"אני חושב שאנחנו יכולים לסמוך על הנשיא", אמר הומר סימפסון למר ברנס, רגע לפני שהנשיא - פידל קסטרו - גונב מהם בערמומיות שטר של טריליון דולרים. כבר אז, באפריל 1998, השתעשעו יוצרי הסדרה במחשבה שארצות הברית תנפיק שטר בסכום אסטרונומי שיחולל פלאים. לפי העלילה הבדיונית של הסדרה המצוירת, נשיא ארה"ב הארי טרומן רצה להעביר את הכסף לאירופה, כדי לסייע בשיקומה מחדש של היבשת אחרי מלחמת העולם. כמעט שבעה עשורים לאחר מכן, היוזמה לפתור בצורה דומה את בעיותיה הכלכליות של ארה"ב צוברת מחדש תאוצה מפתיעה.
ב-1 בינואר 2013 הושגה פשרה בין הנשיא ברק אובמה לרפובליקנים בקונגרס בנוגע ל"מצוק הפיסקלי", וברגע האחרון הגיעו המחוקקים להסכם שמנע זעזוע בשווקים הפיננסיים עם החלתן של שורת גזרות חדשות. ואולם, הסנאט ובית הנבחרים נמנעו להכריע בנקודה מרכזית אחת: העלאת תקרת החוב של הממשל, רף שנקבע על 16.4 טריליון דולרים בקיץ 2011, וגם אז כפשרה. הוויכוחים המרים בוושינגטון גרמו בשעתו ללא-יאומן: לראשונה בהיסטוריה, קוצץ דירוג האשראי המושלם של ארה"ב.
ארה"ב כבר חצתה למעשה את תקרת החוב שלה, אך בשל תחבולות והעברות כספים של משרד האוצר, זכה הממשל ל"הארכה" בדיונים עד אמצע חודש פברואר. פרשנים רבים מעריכים שהדיונים המתישים שאפיינו את העיסוק ב"מצוק הפיסקלי" הם כאין וכאפס לעומת הוויכוחים שצפויים בין הבית הלבן לקונגרס בשבועות הקרובים. הרפובליקנים, ובמיוחד אלה הנמנים על תנועת "מפלגת התה" המסרבים לכל פשרה בדיוני התקציב - צפויים להערים קשיים נוספים על הממשל, על שר האוצר הפורש טימותי גייטנר ועל מחליפו ג'ק לו; מולם יעמוד הנשיא אובמה, שכבר ספג ביקורת נוקבת בתקשורת על הוויתורים שעשה מול הרפובליקנים בפשרת ה"המצוק". שני הצדדים, כך נראה, יעדיפו שוב להתבצר בעמדות עד הרגע האחרון.
כדי להבין היכן נכנס מטבע הטריליון לסיפור, כדאי להזכיר בקצרה את משמעות החצייה של תקרת החוב. בניגוד למדינות רבות שאינן מציבות מחסום להוצאותיהן, אם עד סוף חודש פברואר לא תיקבע לארה"ב תקרת חוב חדשה וגבוהה יותר, הממשל לא יוכל ללוות יותר כספים כדי לממן את פעילותו או להחזיר את חובותיו לבעלי אגרות החוב. במצב כזה, ייאלץ הממשל להשבית את שירותיו, וחברות הדירוג הבינלאומיות עלולות לקצץ שוב את האשראי של ארה"ב כאיתות אזהרה למשקיעים. ב-2011, חברת S&P עשתה זאת על אף שכבר נחתם הסכם להעלאת תקרת החוב.
לאורך השנים, תקרת החוב של ארה"ב הועלתה שוב ושוב, אך השנה מקשיחים הרפובליקנים את עמדותיהם, ודורשים מהבית הלבן עוד ועוד קיצוצים כדי להסכים להעלאה נוספת. בין השאר, הם ינסו לתבוע גזירות נוספות, שלא הצליחו להכניס לעסקת "המצוק הפיסקלי". התרחיש הסביר הוא שיימצא פתרון, ושברגע האחרון בדיוק כפי שהיה ערב השנה החדשה, תימצא פשרה שתמנע את קריסתה של הכלכלה האמריקנית. אז מדוע יותר ויותר קולות תומכים בהנפקת מטבע של טריליון דולרים, תעלול שעל-פניו נשמע הזוי למדי?
כמו ברפובליקת בננות
כמה עצומות שהופצו בשבועות האחרונים קוראות לנשיא אובמה למחזר רעיון ישן, שכבר אוזכר בסדרות מצוירות וזכה לביסוס רחב יותר בשנתיים האחרונות בבבלוגים כלכליים. ובטוויטר יש תגית פופלרית, #mintthecoin, למען המטבע שחזיר את החוב של הממשל, את כולו, או את חלקו, זה כבר לא משנה.
למרבה ההפתעה, מסתבר שזה חוקי: פרצה בתקנות של משרד האוצר מאפשרת הנפקה של מטבע פלטינה בכל סכום שהוא. החוק, משנות ה-90, נועד במקור כדי ליצור מטבעות נאים, ולמכור אותם לאספנים כדי להגדיל את רווח הממשל. מנסחי החוק לא קבעו במפורש שאסור להשתמש במטבעות הללו כדי לחמוק מדיונים עם הקונגרס.
הטענה העיקרית מצד המתנגדים ל"מטבע הטריליון" היא שמדובר בגימיק שייצור אינפלציה, ויגרום למשקיעים זרים לחשוב על ארה"ב כעל רפובליקת בננות, שבה הממשלה ממציאה כסף יש-מאין כדי לחמוק מאחריות בפני הבוחר. קשה לשלול את הטיעון שמדובר בגימיק, אך מרבית הפרשנים במדורי הכלכלה, שעוסקים בנושא בהרחבה בימים האחרונים, דווקא טוענים שלא תתרחש אינפלציה בגלל הנפקת מטבע שכזה. זאת, משום שהמטבע ישמש בהדרגה ובאופן בלעדי לכיסוי חובות הממשל הקיימים, מבלי שמטבעות כאלה באמת יוצנחו אל השוק.
יש גם פתרון נוסף, חד-צדדי כמעט כאיום בהנפקת המטבע, גם אך יצירתי מעט פחות: השימוש בתיקון ה-14 לחוקה. באפשרות הזו תומכים לא רק פרשנים בכירים, בין היתר של סי-אן-אן ובלומברג, אלא מחוקקים בסנאט ואפילו הנשיא לשעבר, ביל קלינטון. לשון התיקון, בתרגום חופשי, היא ש"תקפות החוב הציבורי של ארצות הברית לא תוטל בספק". המצדדים בפנייה לתיקון קוראים לאובמה לפרש את המשפט באופן שישתמע ממנו שהצבת רף להוצאות הממשל נוגדת את החוקה.
האיש בלי המטבעות בכיסים
אם מדובר בפתרון כה קל ואלגנטי למצב, מדוע לא מזדרז הבית הלבן לקבוע כיצד יראה המטבע?
הכלכלן וזוכה פרס נובל, פול קרוגמן, שייעץ לא פעם לנשיא אובמה, דוחק בו בפומבי להנפיק את המטבע. בסדרת מאמרים שפרסם ב"ניו יורק טיימס", ובהתפלמסות ברדיו עם כלכלנים אחרים, טען קרוגמן ספק בציניות ספק ברצינות כי פתרון שכזה עדיף על פני חציה "בלתי נסבלת" של תקרת החוב והגעה לחדלות פרעון, קרי פשיטת רגל של הממשל. בהשיבו למי שטוענים כי הנפקת המטבע תגרום אינפלציה, ענה קרוגמן כי ניתן להסתפק במטבע אחד של טריליון דולרים, שימחק רק חלק מהחוב של ארה"ב - ולא ליצור מטבע בגובה החוב כולו - של 16,400,000,000,000 דולרים.
כמה אתרים ברשת כבר משתעשעים בתחרויות לעיצוב פני המטבע, כשהדיוקן הפופולרי ביותר הוא זה של מנהיג הרפובליקנים בקונגרס, ג'ון ביינר. בינתיים, במפלגה הרפובליקנית עצמה נוקטים צעדי מנע לקראת האפשרות שהממשל באמת יאמץ את הרעיון. חבר הקונגרס גרג וולדן יזם הצעת חוק שנועדה לסכל את הנפקת "מטבע טריליון הדולרים".
בניגוד לחבר הקונגרס וולדן, נראה שקרוגמן, כמו כלכלנים אחרים, מאמץ את הרעיון כדי להדגיש את האבסורד שבמצב הקיים יותר מאשר שהוא רואה אפשרות וודאית למימושו. מבחינה טכנית, השימוש במטבע טריליון הדולרים יוכל לסייע לארה"ב להשיב חלק מחובותיה, אך השיתוק הפוליטי בוושינגטון יישאר על כנו. השאלה המרכזית היא להמתין ולראות האם הנשיא אובמה באמת יאיים להשתמש ב"נשק יום הדין" כדי לשפר את עמדותיו מול הקונגרס. דובר הבית הלבן, ג'יי קרני, חמק השבוע משאלות שהופנו אליו בנושא, ואמר: "לי, באופן אישי, אין מטבעות בכיסים".
לקריאה נוספת
המצוק הפיסקלי: דרמה משובחת עם צופים מאוכזבים / פרשנות
שר האוצר של ארה"ב פורש; המחליף: ג'ק לו, יהודי שומר שבת
האתגר הראשון של שר האוצר החדש: להחליף את חתימתו