כ-6,000 יורדי ים עדיין תקועים היום (ראשון) על מאות כלי שיט במפרץ הפרסי ואינם יכולים להתפנות בבטחה בשל הלחימה המתמשכת באזור מצר הורמוז. נציב האו"ם לזכויות אדם קרא ביום שישי לפעולה דחופה לחלצם, והזהיר כי חלק מהמלחים ננטשו בידי מעסיקיהם ללא מזון, מים, טיפול רפואי, חשמל או אפשרות ליצור קשר עם משפחותיהם.
לפי ארגון הספנות הבינלאומי, יורדי הים נמצאים על סיפונם של כ-400 כלי שיט. תשע ספינות, שעליהן לפחות 93 אנשי צוות, ננטשו לחלוטין בידי בעליהן מאז תחילת המלחמה. חלקן נמצאות בנמלים איראניים או באזור מצר הורמוז.
באו"ם אמרו כי המלחים נותרו על הספינות ללא תמיכה בסיסית ונאלצים להתמודד עם "בידוד וכליאה ממושכים באזור לחימה", לצד חוסר ודאות בנוגע לביטחונם ולמועד שבו יורשו לרדת לחוף. לדברי הארגון, התנאים עלולים לגבות מחיר כבד מבריאותם הגופנית והנפשית. "הצדדים לעימות צריכים לפעול בדחיפות כדי לאפשר מעבר בטוח ליורדי הים התקועים, כך שיוכלו להתפנות ולרדת מהספינות בבטחה, וכן להבטיח את העברתם של ציוד ומצרכים חיוניים", נמסר בהודעת האו"ם.
הסכנה לצוותים אינה תיאורטית. שני יורדי ים הודים נהרגו בשבוע שעבר בתקיפת כטב"ם באזור מצר הורמוז. ביוני תקפו כוחות אמריקניים, שפעלו לאכיפת המצור על נמלי איראן, ספינה שהפליגה תחת דגל פלאו. שלושה מלחים הודים נהרגו בתקיפה, שעוררה זעם בהודו.
גם ארגון הספנות הבינלאומי הזהיר השבוע כי התקיפות על אוניות מסחריות במצר מגבירות את הפחד ואת הלחץ הנפשי שחווים אלפי המלחים הנותרים. מזכ"ל הארגון, ארסניו דומינגס, קרא לצדדים לגלות איפוק מרבי ולהביא להפחתת ההסלמה, והדגיש כי יורדי ים אזרחיים שוב מוצבים בסכנה חמורה.
יותר מ-20 אלף לכודים ל-6,000 שנותרו מאחור
המשבר החל עם פרוץ המלחמה וההגבלות שהוטלו על תנועת ספינות במצר הורמוז, המעבר הימי היחיד המחבר את המפרץ הפרסי לים הפתוח. מאות ספינות הטילו עוגן והפסיקו את תנועתן מחשש לפגיעת טילים, כטב"מים, מוקשים ימיים או ירי מכלי שיט צבאיים.
באפריל העריך ארגון העבודה הבינלאומי כי כ-20 אלף יורדי ים היו תקועים במצר הורמוז ובסביבתו. הארגון הזהיר כבר אז מפגיעה בזכויותיהם וקרא למדינות, לבעלי הספינות ולחברות המפעילות אותן להבטיח להם מזון, טיפול רפואי, תקשורת עם משפחותיהם ואפשרות לחזור למדינות מוצאם.
בתחילת יוני עדיין היו כ-20 אלף מלחים לכודים על כלי שיט במפרץ. דומינגס אמר אז כי לא ניתן להתחיל בפינוי רחב ללא ערבויות ביטחוניות, משום שהסיכון להעברת הספינות והצוותים דרך המצר נותר גבוה מדי. לפי נתוני הארגון, לפחות 11 יורדי ים כבר נהרגו באזור עד אותו שלב של המלחמה.
המספר ירד בהדרגה לאחר שחלק מהספינות הצליחו לצאת, צוותים פונו ואנשי ים הוחזרו למדינותיהם. ואולם, כמעט 6,000 בני אדם נותרו באזור גם לאחר ניסיונות הפינוי - חלקם משום שספינותיהם אינן מסוגלות להפליג, אחרים משום שאין גורם שמוכן לשאת בעלויות החילוץ והחזרה הביתה.
מבצע הפינוי יצא לדרך - ונעצר
במהלך הפסקת האש בחודש שעבר החל ארגון הספנות הבינלאומי להוציא לפועל תוכנית לפינוי מאות ספינות וכ-11 אלף יורדי ים דרך מצר הורמוז. המבצע גובש במשך חודשים וכלל תיאום עם איראן, עומאן, ארצות הברית, מדינות נוספות באזור וחברות הספנות.
הספינות היו אמורות לעבור בהדרגה בשני נתיבים זמניים - אחד בצדו הצפוני של המצר ואחד בצדו הדרומי - לאחר קבלת ערבויות ביטחוניות ותיאום מועד מעבר נפרד לכל כלי שיט. הנתיבים הרגילים נחשבו מסוכנים בשל החשש ממוקשים, מתקפות ועומס של ספינות המבקשות לצאת בעת ובעונה אחת.
אולם מבצע הפינוי הושעה ב-25 ביוני, לאחר שספינה הותקפה במפרץ עומאן. אף שכלי השיט שנפגע לא היה חלק רשמי מהמבצע, התקיפה המחישה כי אין אפשרות להבטיח את שלומם של הצוותים והספינות. תוכנית הפינוי נותרה מאז מוקפאת.
קריסת הפסקת האש וחידוש התקיפות במצר הורמוז הפכו את חידוש המבצע למורכב עוד יותר. בחלק מהימים ירד מספר הספינות שעוברות במצר מכ-30 ביום לשמונה בלבד, והחשש בקרב אנשי הצוות גבר בעקבות פגיעות חוזרות באוניות מסחריות.
יורדי הים נלכדו לא רק בשל הסכנה הביטחונית, אלא גם בשל המבנה המורכב של תעשיית הספנות. ספינה עשויה להיות בבעלות חברה הרשומה במדינה אחת, להפליג תחת דגל של מדינה אחרת, להיות מופעלת בידי חברה שלישית ולהעסיק צוות שגויס במדינות נוספות.
כאשר בעל הספינה מפסיק לשלם שכר, לספק מזון ודלק או לממן את החזרת הצוות הביתה, האחריות עלולה לעבור בין החברות, המבטחים, מדינת הדגל ומדינת הנמל. המלחים נותרים בינתיים על הסיפון, לעיתים גם לאחר שחוזי העבודה שלהם הסתיימו.
חלק מהצוותים נמצאים בלב ים ואינם יכולים לרדת לחוף. אחרים עוגנים בנמלים איראניים, אך אינם יכולים לעזוב ללא אישורים, אשרות, תחבורה יבשתית וטיסות. במקרים שבהם החברה המעסיקה נעלמה או חדלה לתפקד, אין גם מי שיממן את הנסיעה הביתה.
דיווחים מהאזור תיארו צוותים שחיו במשך שבועות לצד פיצוצים ותקיפות, נאלצו להיכנס לאזורים ממוגנים בספינות והתמודדו עם קשיים בחידוש מלאי המזון והמים. חלקם דיווחו גם על שיבושים בתקשורת עם משפחותיהם ועל פחד גובר מפגיעה ישירה בכלי השיט.
הדרישה: מסדרון בטוח ואספקה מיידית
האו"ם וארגוני הספנות דורשים מכל הצדדים להעניק ערבויות מפורשות שלא לתקוף ספינות המשתתפות בפינוי, ולחדש את המסדרון הימי הבטוח דרך מצר הורמוז.
במקביל הם קוראים לאפשר פינוי מיידי של חולים, פצועים ומלחים שחוזיהם הסתיימו; להעביר לספינות מזון, מים, תרופות ודלק; להבטיח תקשורת עם המשפחות; ולמנוע מחברות לכפות על צוותים להפליג באזורי לחימה בניגוד לרצונם.
ארגון העבודה הבינלאומי הדגיש כי על בעלי הספינות לשלם את שכרם של אנשי הצוות ולממן את החזרתם הביתה. במקרים שבהם הבעלים אינם ממלאים את חובותיהם, נדרשות מדינות הדגל והנמל להתערב.
אך כל עוד התקיפות נמשכות ואין הסכמה בין הצדדים על מעבר מוגן, כמעט 6,000 יורדי הים נותרים לכודים בין המלחמה לבין מערכת מסחרית ומשפטית שאינה מצליחה להחזיר אותם הביתה.