צה"ל הודיע הבוקר (שלישי) כי השרידים שנמצאו בסוריה שייכים ליהודה כץ, הנעדר מקרב סולטאן יעקוב זה 44 שנים, ובזאת הביא לסיומה של הפרשיה הכואבת, לאחר שגופותיהם של שני הנעדרים האחרים מהקרב - צבי פלדמן וזכריה באומל - הושבו בשנים האחרונות לישראל.
האירוע, שנרשם בדפי ההיסטוריה כ"קרב סולטאן יעקוב", נחשב לאחד הכשלונות הכואבים של צה"ל במלחמת לבנון הראשונה. כוחות שריון ישראלים נקלעו לנחיתות טופוגרפית מול כוחות סוריים וארגונים פלסטיניים עמוק בתוך מתחם סורי גדול. בצהרי אותו יום שישי נכנסה לתוקפה הפסקת אש, והכוחות חולצו בקושי רב בסיוע ארטילרי כבד, תוך שהם משאירים מאחור 20 הרוגים, 31 פצועים ושלושה נעדרים.
האנדרלמוסיה בשדה הקרב ומעורבותם של ארגונים פלסטיניים הולידו בליל של גרסאות על גורל הלוחמים. שלושת הנעדרים, זכריה באומל, צבי פלדמן ויהודה כץ, היו אנשי צוות משני טנקים שונים: מאירוע אחד נעדר התותחן יהודה כץ, ומהשני הנהג זכריה באומל והטען-קשר צביקה פלדמן.
הסיפור התרחש ב-11 ביוני 1982. אירועי הקרב עוד לא התפרסמו בישראל ויום אחר כך, בבוקר יום שישי, מרים ויונה באומל קיבלו גלויה מבנם זכריה ("זקי"). בגלויה ששלח מהחזית ביקש שישלחו לו ספרים, משחת שיניים וקצת כסף - "רק מאה שקל", כתב. ההורים הכינו את החבילה ושלחו אותה בדואר בדרכם לסוף שבוע אצל חברים בקרית ביאליק, מבלי לדעת שבאותן שעות ממש בנם כבר הוגדר נעדר יחד עם שניים מחבריו.
יונה באומל, אביו של זכריה, הפך לדמות המזוהה ביותר עם המאבק להשבת הבנים. במשך שנים סבב בעולם בניסיון לדלות פיסת מידע, כשהוא מוזן משמועות ודיווחים - כמו ידיעה בטלוויזיה הירדנית ב-1985 או מידע שהגיע ב-1986 על יהודה כץ.
כץ, יליד רמת גן ובן לניצולי שואה שלמד בישיבת "כרם ביבנה", יצא לקרב סולטאן יעקוב עשרה ימים בלבד לפני מועד שחרורו המתוכנן. לאורך השנים הפעילו צה"ל והמשפחות מאמצים מודיעיניים כבירים, בעוד שעל פי אגף המודיעין, גורמים פלסטיניים בסוריה בהכוונת יאסר ערפאת ניהלו מאמצי הסתרה והונאה כדי למנוע את איתורם.
בשנת 2004 ביקש הרב הצבאי הראשי להכריז על השלושה כחללים שמקום קבורתם לא נודע, אך מאבק המשפחות מנע זאת והותיר את התיק פתוח. התרת הספקות המייסרים החלה להתממש רק בשנים האחרונות, כאשר בשנת 2019 אותרה גופתו של זכריה באומל והובאה לקבורה בישראל, ובמאי 2025 חולצה גם גופתו של צבי פלדמן.
הוריהם של הנעדרים, שהקדישו את חייהם לחיפוש אחר ילדיהם, לא זכו לראות את סגירת המעגל. אמו של יהודה, שרה, הלכה לעולמה בשנת 2011, ואביו יוסף נפטר שלוש שנים לאחר מכן. כעת, בעקבות הממצאים החדשים מסוריה, נכתב הפרק האחרון והמסיים בפרשה שליוותה את החברה הישראלית במשך 44 שנים.