"זה יקרה השנה": התחזית המלחיצה על הקרחון שעלול למחוק ערי חוף

קרחון ת'ווייטס הממוקם באנטארקטיקה הוא מפלצת קפואה ובלתי נתפסת בגודלה. עם שטח שווה ערך לבריטניה כולה, או פי שמונה משטחה של מדינת ישראל, מדובר באחד מגושי הקרח העצומים ביותר על פני כדור הארץ. אלא שבשנים האחרונות הוא זכה לכינוי המטריד "קרחון יום הדין", ולא בכדי. מדענים מעריכים כי קריסה מוחלטת שלו תוביל לעלייה של 65 סנטימטרים במפלס הים העולמי, תרחיש אימים שעלול להחריב קהילות חוף שלמות ולייצר הצפות חסרות תקדים בערים מרכזיות כמו ניו יורק, מיאמי, לונדון וסן פרנסיסקו.

כעת, חוקרים מתריעים כי "חומת המגן" המרכזית של הקרחון נמצאת על סף התרסקות. מדובר במדף הקרח המזרחי, מעין מחסום צף אדיר ממדים שמחובר לדופן הקרחון ובולם את זרימתו אל תוך הים הפתוח. עוביו של המחסום הזה מגיע ל-350 מטרים והוא משתרע על פני שטח של 1,500 קילומטרים רבועים - גודל המקביל בערך לשטחו של מטרופולין גוש דן כולו. אולם, מי האוקיינוס שמתחממים בקצב מדאיג מדקקים את החומה הזו מלמטה וגורמים למבנה שלה להפוך לשברירי במיוחד.

גיאופיזיקאי ימי בכיר בשם רוברט לארטר, המשמש כחוקר בסקר האנטארקטי הבריטי, מטיל כעת פצצה של ממש. לטענתו, ההתפרקות של מדף הקרח התומך צפויה להתרחש בוודאות גבוהה מאוד כבר במהלך השנה הנוכחית. בריאיון שהעניק למגזין המדעי Livescience, הוא הסביר כי החלק האחרון של מדף הקרח בחזית נמצא ממש על סף התפוררות, וכי למרות שלא ברור באיזו תצורה בדיוק הוא יישבר, התהליך עצמו מובטח. המצב כה חמור, עד שלארטר הודה כי המוסד המחקרי שלו כבר הכין הודעת פטירה רשמית למדף הקרח.

הגורם המרכזי לתהליך ההרסני הוא חדירה של מים חמים שזורמים מתחת לקרח. משלחת מחקר שקדחה לאחרונה דרך שכבת הקרח גילתה שהמים הללו מחלישים משמעותית את המבנה כולו. תמונות לוויין עדכניות חושפות קווי שבר חדשים שנפתחים בקצב הולך וגובר, במיוחד באזור שבו מדף הקרח הצף פוגש את סלע האם שמתחתיו. בין ינואר של שנת 2020 לינואר 2026, החוקרים מצאו שקצב הזרימה של מדף הקרח המזרחי שילש את עצמו ליותר מ-2,000 מטרים בשנה, ובחודשים האחרונים ההאצה הזו אף החריפה.

לארטר מסביר כי הזרמים החמים שמקורם במעמקי האוקיינוס הדרומי הם אלו שעושים את הנזק העיקרי, וכי שינויים במשטר הרוחות, הקשורים קשר הדוק למשבר האקלים, דוחפים אותם ישירות אל עבר היבשת הקפואה. לדבריו, גם אם האנושות תצליח באורח פלא להגיע לאפס פליטות פחמן עד שנת 2050, הקרחון הזה כבר חרץ את גורלו והשלכותיו בלתי נמנעות.

ההשפעה על ערי החוף צפויה להיות קטסטרופלית - עלייה של מטר או שניים במפלס הים תהפוך אירועי הצפה חמורים שמתרחשים פעם במאה שנה, לשגרה שנתית קבועה שתדרוש היערכות תשתיתית חסרת תקדים. מעבר לכך, אובדן הקרחון עלול לערער את היציבות של אזורים נוספים במדף הקרח המערבי של אנטארקטיקה, מה שעלול להוביל בסופו של דבר לעלייה בלתי נתפסת של יותר משלושה מטרים במפלס הים בטווח הרחוק.

למרות התחזיות הקודרות, יש גם קולות אחרים בקהילה המדעית שמבקשים לצנן מעט את הפאניקה. דוקטור דניאל גולדברג, מומחה למדפי קרח מאוניברסיטת אדינבורו, מסכים אמנם עם ההערכה שמדף הקרח המזרחי יקרוס השנה. בשיחה עם עיתון הדיילי מייל הוא ציין כי בתמונות הלוויין המקום כבר נראה כמו אוסף של קרחונים שפשוט צפים יחד במקרה. עם זאת, הוא טוען שההשפעה של הקריסה הזו על קרחון יום הדין השלם הוערכה יתר על המידה, ולא בטוח שהיא תוביל להאצה דרמטית של זרימתו אל הים.

גולדברג וצוותו ערכו ניסויים באמצעות מודלים ממוחשבים מתקדמים כדי לבחון מה יקרה אם יסירו לחלוטין את מדף הקרח הצף. התוצאות הראו הבדל זניח בלבד בהתפתחות הקרחון הראשי. לטענתו, המחסום המסוים הזה לא באמת מספק תמיכה קריטית כפי שנהוג לחשוב, ולכן ההסרה שלו לא תזעזע את המערכת כולה באופן מיידי.

למרות הכל, הוא מודה שקרחון ת'ווייטס הוא אחד הקשים ביותר למידול מדויק, ולכן קשה מאוד לקבוע מתי בדיוק, או אם בכלל, המפלצת הקפואה הזו תקרוס לחלוטין.