"שרידי עיר חייזרים" עם פנים ענקיות התגלו על מאדים?

"פנים אנושיות" ענקיות, פירמידה ומקבץ של מבנים שנראים כאילו סודרו לאורך קו חוף עתיק - אלה המרכיבים שמחזירים בימים אלה את אחד האזורים המפורסמים ביותר במאדים למרכז תשומת הלב של חובבי העב"מים.

התיאוריה מתמקדת באזור קידוניה שעל כוכב הלכת האדום, שבו תועדו במשך עשרות שנים תצורות סלע יוצאות דופן. חוקר העב"מים ג'ייסון מרטל, שמופיע בקביעות בתוכנית "חייזרים מן העבר", טוען כי הסידור שלהן אינו מקרי וכי ייתכן שמדובר בשרידים של עיר עתיקה שנבנתה על שפת גוף מים גדול.

לדבריו, תצלומים ממסלול סביב מאדים מציגים מעבר ברור בין אזור גבוה, מחוספס ומלא בתצורות בולטות לבין מישור שטוח וחלק יותר. הוא מציע שהגבול הזה היה בעבר קו חוף, ושכמה מהתצורות המפורסמות ביותר של קידוניה נמצאות ממש לאורכו.

מרטל משווה את הסידור המשוער לערים בכדור הארץ שנבנו לאורך ימים ונהרות, בהן ונציה, אלכסנדריה, אמסטרדם, סינגפור, דובאי ומנהטן.

הוא מזכיר גם ערים עתיקות כמו ממפיס שעל הנילוס ואור שעל הפרת, וטוען כי אם תרבויות אנושיות התפתחו ליד מים בגלל מזון, מסחר, תחבורה ומשאבים - אולי גם תרבות קדומה במאדים הייתה בוחרת מיקום דומה.

לפי התיאוריה שלו, "הפנים על מאדים" עשויות אפילו להיות מונומנט שנבנה בכוונה בנקודה גבוהה, כך שניתן יהיה לראות אותו גם מגוף המים וגם מהיישוב הסמוך.

גם "פירמידת D&M" ותצורות נוספות באזור נכנסות לתמונה ומוצגות כחלק מאותו מערך אפשרי.

אלא שכאן מתחילה הבעיה המרכזית של הטענה: כדי להשתמש בסידור הזה כהוכחה לעיר, צריך קודם להניח שהתצורות הן בכלל מבנים מלאכותיים.

אחד הפרטים החשובים ביותר הוא ש"קו החוף" שעליו נשענת התיאוריה אינו גבול גיאולוגי שהוכח בבדיקות קרקע או בניתוח משקעים.

הקו סומן ביד על גבי תצלומי האזור כדי להמחיש את המקום שבו, לפי הפרשנות, השטח הגבוה והמחוספס מתחלף במישור חלק יותר.

שינוי כזה בפני השטח יכול להיות מעניין, אבל הוא אינו מוכיח שבעבר היה שם ים.

מישורים חלקים במאדים יכולים להיווצר גם בעקבות תהליכים טבעיים אחרים, בהם זרימות לבה עתיקות, תנועת אבק ושחיקה ממושכת של הרוח.

גם תומכי הרעיון מודים שאין בידיהם ניתוח גיאולוגי שמראה שהגבול הזה אכן נוצר על ידי מים.

קידוניה הפכה לאחד האזורים המזוהים ביותר עם תיאוריות על חיים במאדים כבר בשנות ה-70, לאחר שתמונה שצולמה ממסלול גרמה לאחת הגבעות להיראות כמו פנים אנושיות עצומות.

התמונה הפכה לאייקון של עולם העב"מים והולידה אינספור השערות על תרבות חייזרית קדומה.

אלא שתצלומים מפורטים יותר שנעשו בהמשך הראו שמדובר בתצורת קרקע טבעית, שהמראה האנושי שלה נוצר מהשילוב של זווית צילום, תאורה וצללים.

לתופעה הזאת קוראים פראידוליה - הנטייה של המוח לזהות פנים, דמויות וצורות מוכרות בתוך דפוסים אקראיים.

זה אותו מנגנון שגורם לנו לראות פרצופים בעננים או דמויות בסלעים, והוא עשוי להסביר גם מדוע תצורות אחרות בקידוניה מזכירות למתבוננים פירמידות ובניינים.

עוד בנושא
"מצאנו חייזרים והרגנו אותם בטעות": המחקר שטוען שנאס"א גילתה חיים במאדים ב-1976

התמונה שאילצה את נאס"א להבהיר: אין עצים על מאדים

כאן חשוב להפריד בין שני חלקים שונים של הסיפור.

הרעיון שמאדים הקדום היה רטוב בהרבה מכפי שהוא היום אינו שנוי במחלוקת באותה מידה. יש ראיות לכך שבעבר זרמו מים על פני הכוכב, והמדענים זיהו עמקים, דלתאות ומשקעים שמעידים על סביבה קדומה עשירה יותר במים.

יש גם השערות מדעיות שלפיהן בחצי הכדור הצפוני של מאדים היה בעבר אוקיינוס גדול.

אבל מכאן ועד לקביעה שקידוניה הייתה עיר נמל של חייזרים המרחק עצום.

אין כיום ראיה לכך שה"פנים" נבנו, שה"פירמידה" היא מבנה מלאכותי או שמישהו אי פעם הקים במקום יישוב.

לא התגלתה עיר חייזרים במובן הארכיאולוגי של המילה.

מה שיש הוא אזור אמיתי במאדים עם תצורות נוף חריגות למראה, אפשרות מדעית שבעבר היו מים נרחבים על פני הכוכב, ותיאוריה שמחברת בין שני הדברים ומציעה שהסידור של התצורות לאורך גבול אפשרי הוא שריד של יישוב עתיק.

מה שאין הוא ממצא פיזי שמוכיח שמדובר בבנייה מלאכותית.

עד אז, "עיר החוף של מאדים" נשארת במקום שבו נמצאות כבר עשרות שנים גם הפנים המפורסמות של קידוניה - איפשהו בין גיאולוגיה אמיתית מאוד לבין היכולת האנושית לראות סדר ומשמעות בתוך נוף זר