המקומות המסתוריים בעולם שכף רגל אדם טרם דרכה בהם

האנושות הגיעה לקוטב הצפוני, כבשה את פסגת האוורסט, צללה לנקודה העמוקה ביותר באוקיינוס ושלחה רכבי מחקר לכוכבי לכת אחרים. ובכל זאת, על כדור הארץ נותרו מספר מקומות שכף רגל אנושית ככל הנראה מעולם לא דרכה בהם.

חלקם מסתתרים בלב יערות עבותים, אחרים נמצאים מתחת לשכבות קרח או במעמקי מערות מוצפות. יש גם פסגות שהמטפסים היו יכולים לנסות לכבוש, אך הן נותרו בתוליות משום שהן נחשבות קדושות והטיפוס עליהן נאסר.

כמובן, כמעט בלתי אפשרי להוכיח שאף אדם לא הגיע מעולם לנקודה כלשהי. ייתכן שקהילות מקומיות עברו באזורים שאינם מופיעים בתיעוד המערבי, ובחלק מהמקומות הגיעו חוקרים רק לאזורים הנגישים יותר. עם זאת, עדיין מדובר במרחבים עצומים, פסגות ומעברים תת-קרקעיים שנותרו ברובם בלתי ממופים - ובחלקם לא תועדה מעולם נוכחות אנושית.

במערב אנטארקטיקה משתרע מרחב קפוא בגודל בלתי נתפס, שאף מדינה אינה תובעת עליו ריבונות. ארץ מרי בירד משתרעת על פני כ-1.61 מיליון קמ"ר - שטח הגדול בערך פי 75 משטחה של ישראל.

כ-99.6% מהאזור עדיין נחשבים לשטח פראי ובתולי שכמעט לא הושפע מפעילות אנושית. בשל ממדיו העצומים, הקור הקיצוני והקושי להגיע אליו, חלקים נרחבים ממנו מעולם לא נחקרו מקרוב.

אלא שהאזור הנידח הזה רחוק מלהיות חסר חשיבות. בשוליו נמצא קרחון ת'ווייטס, אחד הקרחונים הפגיעים ביותר באנטארקטיקה ואחד ממוקדי המחקר החשובים ביותר להבנת עליית מפלס הים. בשנים האחרונות יצאו אליו משלחות מדעיות, אך חלקים נרחבים מארץ מרי בירד עדיין נותרו מחוץ להישג ידן.

בצפון הרחוק של מיאנמר (לשעבר בורמה), בין הגבולות עם הודו וסין, משתרע קומפלקס היערות הצפוני על פני יותר מ-30 אלף קמ"ר. זהו אחד מגושי היער הרציפים והבתוליים הגדולים שנותרו בדרום-מזרח אסיה.

הג'ונגל ההררי והסבוך נחשב לביתם של אלפי מינים של צמחים ובעלי חיים, שחלקם אינם קיימים בשום מקום אחר. האזור היה מבודד ודליל באוכלוסייה עוד קודם, אך הסכסוכים הפוליטיים והצבאיים במיאנמר הגבילו עוד יותר את כניסתם של חוקרים.

קהילות מקומיות חיות בחלקים מסוימים של היער, ולכן אי אפשר לטעון שהאזור כולו מעולם לא ראה אדם. עם זאת, במעמקי היער נמצאים שטחים עצומים שלא תועדו או נחקרו באופן מסודר, וייתכן שהם עדיין מסתירים מינים שאינם מוכרים למדע.

גנגקאר פואנסום מתנשא לגובה של 7,570 מטרים ונחשב להר הגבוה ביותר בעולם שאיש עדיין לא טיפס לפסגתו. תנאי מזג האוויר הקשים, המיקום המרוחק והמפות הלא מדויקות הפכו אותו לאתגר אדיר - אבל זו אינה הסיבה העיקרית לכך שהוא נותר בלתי מוכנע.

בבהוטן מאמינים שההרים הגבוהים הם משכנם של אלים ורוחות, ולכן הטיפוס עליהם נתפס כפגיעה במקום קדוש. כמה משלחות ניסו לטפס על ההר בשנות ה-80, אך אף אחת מהן לא הגיעה לפסגה.

ב-1994 אסרה ממשלת בהוטן לטפס על הרים שגובהם יותר מ-6,000 מטרים, מתוך כבוד לאמונות המקומיות. בהמשך נאסרה פעילות טיפוס ההרים במדינה לחלוטין. כך, בזמן שפסגות גבוהות ומסוכנות ממנו כבר נכבשו, גנגקאר פואנסום (שפירוש שמו הוא "הפסגה הלבנה של שלושת האחים הרוחניים") עשוי להישאר בתולי גם בעתיד.

מצ'אפוצ'ארה, המוכר גם בשם "הר זנב הדג" בזכות צורת פסגתו המחורצת, מתנשא לגובה של 6,993 מטרים מעל אזור השימור אנאפורנה שבצפון נפאל.

בעיני בני הגורונג המקומיים, ההר הוא מקום קדוש המזוהה עם האל שיווה, מהאלים המרכזיים בהינדואיזם. קדושתו היא הסיבה לכך שהפסגה נותרה כמעט לחלוטין ללא מגע אנושי.

ב-1957 קיבלה משלחת בריטית אישור חריג לטפס על ההר, בתנאי שלא תדרוך על הפסגה עצמה. המטפסים הגיעו למרחק של כ-150 מטרים ממנה ואז הסתובבו, בהתאם להבטחה שנתנו למלך נפאל. מאז לא ניתנו אישורים נוספים לטיפוס, והנקודה הגבוהה ביותר בהר נותרה בלתי נגועה.

לא כל פסגה בלתי מוכנעת נשמרה בגלל איסור דתי. הרי סומה רי וסומה רי 2, באזור המרוחק שבין פקיסטן לסין, פשוט קשים ומסוכנים כל כך לגישה, שאיש עדיין לא הצליח להגיע לפסגותיהם.

ההרים מתנשאים לגובה של 7,312 ו-7,302 מטרים בהתאמה. הטיפוס עליהם אינו אסור באופן רשמי, אך הדרך אליהם עוברת באזור רגיש מבחינה פוליטית, ללא כבישים, שבילים מוסדרים או מחנה בסיס קבוע.

גם מי שיצליח להגיע למרגלותיהם ייאלץ להתמודד עם קרחונים, בקיעים עמוקים ומדרונות המועדים למפולות שלגים. סומה רי נחשב לאחת הפסגות הגבוהות ביותר בעולם שעדיין מותר לנסות לטפס עליהן - אך איש לא עמד במשימה.

רכס ניינצ'נטנלה המזרחי משתרע לאורך כ-600 ק"מ וברוחב של כ-200 ק"מ, בקצה הדרום-מזרחי של רמת טיבט. לעיתים מכנים אותו "האלפים של טיבט", אך בניגוד לאלפים האירופיים, רוב הפסגות שבו עדיין לא נכבשו.

מתוך 164 פסגות המתנשאות לגובה של יותר מ-6,000 מטרים, 159 נותרו ללא טיפוס מתועד. המרחק מיישובים, תנאי מזג האוויר הקשים והגישה המורכבת הופכים את הרכס לאחד האזורים ההרריים הפחות נחקרים בעולם.

בשנים האחרונות החלו מטפסים מקומיים וכמה משלחות זרות לנסות מסלולים חדשים באזור. ועדיין, מי שמחפש פסגה שאיש לא דרך עליה לא יתקשה למצוא שם מועמדת.

הפסגות האחרונות שאיש לא כבש לא נמצאות כולן מעל פני הים. מתחת לקרח האוקיינוס הארקטי מסתתר רכס גאקל - שרשרת הרים געשית תת-ימית שאורכה כ-1,800 ק"מ.

הרכס נמצא בין הלוחות הטקטוניים של צפון אמריקה ואירואסיה ויורד לעומק של כמה קילומטרים מתחת לפני הים. מעליו משתרעת במשך רוב השנה שכבת קרח שהופכת את הגישה אליו למסובכת במיוחד.

משלחות מדעיות הצליחו לחקור נקודות מסוימות ברכס ואף לתעד נביעות הידרותרמיות ופעילות געשית. אלא שרק חלק זעיר ממנו נצפה מקרוב, ואזורים נרחבים לא נחקרו כלל. הקור, העומק, החשכה והקרח הופכים אותו לאחד המקומות הקשים ביותר למחקר על פני כדור הארץ.

וגם הרכס הזה הוא רק חלק מסיפור גדול בהרבה: רוב האוקיינוס העמוק עדיין לא נחקר ישירות, ומיפוי קרקעית הים אינו מעיד בהכרח שמישהו ראה מקרוב את מה שנמצא שם.

מתחת לחצי האי יוקטן שבמקסיקו מסתתר עולם של בולענים טבעיים, נהרות תת-קרקעיים ומערות גיר מוצפות. הבולענים האלה מכונים סנוטות, וחלקם נוצרו לאחר שמערכות מערות הוצפו לפני אלפי שנים.

באזור נמצאות אלפי סנוטות, אך רק מיעוט קטן מהן פתוח לביקורי מטיילים. גם במערכות שכבר נחקרו ממשיכים צוללני מערות לגלות מעברים חדשים, חדרים מוצפים ופתחים המובילים לרשתות תת-קרקעיות גדולות בהרבה מכפי שנדמה היה בתחילה.

חלק מהמערות שימשו את בני המאיה והכילו שרידים ארכאולוגיים, כך שלא כולן היו תמיד ריקות מאדם. אולם עמוק יותר, מעבר למעברים הצרים והמסוכנים, עשויים להימצא מאות קילומטרים של מערות שאיש מעולם לא ראה.

מערת סון דונג שבווייטנאם נחשבת למערה הטבעית הגדולה ביותר בעולם מבחינת נפח. החלקים שמופו משתרעים לאורך כמעט תשעה קילומטרים ונפחם הכולל מגיע לכ-38.5 מיליון מטרים מעוקבים.

הממדים שלה כה עצומים, שבתוכה התפתחה מערכת אקולוגית משלה הכוללת נהרות תת-קרקעיים, צמחייה ועננים הנוצרים בחלל המערה. אף שהמעבר המרכזי כבר נחקר ומבקרים מורשים נכנסים אליו במסגרת משלחות מוגבלות, מערכות המים וההסתעפויות הצדדיות עדיין לא מופו במלואן.

גם אחרי שנים של מחקר, חוקרי מערות ממשיכים לגלות בה חללים וקשרים אפשריים למערות סמוכות. סון דונג כבר אינה מקום שכף רגל אנושית מעולם לא דרכה בו - אך היא כה גדולה עד שייתכן מאוד שעמוק בתוכה עשויים להסתתר מעברים שאף אדם עדיין לא ראה.