סיפורה של אח'תאתון (ששרידיה נמצאים כעת באתר אל-עמארנה), העיר המצרית העתיקה ששימשה לזמן קצר במאה ה-14 לפני הספירה כבירת המדינה וביתו של פרעה אחנתון, הוא סיפור טרגי. היא נוסדה באמצע שום מקום על ידי מלך ששמו נמחק כמעט לחלוטין מההיסטוריה ויש שהגידו אותו כפרעה השנוא ביותר אי פעם. כמעט מיד לאחר מכן היא נפגעה לכאורה במגפה קטלנית שהמיתה תשעה בני מלוכה ומאות רבות של פשוטי עם. לבסוף, היא ננטשה כליל, והפכה שוב לשוממה כפי שהייתה רק 20 שנה קודם לכן.
העיר נבנתה ע"י אחנתון, (שנודע גם כאמנחותפ הרביעי) שהיה מהפכן דתי שייסד את דת האתוניזם והעלה את אל השמש, אתון, למעמד של אל עליון, במקומו של האל אמון. יש הטוענים שהוא היה מבשר המונותאיזם בהצהרתו כי אתון הוא לא רק האל העליון, אלא האל היחיד. עם מותו של אחנתון, כת האתון שהקים הפסיקה לפעול כמעט מייד. בנו, תות-ענח' אתון, שינה את שמו לתות-ענח'-אמון, נטש את אחתאתון, והעיר הפכה לעיי חורבות לאחר שמגיפה קטלנית תקפה אותה.
לפחות, כך חשבנו שקרה. יש רק בעיה אחת: לפי מחקר שביצע ניתוח חדש של הרישומים הפיזיים והכתובים של העיר, מרבית הראיות שגויות לחלוטין.
"השאלה האם העיר נפגעה ממגפה נידונה זמן רב", כותבים המחברים, אך המסקנה שלהם חותכת: "מרבית הראיות מצביעות על כך שהעיר בכלל לא נפגעה ממחלה מגפתית עם תמותה ניכרת". לא רק זה - החוקרים גם טוענים כי העיר מעולם לא באמת "ננטשה" בצורה דרמטית. "הרושם מהרישום הארכיאולוגי הוא שהעיר ננטשה באופן מסודר שנתן לאנשים זמן לאסוף ולהסיר חפצים" מציינים המחברים. זו לא הייתה בריחה חפוזה של אוכלוסייה שחששה ממחלה, אלא יציאה מתוכננת.
החוקרים טוענים כי מספר ההרוגים שצוין כהוכחה למגפה הוא למעשה הערכת יתר. את מותם של בני המלוכה ניתן לייחס ברובו להסבר הגיוני: המלכה תִיֶי, למשל, נפטרה ככל הנראה בסביבות גיל 50 - גיל מבוגר מאוד יחסית לימים ההם. בקצה השני של הסקאלה, שתי בנות המלוכה הצעירות מתו בגיל 5 או פחות; זהו עניין טרגי, כמובן, אך שיעור תמותת תינוקות וילדים גבוה היה שכיח ואכזרי בחברות קדם-מודרניות.
עוד בנושא
נחשפה "עיר הזהב האבודה של מצרים" שהייתה קבורה במשך 3,000 שנה
הקברים הנשכחים במצרים: קברי פרעונים בני 4000 שנה נחשפו ליד קהיר
אז מדוע האגדה נולדה?
אם אין ראיות פיזיות לנטישה המונית, ואם היקף התמותה טבעי יחסית לתקופה - מדוע האגדה על המגפה היא כמעט "עובדה" היסטורית?
התשובה מובילה אותנו לשכנים מצפון: החיתים.
במאה ה-14 לפני הספירה, היחסים בין הממלכות היו מתוחים. כאשר מגפה קטלנית פגעה בבירה החיתית חַתּוּשָׁה, המלך החיתי מורשילי נזקק במהירות להסבר פוליטי. הפתרון שלו היה להטיל את האשמה על אויביו: המצרים.
הוא כתב סדרת טקסטים דתיים הידועים בשם "תפילות המגפה", בהן טען: "כאשר החיתים החזירו את השבויים המצריים שלקחו [במהלך סכסוכים קודמים], מגפה פרצה בקרב השבויים... שבויים אלה נשאו את המגפה לארץ חתי...". כלומר: האשמה בפרוץ המגיפה הוטלה ישירות על המצרים.
המלך מורשילי בעצם השתמש בשיח על המחלה ככלי תעמולה כדי להסביר את האסון בבירה שלו, תוך שהוא מאשים גורם חיצוני - מצרים ועיר הבירה החדשה שלה, אח'תאתון. מכיוון שמרבית התיעוד על המלך אחנתון ועירו נמחקו ע"י השושלות הבאות, ההיסטוריה זכרה את ההסבר החיתי וייחסה את פרוץ המגיפה לנפילתה של העיר אח'תאתון.
אך הבעיה היא כפולה: ראשית, אח'תאתון וחַתּוּשָׁה הופרדו על ידי למעלה מ-1,145 קילומטרים - מרחק עצום באותם ימים. שנית, אין למעשה שום אזכור ישיר לכך שהמגפה האמורה התקיימה באח'תאתון עצמה.
החוקרים מסכמים כי "זוהי רשת של ראיות נסיבתיות שמקשרת את עמרנה... למחלות, בעיקר מרישומים שנכתבו במקומות או בזמנים אחרים". במקום עובדות מוצקות, הסיפור הפך ל"אמת" היסטורית באמצעות חזרה בלתי פוסקת על אותה שמועה ישנה.