה ולהגיש להם סיוע, ומאוחר יותר להפוך מרחב זה לבסיס לתקיפה המשטר הסורי בדמשק.
לכך מצטרפת העובדה כי ג'יסר א-שורור מצויה בסמיכות לגבול עם השכנה טורקיה. אנקרה הייתה עד לאחרונה בעלת ברית קרובה של המשטר הסורי, אבל עתה נראה כי היא מאירה את פניה למורדים הסורים. אחרי הכל, טורקיה הינה מדינה הנשלטת בידי מפלגה איסלמיסטית סונית הרואה בתנועות האחים המוסלמים ברחבי העולם הערבי תנועות אחיות ושותפות גורל. כך גם במקרה הפלסטיני, בו אימצה ממשלת ארדואן את תנועת החמאס אל חיקה, וכך גם לגבי תנועת האחים המוסלמים בסוריה. נראה שטורקיה הגיעה גם היא למסקנה כי החלופה האיסלמית לשלטון בשאר עדיפה על פני השלטון הנוכחי בסוריה, שהינו שלטון חילוני, המקורב לאירן ולחיזבאללה השיעיות.
שנית, למתקוממים בג'יסר א-שורור הייתה הצלחה מסחררת בדמות חיסולם של למעלה ממאה אנשי ביטחון. בכך נפתח חשבון דמים עם המשטר הסורי שאותו הוא מחויב ליישב אם רצונו לשמור על תדמיתו מטילת האימה בקרב האוכלוסיה.
אבל עם כל הכבוד לג'יסר א-שורור, לא בה יוכרע גורל המערכה בסוריה.
כל עוד ישמר השקט בדמשק ובחלב בשאר יכול להיות רגוע
כל עוד שומר הצבא הסורי אמונים לאסד וכל עוד נכונים הקצינים והחיילים המשרתים בצבא להרוג בבני עמם, יקשה על המתקוממים להכריע את הכף לטובתם. יתרה מכך, כל עוד ישמר השקט בדמשק ובחלב, שתי הערים הגדולות והחשובות בסוריה, בשאר יכול להיות רגוע. ואכן, נראה כי דמשק וחלב, בהם קרוב למחצית מאוכלוסייתה של סוריה, עודן מהססות אם להצטרף למרי נגד בשאר. יש לכך סיבות רבות, חלקן נובעות מהעובדה שבניגוד לפריפריה המצב הכלכלי של תושבי ערים אלו טוב בהרבה משל תושבי העיירות והכפרים שבהם מתמקדת המחאה בחודשים האחרונים.
כך או אחרת, החשבון של בשאר ברור. הוא אינו נראה מוטרד מהגינוי הבינלאומי הנרחב למעשיו. ראשית הוא ניצב כשגבו לקיר ונלחם על חייו ובמצב שכזה אין פנאי לגינוני דיפלומטיה או לשיקולים של תדמית ויחסי ציבור. שנית, בשאר יודע טוב מאחרים כי אם יעלה בידיו להשיב לעצמו את השליטה במדינה ולדכא את המרד כנגדו, תשובנה אליו מדינות אירופה ועימן ארצות הברית, ותנסנה לשקם את היחסים עימו. אחרי הכל לא מוסר או מצפון מניעים את העולם אלא אינטרסים. העולם הוא עם המנצח ועם החזק. כך היה במצרים, כך בלוב וכך יהיה גם בסוריה.
המאבק על סוריה רחוק אפוא מסיומו. מה שברור הוא כי הוא
עתיד להיות עקוב מדם אפילו עוד יותר מכפי שהיה עד כה.
עוד על המהומות בסוריה:
אסד מנסה לפייס: יבטל עונש המוות לאחים המוסלמים
דיווח בסוריה: מסוקים יורים מן האוויר על המפגינים
עריקים סורים: "חיילים אנסו נשים מול בעליהן"