בחירות בטורקיה: ארדואן בדרך לכהונה שלישית

כשיתייצבו היום (ראשון) אזרחי טורקיה בקלפיות, במערכת הבחירות הראשונה לפרלמנט זה 34 שנים המתקיימת לאחר ארבע שנות קדנציה מלאות, לא יעמדו הכרעות הרות גורל על הכף. לא רק שאין אף מפלגה הקוראת תיגר על מעמדה של מפלגת השלטון, "מפלגת הצדק והפיתוח" (AKP), הסקרים אף צופים לה שיעור תמיכה של 42-50% שיספיקו לה כמעט בוודאות, לאחר הקיזוזים (חלק גדול מהקולות נזרק לפח בגלל אחוז חסימה גבוה מאוד של 10%), לשמור על רוב מוחלט בפרלמנט בן 550 המושבים ולא להזדקק לאף שותפה קואליציונית – מעמד ממנו היא נהנית גם כיום.

ראש הממשלה, רג'פ טייפ ארדואן, אף הציב רף יותר גבוה: הוא הצהיר כי מטרתו היא להגיע ל-330 מושבים, המעניקים למפלגה רוב של 60%, שיאפשר לו לערוך שינויים בחוקה. המטרה הזו ככל הנראה לא תושג בבחירות האלו, אבל מי שחרד לגורל הדמוקרטיה בטורקיה, בהחלט יכול למצוא סיבה לדאגה בכוחו ההולך והגובר של ארדואן, שאחרי שמונה שנים בשלטון צפוי לשייט לקדנציה שלישית רצופה.

את התמיכה העצומה לה הוא זוכה בטורקיה הרוויח ארדואן בזכות. הכלכלה מצויה בצמיחה מתמדת (קצב הגידול השני הכי גבוה בעולם אחרי סין), ובמהלך העשור האחרון הוכפלה ההכנסה לנפש במדינה. "הוא כנראה איש מאוד מוכשר, והוא קידם את טורקיה מהרבה בחינות", אומר בשיחה עם וואלה! חדשות פרופ' דרור זאבי, מומחה לטורקיה מהמחלקה למזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון. "גם כלכלית, גם מבחינת היחסים עם השכנים וגם מבחינת תהליכים חברתיים פנימיים כמו ניסיון לקרב את הכורדים. אבל בנפשו הוא אוטוקרט, וככל שהוא מצליח יותר, המשטר שלו נעשה יותר ויותר דיקטטורי. הוא התחיל לעשות דברים שמזכירים שליטים של עולם שלישי".

כך למשל, בינואר האחרון הורה ארדואן על הריסתו של "פסל ידידות" שהוקם בגבול עם ארמניה משום שלא מצא חן בעיניו (הוא תיאר אותו כ"מפלצתי"), ובחודש שעבר הכריז על הקמתן של שתי ערים חדשות ליד איסטנבול, ללא כל הודעה מוקדמת. "בולט אצלו חוסר הסובלנות לדעות אחרות וחוסר סבלנות להליך התקין במדינה", אומר פרופ' זאבי, "וזה הולך וגובר".

באופן פרדוקסלי, חלק ניכר מכוחו העצום חב ארדואן דווקא לתהליכי הדמוקרטיזציה בטורקיה, שהכתיב האיחוד האירופי. האיחוד, כתנאי לקבל את טורקיה כמועמדת להצטרף לשורותיו, הוא שדרש את צמצום מעורבות הצבא בפוליטיקה, והעניק לארדואן עוצמה שלא הייתה לשום ראש ממשלה לפניו. מערכת הבחירות הזו נערכת על רקע "מסע הניצחון" שלו נגד הצבא – משפט הראווה המתנהל של מאות קצינים, בהם גנרלים, ולצדם בכירים בשלטון הקודם ועיתונאים, המואשמים בניסיון הפיכה. האישומים אינם מופרכים לחלוטין, אבל אין ספק שארדואן נעזר בהם כדי לבוא חשבון עם מתנגדיו. "אכן היה 'דיבור' על הפלת הממשלה בקרב הצבא ואנשי השלטון הקודם, ואולי אפילו תוכנית מגירה", מסביר פרופ' זאבי. "אבל די ברור שבין העצורים יש עוד עשרות שהם סתם מתנגדי משטר. יש טשטוש גבולות בין האשמים האמיתיים לסתם אנשים שמרגיזים את הממשלה".

במקביל להיחלשות הצבא, התחזקה בשנות ארדואן המשטרה באופן משמעותי, ומבקריו טוענים כי הוא הפך אותה לכלי מפלגתי. בשבועות האחרונים פיזרה המשטרה באלימות כמה פעמים הפגנות נגד מפלגת השלטון, ובשבוע שעבר אף נהרג משתתף באחת ההפגנות שנורה על ידי המשטרה. בחודשים האחרונים גם פוזרו כמה הפגנות של המיעוט הכורדי במחיר של הרוגים.

שלטונה הנמשך של המפלגה האיסלמית משקף גם את העובדה שטורקיה הופכת למדינה דתית יותר ויותר. בשמונה שנים, הספיקה המפלגה לחוקק כמה וכמה חוקים דתיים, בהם הגבלות על לבוש ועל מכירת אלכוהול. לדברי פרופ' זאבי, "צמצום כוחה של המדינה החילונית-כמאליסטית מדאיג את האליטה האינטלקטואלית ואת סיעות האופוזיציה, אבל רוב הציבור הוא דתי-מסורתי, והוא מקבל זאת בהבנה ואפילו באהדה". עם זאת, מהפכה למשטר איסלמי, להערכתו, אינה עומדת להערכתו על הפרק בזמן הקרוב – "רק אופי איסלמי יותר לחברה".

נקודה יותר רגישה עבור ארדואן היא גם הנקודה המרכזית על סדר היום של מערכת הבחירות – הכלכלה. אמנם הצמיחה נמשכת, אך הטורקים מודאגים משיעור האינפלציה שעלה מעל 7%. גם מהאבטלה המגיעה לשיעור של 12% (ומוערך כי השיעור האמיתי גבוה משמעותית מהנתון הרשמי), היא נושא בו מתמקדת האופוזיציה.

מעבר לכל זאת, הבחירות מתרחשות על רקע גל התמורות המזעזע את המזרח התיכון, ובייחוד ההתקוממות בסוריה, שתפסה את ארדואן במבוכה גדולה – רק כמה חודשים אחרי שהכריז על פתיחת אזור סחר חופשי בגבול עם סוריה, הוא נאלץ לפתוח את הגבול הזה לפליטים הנמלטים מאימת משטרו של אותו בשאר אסד שאותו אירח בחום כמה וכמה פעמים בשנה האחרונה. בשבוע האחרון הלך והחריף הטון של ארדואן נגד אסד, ובסוף השבוע הוא כבר האשים אותו ב"ביצוע זוועות".

זוהי נקודת הכרעה עבור ארדואן. במשך שמונה שנים הנהיג מדיניות חוץ שהעמידה את שכנותיה של טורקיה בראש סדר העדיפויות, והציב מטרה של "אפס סכסוכים בגבולות" – והוא מוצא עצמו כיום, מלבד הבעיה בגבול הסורי, גם עם מתיחות בגבולות עם גיאורגיה ועם האזור הכורדי בעירק, ומן העבר השני, ביוון, משתולל משבר כלכלי שמאיים לזלוג אליו. "פתאום הכל התהפך להם", אומר פרופ' זאבי. "הטורקים הבינו באיחור שמשהו באמת מאוד רקוב בממלכה הסורית, אבל יש כאן גם כישלון מסוים של כל התפיסה האזורית של טורקיה. העסק לא יצא מוצלח כמו שקיוו, הם עושים עכשיו הערכה מחדש".

איך בדיוק משתלבת בכל זה ישראל? ישראל מאוד מעניינת את הטורקים והיא בהחלט נוכחת במערכת הבחירות הזו, בין היתר ככלי ניגוח: האופוזיציה, למשל, מציגה את ארדואן כדו פרצופי משום שהוא מרבה להתעמת עם ישראל אך במקביל ממשיך את הקשרים הכלכליים הענפים עמה. "אבל אני מאמין שגם השלטון היה רוצה היום לראות שיפור ביחסים עם ישראל", מסכם פרופ' זאבי. "כאמור, הם צריכים לבצע עכשיו הערכה מחדש ".

עוד בנושא טורקיה:
סקר בטורקיה: ארדואן צפוי להיבחר בפעם השלישית
לפני חודשיים - הרוג ופצועים בהפגנת כורדים נגד השלטון בטורקיה
בחודש שעבר: אש נפתחה לעבר שיירתו של ארדואן
"טורקיה מתווכת בין ישראל לחמאס לשחרור שליט"