מה באמת קרה לאנשים שחיו בשטחי האימפריה הרומית אחרי שהשלטון הרומי נעלם? במשך מאות שנים חלק גדול מהתשובה הגיע ממקורות כתובים שהשאירו אחריהם הרומאים עצמם - כלומר, מנקודת המבט של מי שאיבדו את השליטה.
עכשיו, 314 בני אדם שמתו לפני כ-1,400 עד 1,800 שנה מספרים גרסה אחרת של הסיפור.
צוות חוקרים בינלאומי הפיק וריצף DNA עתיק משרידים שנמצאו בשבעה בתי קברות במישור ההונגרי הקטן, בצפון-מערב הונגריה של ימינו. האזור היה חלק מפאנוניה, פרובינציה חשובה בגבול האימפריה הרומית.
68 מהאנשים שנבדקו נקברו בשני אתרים מהתקופה הרומית, ואילו 246 נוספים בחמישה בתי קברות מהתקופה שלאחר דעיכת השלטון הרומי באזור.
כשהחוקרים השוו בין שתי הקבוצות, הם גילו שינוי חד בהרכב האוכלוסייה - אבל גם משהו מפתיע יותר: מה שקרה אחרי רומא היה הרבה פחות פשוט מסיפור על "ברברים" שבאו, כבשו והחליפו את כולם.
הרומאים נעלמו - אבל המקומיים לא
בתקופה הרומית רוב האנשים שנקברו באזור נשאו מוצא גנטי המזוהה בעיקר עם דרום אירופה. לצד זאת נמצאו גם קשרים גנטיים לאסיה ולאפריקה. הממצא מתאים לעולם הרומי המקושר, שבו חיילים, סוחרים, פקידים, עבדים ומשפחות שלמות נעו לאורך דרכים ונתיבי מסחר בתוך אימפריה עצומה.
אחרי דעיכת השלטון הרומי התמונה השתנתה משמעותית.
בקברים המאוחרים יותר הופיעה עלייה חדה במוצא צפון-אירופי וקשרים גנטיים לאוכלוסיות שחיו צפונית לדנובה. לפי החוקרים, השינוי מתאים להתפשטות הלומברדים - עם גרמאני שנע דרומה לתוך שטחים שהיו בשליטה רומית, ובהמשך כבש חלקים נרחבים מאיטליה.
אבל ה-DNA לא מצביע על פלישה אחת ענקית שבה אוכלוסייה חדשה הגיעה, סילקה את התושבים והחליפה אותם לחלוטין.
במקום זאת, החוקרים זיהו תהליך שנמשך לאורך שנים: יחידים ומשפחות עברו לאזור, התיישבו בו, יצרו קשרים עם המקומיים והתערבבו איתם.
המהגרים אמנם הפכו בהמשך לכוח הפוליטי הדומיננטי, אבל צאצאי התושבים שחיו שם תחת רומא נשארו חלק מהחברה החדשה.
עוד על האימפריה הרומית
תעלומת הקיסר הרומי: האם הוא באמת נהרג ממכת ברק?
העדות הראשונה בהיסטוריה: הגלדיאטורית שלחמה טופלס בנמרים בזירה הרומית
המשפחות החזקות שבנו את הסדר החדש
ה-DNA חשף גם כיצד היו מאורגנות הקהילות שקמו לאחר השלטון הרומי.
בחלק מבתי הקברות נמצאו קבוצות של קרובי משפחה ביולוגיים שנקברו יחד לאורך כמה דורות. הדבר מצביע על כך שמשפחות מסוימות צברו כוח, מעמד והשפעה והפכו לגרעין של החברה המקומית.
החוקרים סבורים שהמשפחות האלה יצרו גם קשרים בין יישובים שונים וסייעו להקמת רשת פוליטית חדשה.
מעניין במיוחד שגם קהילות שחלקו מוצא גנטי דומה, מנהגי קבורה דומים וחפצים דומים בקברים לא תמיד היו מאורגנות באותה צורה. בחלקן קשרי משפחה היו מרכזיים מאוד, ובאחרות פחות.
התמונה שעולה היא של חברה מגוונת והיררכית שנבנתה באמצעות שילוב של הגירה, נישואים, קשרי משפחה, שיתופי פעולה ומאבקי כוח - ולא רק באמצעות כיבוש צבאי.
הסיפור שהמקורות הכתובים השאירו כמעט ריק
זו אחת הסיבות שהתקופה שאחרי דעיכת האימפריה הרומית במערב נותרה במשך שנים קשה במיוחד לפענוח.
הממלכות שקמו במקומה השאירו הרבה פחות תיעוד כתוב, וחלק גדול מהמידע עליהן הגיע ממקורות רומיים. המחקר החדש ניסה לעקוף את הבעיה באמצעות שילוב של גנטיקה, ארכיאולוגיה, היסטוריה ואנתרופולוגיה.
פרופ' פטריק גירי, ממובילי פרויקט HistoGenes שבמסגרתו נערך המחקר, הסביר כי הממצאים מראים שתנועות האוכלוסייה שאחרי רומא היו מגוונות בהרבה מכפי שנהוג לחשוב - לעיתים הדרגתיות ומקומיות, ולעיתים מהירות ורחבות היקף.
החוקרים גם הדגישו שמוצא גנטי ותרבות חומרית אינם תמיד אותו הדבר. אנשים ממוצא שונה יכלו לאמץ אותם מנהגים, בעוד קבוצות בעלות רקע דומה יכלו להשתייך למסגרות חברתיות שונות לחלוטין.
וזה אולי השינוי הגדול ביותר בתמונה: נפילת האימפריה הרומית לא הייתה רגע אחד שבו עולם נעלם ועולם אחר תפס את מקומו.
לפחות באזור הזה של אירופה, מדובר היה בתהליך ממושך שבו אנשים נדדו, אחרים נשארו, משפחות חדשות עלו לעמדות כוח, אוכלוסיות התערבבו - ומתוך כל זה נבנה סדר חדש.
אחרי יותר מ-1,500 שנה, דווקא העצמות הצליחו לספר את הפרק שההיסטוריה הכתובה כמעט לא השאירה אחריה.