ארכיאולוגים במצרים חשפו אוסף נדיר של חפצי קבורה בעיר הליופוליס הקדומה, אחת הערים הדתיות החשובות ביותר במצרים העתיקה - וגם מקום שמוכר לקוראי התנ"ך בשם אחר: און. בספר בראשית היא מופיעה כחלק מסיפור עלייתו של יוסף לגדולה במצרים, כאשר פרעה נותן לו לאישה את אסנת, בתו של פוטי פרע, כהן און.
הממצא החדש התגלה באתר קבר פנהסי שבאזור עין שמס, בצפון-מזרח קהיר של ימינו. לפי משרד התיירות והעתיקות המצרי, מדובר באוסף כמעט שלם של חפצי קבורה - הראשון מסוגו שנמצא באזור הזה - והוא נחשף מתחת למבנה קבורה מלבני בוץ שבו נמצאו גם שרידי אדם.
הרשויות במצרים לא פרסמו תאריך מדויק לתקופה ממנה החפצים עצמם, אך אזור הקבורה בהליופוליס שימש לאורך תקופות שונות, מהתקופה המאוחרת של מצרים העתיקה ועד התקופה הנוצרית. הממצא החדש מצטרף לשכבות ההיסטוריה של עיר שהייתה מרכז דתי מצרי חשוב, וגם נקודת חיבור נדירה בין מצרים העתיקה לעולם התנ"ך.
העיר המצרית שנכנסה לתנ"ך
הליופוליס הייתה אחד המרכזים הדתיים העתיקים והחשובים של מצרים, ובעת העתיקה נודעה בעיקר כמרכז פולחן לאל השמש רע. שרידיה נמצאים כיום בתחומי עין שמס ואל-מטריה בקהיר, באזור שבו נותרו עדויות למקדשים, כתובות ומבני קבורה מתקופות שונות.
השם הליופוליס הוא השם היווני של העיר, שמשמעותו "עיר השמש". שמה המצרי הקדום של העיר היה אַנוּ ובתנ"ך, כאמור, היא מזוהה עם אוֹן. האזכור הבולט ביותר שלה מופיע בספר בראשית, כאשר יוסף מקבל מפרעה שם מצרי (צָפְנַת פַּעְנֵחַ), מעמד בכיר בממלכה ואישה ממשפחה כהנית מקומית: אסנת בת פוטי פרע כהן און. עבור הסיפור המקראי, זו לא רק כתובת גאוגרפית, אלא סימן להשתלבותו של יוסף בלב האליטה המצרית.
העיר נקשרת גם לאזכורים מקראיים נוספים של מרכזי פולחן מצריים. בספר ירמיהו מופיע "בית שמש אשר בארץ מצרים", המזוהה במסורת ובמחקר עם הליופוליס ובספר ישעיהו היא נזכרת בשם "עיר ההרס", שפירושו עיר השמש.
עוד בנושא
חוקרים במצרים חשפו פסל ענק שקשור לאחד הסיפורים הגדולים בתנ"ך
הסוד נחשף: המלך שהפיץ את השמועה שהפילה עיר מצרית
עגילים, חרפושיות וקמעות לקבר
האוסף, שנמצא מתחת לקבר מלבני בוץ שבו אותרו שרידי אדם, כולל פריטים שמזוהים היטב עם עולם הקבורה המצרי: מראה מנחושת, שני כלי בהט לאיפור עיניים עם מכסים ושאריות חומר בתוכם, כלי נוסף מאובסידיאן שחור, שני כלי פיאנס בגוון תכלת, חרפושיות עם כתובות, קמעות ותכשיטים.
פיאנס מצרי הוא חומר קרמי מזוגג שהיה נפוץ מאוד בעת העתיקה, והצבע הכחול-ירקרק שלו הפך לאחד הסימנים המזוהים עם אמנות הקבורה והפולחן במצרים. אחד מכלי הפיאנס שנחשפו הכיל שש חרפושיות סמליות עם כתובות חרותות, כאשר שתיים מהן היו משובצות או ממוסגרות במתכת צהובה שלפי ההערכה עשויה להיות זהב.
לצד החרפושיות נמצאו גם קמעות בצורות שונות, בהם קמע בדמות ברווז וקמע בצורת כתר אתף - כתר המזוהה עם אוסיריס, אל המתים במיתולוגיה המצרית. עוד נמצאו ארבע אבנים דקורטיביות, בהן שתי אבנים שלפי ההערכה עשויות להיות אגת, וכן אבן ורודה-אדמדמה המשובצת במסגרת מתכת צהובה, ואבן נוספת בגוון ירוק-כחול.
בין הפריטים הבולטים נמצאו גם חמישה זוגות עגילים ממתכת צהובה, בגדלים שונים, שלפי הארכיאולוגים עשויים להיות מזהב. קוטרם נע בין כ-1.5 ל-2.5 סנטימטרים. אלה פריטים קטנים, אבל בהקשר קבורה הם מספרים לא מעט: על מעמד, על טקסים, על תפיסת הגוף לאחר המוות ועל מה שאנשים במצרים העתיקה חשבו שראוי לקחת אל הקבר.
הכינוי "מטמון" עלול לגרום לכם לדמיין תיבה מלאה בזהב, אבל הממצא הזה מעניין דווקא בגלל ההקשר שבו נמצא. לא מדובר רק בחפצים יפים, אלא באוסף כמעט שלם שנחשף בתוך מרחב קבורה ברור. חפצי איפור, מראה, תכשיטים וקמעות לא היו רק קישוטים: בעולם המצרי העתיק הם ליוו את המתים כחלק ממערכת אמונות מפותחת על הגוף, הזהות והחיים שלאחר המוות.
שר התיירות והעתיקות של מצרים, שריף פתחי, אמר כי הממצאים עשויים לספק תמונה עמוקה יותר של חיי היומיום ושל מנהגי הקבורה באזור לאורך תקופות היסטוריות שונות. במילים אחרות, החשיבות אינה רק בשאלה אם מדובר בזהב או באבנים יקרות, אלא במה שהחפצים האלה יכולים ללמד על האנשים שחיו ונקברו בעיר.
החפירה הנוכחית מצטרפת לממצאים נוספים שהתגלו באתר בעונת החפירות האחרונה, בהם מבני קבורה מלבני בוץ ומאבן גיר, וכן שני ארונות קבורה שנמצאו במצב מקוטע. אחד מהם היה עשוי גבס מוזהב ועוטר בכתובות אדומות, ולפי הדיווחים ייתכן שהיה שייך לדמות צבאית. באתר נמצאו גם גושי אבן גיר עם כתובות הירוגליפיות, שמחזקים את החשיבות של המשך המחקר במקום.
הגילוי החדש לא מחבר ישירות בין החפצים לבין יוסף, אסנת או פוטי פרע, אבל הוא כן מזכיר שהערים המופיעות בתנ"ך לא היו שמות מומצאים על דף, אלא מרכזים חיים, עשירים ומורכבים, עם פולחן, קבורה, מעמדות ותפיסת עולם שלמה. אלפי שנים אחר כך, חלק מהעולם הזה חוזר אל פני האדמה דרך עגילים קטנים, חרפושיות כחולות וקמעות שנקברו מתחת לבוץ של קהיר.