סא"ל א' נחשף לאחד השלבים האינטימיים והרגישים ביותר של יחידת המסתערבים כבר בשבועות הראשונים לתפקידו, כשאישר תוכנית פעולה רגישה בלב שכם, במרחב שורץ מחבלים חמושים. במסגרת נוהל הקרב, הלוחמים עוברים לאחר מכן לשלב שבו הם יושבים במתחם הסגור בתוך היחידה; חלקם מעשנים נרגילה, חלקם מכינים קפה בוץ שחור, ומיד לאחר מכן הם עולים אל כלי הרכב המסוערבים - כל אחד בלבוש שנבחר עבורו מראש בקפידה, כולל סגנון הגילוח של הזקן והתספורת, כאשר חלקם אף יזדקקו לתחפושת.
"יש זמן בנסיעה עד שנגיע אל היעד. אני מנסה לנהל עם אחד מהם שיחה ברכב, אבל הוא לא עונה", סיפר מפקד יחידת דובדבן. "הוא כבר לא הלוחם שפגשתי בנוהל הקרב, הוא כבר בתוך הדמות של הפלסטיני. התחלת את הפעילות? אתה אדם אחר. כאן אני מבין את גודל חרדת הקודש שלהם למקצוע המסתערב. זה לא איזה לוחם שיודע קצת שפה ומתחפש - זה מקצוע מטורף והם מקפידים על כל פרט".
את השלב הזה מכנים גדולי המסתערבים "לחְדָה", או בעברית: "רגע האמת". זוהי אינה עוד יחידת זמן, אלא הרגע המדויק שבו הלוחם עובר מדמותו כלוחם צה"ל לדמות המסתערב החי על הקצה המסוכן ביותר.
ככל שמתקרבים לרגע האמת, כל החושים מתחדדים. המסתערבים מכנים בערבית את השלב הזה "חַד", ובתרגום לעברית ה"סף": אותו גבול דק המפריד בין מצב ההסתערבות השקט לבין הרגע האלים שבו יידרשו לעצור את המבוקש הבכיר או לחסל אותו ולהיעלם, רגע אחד לפני הנפילה למים הסוערים.
המכונית עוברת מחסומים ועיניים בוחנות מכל עבר, והכוח כבר מגיע אל האזור הצפוף והומה האדם. לשלב הזה קוראים "נֻקְטַת אִנְפִגַ'אר", או בתרגום לעברית: "נקודת פיצוץ" - אותה נקודת זמן שבה המצב המתוח והשקט עובר לשלב הגלוי, שעלול להיות רועש ואלים מאוד, שניות ספורות אחרי שמפקד צוות המסתערבים אומר את המילה "פעל" והכוח חוצה את הקו.
"זה לא קורה לך הרבה בחיים שרק אתה רואה סיטואציה מסוימת, ורק אתה יודע שעוד חמש עשרה שניות הולך להיות פה איזה 'קרייסס'", תיאר סא"ל א' את עולם המסתערבים שראה מול עיניו פעם אחר פעם. "זאת אומרת, אתה רואה אותה עם הטלפון, אותה שותה קפה, אתה רואה את ההוא מוכר פלאפל, אתה שומע את כל המערך שנייה מסתדר, ואתה יודע שלאף אחד כאן אין מושג שעוד חמש עשרה שניות הוא הולך לשלוף אקדח, זה הולך לשלוף נשק, והבן אדם מולך - אותו הולכים לקחת ולעצור, והולכת להיות פה דרמה. זה כאילו לראות את העתיד בהקשר הזה".
על המילה "פעל", הקצרה אך העוצמתית כל כך, הנאמרת בזמן שהכוח מוקף ב-360 מעלות של סיכון קטלני - אחראי מפקד צוות המסתערבים או מפקד הפלגה.
"מדובר בלוחם שגדל ביחידה, עשה את כל המסלול שלו כלוחם ואת ההכשרה שלו כמסתערב, אותר כמנהיג ומפקד בתוך המסתערבים, וממשיך אחר כך בציר הפיקודי כקצין. אתה מבין שיש כאלה בודדים", הסביר סא"ל א'. תוך כדי השיחה, הוא הצביע על האתגרים הניצבים בפני המסתערבים במרחב שמשתנה תרבותית במהירות, בין היתר בשל השימוש של הדור הצעיר ברשתות חברתיות כמו טיקטוק, אינסטגרם, פייסבוק וכו'.
"כשאתה בא לרמאללה ואתה מסתובב בעיר, הולך לקניון, אתה תשמע בין החנויות לא מעט אנשים שמדברים אנגלית. מה קרה? סטטוס, מעמד. 'אני פלסטיני, אני גר ברמאללה, אבל אני בא למוכר ומדבר איתו באנגלית'. עכשיו, אם אתה כמסתערב לא מבין את הסיטואציה התרבותית הזו, זה ייראה לך מאוד מוזר. לך ל'קניון אייקון' ברמאללה, נשים כמעט ולא מדברות שם בערבית, אלא באנגלית. יש גם מילים שלא משתמשים בהן כבר בערבית; למשל 'מזגן' - לא יגידו אותה בערבית או באנגלית, אלא בעברית. למה? סגנון מקומי", סיפר מפקד דובדבן, ושיבח את המורים והיועצים של המסתערבים ביחידה: "חייבים כל הזמן ללמוד את הטרנדים, את התרבות ואת הלך הרוח. יונקים את המידע הזה לא רק מהרשתות. יש לנו גוף מודיעיני, פנים-יחידתי, מאוד מאוד קדוש, שכל העולם שלו מוכוון לזה".
לכן, בגלל גיוון המשימות המסוערבות באזורי הסיכון הגבוה והיקפן בכל רחבי יהודה ושומרון - כשכל מרחב דורש את התאמותיו המדויקות - הוחלט להקים פלגת ניוד המתמחה בסוגי כלי רכב שונים ומהירים.
בביקור האחרון של מפקד זרוע היבשה, האלוף נדב לוטן, בבסיס היחידה, אמר לו סא"ל א': "חוץ ממסוק בלק-הוק פה במנחת וכלב עוקץ, שאגב, היה פה לפני המלחמה, 217 (יחידת דובדבן) מביאים הכול. אז אין לי מטוס קרב, אבל יש לי רחפנים מתפוצצים ומטילים שיודעים לעשות נזק בלתי רגיל. עם כל הכבוד ליחידת הניוד 551, יש לנו פלגת ניוד ונהגי ניוד מעולים שנוהגים על כל סוגי הרכבים; בתחבולה, מסוערבים ורועשים, בלילה וביום. זה כולל היטמעות ארוכה בשטח, ויכולות צליפה, פריצה, סריקה ואיסוף ייחודי. יש לנו צוות איסוף שיודע לעקוב אחרי מטרות, לצפות על יעדים ולתת מידע לפני המבצע, והם אלו שיבנו את תיק המודיעין על היעד. כדי לבנות את התיק כמו שצריך, אתה נטמע בשטח קרוב מאוד, בשטח אורבני. יש לנו מגוון יכולות: אני יכול לשלוח לוחם עכשיו שייתן עין והוא נטמע באוכלוסייה לחלוטין, ואני יכול לשלוח רחפן עם לוחמים מתוך השטח בצורה כזאת או אחרת, כשהם לא בהכרח רגליים. היחידה פיתחה עצמאות עוד לפני המלחמה, וזה התעצם במהלכה".
באגף המבצעים במטכ"ל מכנים את יחידת המסתערבים "דובדבן 2.0", בשל קפיצת המדרגה המשמעותית שעברה בשנים האחרונות והגמישות שהיא מעניקה לצה"ל בפעילות בכלל הזירות, ובהן לבנון ורצועת עזה. "דובדבן מאוד גמישה כי יש לה המון שכל, היא יודעת לעשות השתנות למול תמונת המצב", הסביר סא"ל א', שהשבוע סיים את תפקידו ונערך לתפקידו הבא כמפקד חטיבת מילואים. "הונח דגש על כל המרכיבים של הפעולה. אפילו צוות הפריצה שלנו קיבל כלים חדשים במתארים מאוד מורכבים שמצריכים פיצוצים מאוד מיוחדים; מצד אחד שומרים על טווחי בטיחות, ומצד שני מקצרים את דרך הפעולה".
מבחינתו של סא"ל א', התפיסה המבצעית החדשה אינה רק תיאוריה, אלא תוצר של מציאות מדממת. רק חודשים ספורים לפני ה-7 באוקטובר, כמג"ד 202, הוא כמעט נהרג לאחר שספג קליע מירי של מחבל במהלך פעילות מבצעית בכפר דיר אל-חטב, מזרחית לשכם. רסיסי קליע פגעו בפניו, ואחד מהם חדר ללסת והפיל אותו אל הקרקע. הוא לא הספיק להשתקם ולנוח: בבוקר השבעה באוקטובר הוא כבר היה בשטח, כשהוא מפקד על גדוד 202 בקרבות הבלימה הקשים והמורכבים, עם עשרות היתקלויות בקיבוץ כפר עזה ובקיבוץ בארי, ובסריקות בחוף זיקים. מאוחר יותר לחם בתמרון הקרקעי לאורך כל רצועת עזה, כולל במבצע ארנון לשחרור החטופים. הניסיון המצטבר שלו מהעבר בסיירת צנחנים ובפלוגת החה"ן האדומה, דרך הפציעה ועד הלחימה העזה בקיבוצי העוטף, הוא זה שעיצב את הגישה הבלתי מתפשרת שלו בפיקוד על היחידה המסוערבת.
בנובמבר 2024, במסגרת מבצע "חיצי הצפון", הוטלה יחידת דובדבן במלואה לכיבוש חלקים מהכפר השיעי טלוסה שבנפת מרג' עיון בדרום לבנון, תחת חטיבת הקומנדו, וזאת על מנת לאפשר את כניסתן של יחידות מגלן ואגוז לוואדי הסלוקי - שמונה שנים אחרי ההחלטה של הרמטכ"ל דאז, גדי איזנקוט, לאגד את היחידות המובחרות תחת חטיבת קומנדו אחת כדי לרכז כוח מובחר למשימות מורכבות. בפעם השנייה פעלה יחידת דובדבן ברצועת עזה באוגוסט 2025, שוב תחת חטיבת הקומנדו, במסגרת מבצע "מרכבות גדעון ב'" בהתקפה על מחנה הפליטים שאטי במשך שלושה שבועות, כולל מהלך להחזרת אחרוני החטופים.
סא"ל א' לא מייפה את המציאות, ומספר שהכניסה של דובדבן ללב התמרון היבשתי במלחמה לא הייתה מובנת מאליה, כשברקע הועלו ספקות מצד מפקדי האוגדות והאלופים. עבור חלק מהמפקדים הבכירים, השילוב של דובדבן במתארים מורכבים מחוץ לאיו"ש, אותה הם מכירים כמו את כף ידם, הציב אתגר תפיסתי. אך לאט, בסבלנות חריגה ובזכות שרשרת של מבצעים מוצלחים, הפכו הספקות לביטחון מלא ביכולת של היחידה להביא פתרונות יצירתיים לכל זירה.
"מתי הרגשתי את זה? כשנכנסתי עם היחידה לקרב התקפה לילי, עם טנקים, אחרי נוהל קרב של איזה שבוע. הלוחמים יודעים להביא את כל היכולות שלהם בהשתנות מאוד מאוד מהירה לתאי שטח שונים", אמר סא"ל א'. "והם עושים את זה בסטנדרט מאוד גבוה. זה לא משנה אם הלוחם פורק עכשיו מרכב מסוערב באיו"ש ונדרש לדיוק מקסימלי, לבין תמרון שהוא טיפה יותר גס".
"חומת מגן על סטרואידים"
למפקדי היחידה המסוערבת חשוב להדגיש כי הם לא הורידו לרגע את הרגל מדוושת הגז בכל מה שקשור לסיכול הטרור באוגדת יו"ש. רק בשנה האחרונה ביצעו לוחמי היחידה 270 מבצעים, שבהם סיכלו 350 מחבלים ביו"ש לבדה (בזירת המלחמה חיסלו עוד 22 מחבלים בשנת 2025, כולל הבאתם לישראל לצורכי מיקוח).
"הרבה מספרים על 'חומת מגן', אבל מה שאנחנו עשינו במחנות הפליטים באיו"ש זו חומת מגן המודרנית, אבל על סטרואידים", סיפר מפקד דובדבן. "אני אתן לך את הדוגמה הכי פשוטה: לפני כיבוש מחנות הפליטים, אנחנו שוברים את הראש על איך לעשות מבצע צבעוני (מסוערב) על יעד פח"ע חמוש שנמצא בלב המחנה. בדרך למחנה יש מטעני גחון המוטמנים בצירים, ואתה יודע שמהרגע שהקערה תתהפך ותעבור ממצב של מסוערב לירוק (על מדי צה"ל) - תיפתח עליך אש. היו לנו עשרות מבצעים כאלה לפני שכבשנו את מחנות הפליטים, ותוסיף לזה חמושים שמסתובבים חופשי ברחוב.
תעשה לזה קופי-פייסט למרחב טול-כרם ולקסבה בשכם - זה היה המצב המבצעי. למהלכים האלה קראנו 'מכות פתיחה לכיבוש המחנות'; הסיערוב היה אקט הפתיחה, ומיד לאחריו הגיע האקט היותר רועש, של הרבה כוחות שנכנסים פנימה בצורה גלויה ולמעשה נלחמים מבית לבית. עשינו את זה במחנות הפליטים בג'נין, בטול-כרם ובנור א-שמס, תחת הרבה מטענים והרבה היתקלויות. והיום? מחנות הפליטים הללו ריקים מאדם. פירקת להם את הבסיס, פירקת להם את המועדון ואת המרכז שבו הם היו מגייסים פעילים, ופירקנו להם את מעבדות הנפץ והנשק. הרגנו מאות מחבלים, בכירים וזוטרים, בסדר גודל של חודשיים".
ומה עם תהלוכות חמושים באיו"ש?
"לא קיים, הרגנו את כולם. ראיתי באחת הקבוצות של הפלסטינים בטלגרם תמונה של מחנה הפליטים ג'נין מלא בחמושים. שלחתי את התמונה לקמ"ן שלי; מתוך 25 אנשים שהופיעו בתמונה, הוא סימן לי עיגול סביב אחד וכתב לי: 'הוא חצי נכה ועצור אצל המנגנונים'. אחר כך הוא שלח לי עוד הודעה, שבה ציין שרואים מאחוריהם בכרזה את זכריא זביידי שגם הוא בחיים, אבל כל השאר מתים".
יש סרטונים שפלסטינים מצלמים את הפעולות שלכם ומעלים לרשת.
"אנחנו ערים לזה ומודעים לכך מאוד. עבורנו זה חומר ללמידה שעוזר לי מאוד בתחקורים של היחידה. אם צילמו אותי היום, זה לא איך שאני אבוא מחר".
רף מבצעים לסיכול זה דבר אחד, אבל מה קורה אם אבו מאזן מת בפתאומיות ומתחילה התפוררות ברשות הפלסטינית, המובילה להתנגשות בין חמושים כשהמרחק משם ליישובים קצר?
"יש יעדים שאתה לא יכול להביא אותם בשום בצורה אחרת למעט הסתערבות. אם אותו יעד רק שומע שיש איזה איסוף של ארבעה ג'יפים במרחב מסוים, הוא מעיף את הטלפון שלו ועובר למערה. לך תמצא אותו. מצד שני, יש ערך רב גם בפעולות הגדולות. תחשוב על מה שעשינו בכיבוש המחנות; זה גיים צ'יינג'ר פסיכי. מפקד יחידה מבין בסוף היטב מה יש לו ביד, והוא זה שמכתיב את הקצב".
העומס על היחידה גדול, במיוחד בגלל המלחמה.
"יש תקופות, תלוי בעומס ובסוג המבצעים, שבהן אתה יכול לרוץ במקביל לכמה גופים כמו הימ"מ והשב"כ, או להפעיל כמה כוחות במקביל. עשינו כבר מבצעים של 13 יעדים בלילה אחד במרחב מסוים. מצד שני, יש מבצעים שהם בריכוז מאמץ יחידתי - אתה מביא את כל היכולות פנימה ומתנפל על משהו בצורה מאוד מאוד מרוכזת".
מה קורה אם המחבל בורח? עד לאן ירוץ המסתערב אחריו?
"גם אם הוא בורח, היחידה תהיה עליו. בסופו של דבר אתה מנהל את הפעולות גם בצורה אינטליגנטית; זה לא נקרא לוותר, זה להבין שאתה חי במזרח התיכון, ולנו יש זיכרון ארוך והרבה מאוד יכולות. צריך סבלנות".
"עד לכיבוש המחנות - הסכנה הייתה דרמטית במיוחד"
ישנן הברחות של אמצעי לחימה גם לאיו"ש, והסיכון הולך וגדל. איך אתם מרגישים עם זה?
"המקצוע שלנו הוא מקצוע מסוכן, והשטח הוא שטח מאיים, אבל אני יודע להגיד לך שהסכנה הייתה דרמטית במיוחד עד לכיבוש המחנות. עלינו על מטענים, וירו עלינו כמויות רציניות מאוד של אמצעי לחימה. חצי שנה אחורה השטח עוד היה נראה אחרת לחלוטין; היום אנחנו לא חווים אש או ירי בזמן פעילות מבצעית. המתח הנוכחי שלנו נובע בעיקר ממה שאנחנו לא מכירים, או ממבצע שצריך לצאת אל הפועל תוך דקות בודדות אל רחוב שהמבוקש מכיר היטב".
יש לך דוגמה לכך?
"עשינו פעילות סופר-משמעותית בעיניי: הצבנו לעצמנו יעד לסכל מחבלים שמסתובבים חופשי כשיש להם דם על הידיים". פעלנו נגד המחבל שרצח את שלושת השוטרים ב-1 בספטמבר 2024 בתרקומיא. מבחינתי, זה מבצע שמביא לידי ביטוי את כל היכולות של היחידה כשלם מבצעי אחד.
באותו יום יצאנו בכלל ממבצע מסוערב אחר במרחב מנשה, שבו עצרנו אדם שהיה קשור לפעילות שונה לחלוטין. ביחד עם השב"כ והלוחמים שלנו התבצע בשטח תחקור, ופתאום הרגשנו שיש לנו קצה חוט שקשור בכלל למחבל הזה. תוך שעה בערך עברנו ממצב של פעילות 'צבעונית' (מסוערבת), הקפצנו את כל הרכבים הממוגנים מהיחידה והתארגנו אחרת, כי הבנו שהסייען הזה מצביע לנו על מרחב שצריך להגיע אליו דרך השטח.
הבית שבו הסתתר המחבל הוא מבנה מבודד מאוד בהרים. לא יכולנו להגיע אליו בצורה מסוערבת כי זה מקום מאוד אינטימי, ולכן היינו חייבים להגיע בצורה רכובה, מהירה מאוד, חשוכה וממוגנת, מתוך הנחה שהמחבל חמוש. הפלגה עלתה על הרכבים תוך שעה, זמן קצר מאוד, ויצאה בציר תנועה מהיר במיוחד. הלוחמים סגרו על המבנה, פתחו שם בנוהל 'סיר לחץ', ובסופו של דבר הרגו את המחבל שנשאר בתוך הבית. הוא היה חמוש במטענים, ברובה M-16, ברובה קרלו ובמחסניות, והיה מוכן למות; הוא פתח עלינו באש ופגע ברכבים. במהלך המבצע היה לנו גם מסוק קרב באוויר ושיגרנו טילים. זו הייתה דוגמה ומופת לאיך היחידה מביאה את כל היכולות שלה לידי ביטוי".
איך אתה רואה את יחידת דובדבן בעתיד?
"מביאה את כל היכולות שלה, כולל ה'צבעוניות' (הפעילות המסוערבת), לידי ביטוי בכל גזרות הלחימה. אני חושב שיש ליחידה עוד כושר, ואני חושב שעברנו את מחסום הפחד. אפרופו מבצע 'פירות טרופיים' (כניסת הכוח המיוחד שפעל בשנת 2018 ונחשף בחאן יונס, כשהוא מלווה, לפי פרסומים ברצועת עזה, בלוחמת מסוערבת, במבצע שבו נחשף הכוח וסא"ל מחמוד ח'יר אל-דין נהרג) - דובדבן יודעת לעשות היום הכול. דובדבן צריכה לגדול, ללא ספק".
יש לוחמות ביחידת דובדבן?
ביקשו ביחידה לא להתייחס לכך.
מה הלקח שלך כמפקד ממה שקרה ב-7 באוקטובר?
"הלקח הכי גדול שלנו, בעיניי, הוא הכשירות והמוכנות לכל דבר. ברמה האסטרטגית, אני אומר לך משהו שאני באמת מאמין בו: כשאני גדלתי כמ"פ או כמג"ד, תמיד הסתכלנו הרבה למעלה. כשאני הייתי מ"פ, היה בא אלוף ואומר לך: 'זאת הערכת המצב, ככה זה הולך להיראות וזה מה שיהיה'. אתה היית מסתכל ואומר 'פקודות עבור, כן'. בשבעה באוקטובר, מתת-אלוף ומעלה כולם הסתכלו למטה, ביקשו ממך פתרונות ושאלו אותך: 'איך אתה רואה את המצב? מה אתה חושב? מה אתה אומר?'. משהו התהפך, סימני הקריאה וההחלטיות.
מג"ד יודע היום להביא שלם מבצעי, מג"ד יודע כבר לכבוש מרחב. אני חושב שהדור שלנו הוא דור אחר. זאת אומרת, אני מאוד מקווה שהמג"דים של השבעה באוקטובר ירצו להמשיך בצבא. אני ממשיך מכאן לתפקיד מח"ט מילואים, חרף המחירים המאוד כבדים שכולנו שילמנו, הן ברמה האישית והן ברמה הנפשית, בשלוש השנים האחרונות. זהו דור שיהיה אמון על העיצוב של תפיסת הביטחון של צה"ל שנים קדימה בגלל מה שחווינו ואכלנו. אנשים חווים המון מורכבויות, ולא כולם רוצים להמשיך, לצערי הרב".