התחזית המצמררת מ-1997: "אמריקה תגיע השנה למשבר גורלי"

כמעט שלושה עשורים לפני שארצות הברית נכנסה לעידן של מגפה עולמית, קיטוב פוליטי קיצוני, משברים כלכליים ואובדן אמון עמוק במוסדות השלטון, שני חוקרים אמריקנים פרסמו ספר שטען כי כל זה אינו מקרי. לפי התיאוריה שלהם, ההיסטוריה האמריקנית לא מתקדמת בקו ישר, אלא במחזורים קבועים פחות או יותר - וכל מחזור כזה מסתיים ברגע משברי שמטלטל את המדינה כולה.

הספר, The Fourth Turning, יצא ב-1997 ונכתב על ידי ויליאם שטראוס וניל האו - שני החוקרים שגם מזוהים עם הטבעת המונח "מילניאלס". בלב הספר עומדת טענה מעוררת מחלוקת: ההיסטוריה האמריקנית נעה במחזורים של כ-80 שנה, וכל מחזור כזה מחולק לארבעה שלבים. השלב האחרון, שהם כינו "המפנה הרביעי", הוא שלב של משבר עמוק, שבו סדר ישן מתפרק וסדר חדש נולד במקומו.

לפי התחזית שלהם, משבר חדש היה אמור להתחיל סביב אמצע שנות ה-2000, להגיע לשיאו סביב 2020 - ולהתכנס להכרעה סביב 2026. עכשיו, כשהשנה הזו כבר כאן, הספר הישן מקבל תשומת לב מחודשת ברשת ובתקשורת האמריקנית. לא בגלל שהוא חזה במדויק אירוע אחד, אלא מפני שתומכיו טוענים שהכיוון הכללי שלו נשמע מטריד מאוד בדיעבד.

שטראוס והאו לא כתבו ב-1997 שהעולם עומד בפני פיגועי 11 בספטמבר, המשבר הפיננסי של 2008 או מגפת הקורונה. הם גם לא נקבו בשמות מנהיגים, מפלגות או אירועים ספציפיים. במקום זאת, הם תיארו תקופה עתידית של אי יציבות עמוקה: משברים כלכליים, קריסה באמון הציבורי, הקצנה פוליטית, תסיסה חברתית ותחושה רחבה שהחלום האמריקני כבר לא מבטיח את מה שהבטיח בעבר.

בקטע שחוזר עכשיו לכותרות, הם כתבו כי אם "זרז המשבר" יגיע סביב 2005, השיא צפוי סביב 2020 וההכרעה סביב 2026. "איך תיראה אמריקה כשהיא תצא מהמפנה הרביעי? ההיסטוריה לא מציעה ערבויות", כתבו השניים.

המשפטים הבאים היו קודרים אפילו יותר. המחברים הזהירו כי תוצאה אפשרית של המשבר עלולה להיות "תבוסה מתמשכת" שממנה התמימות הלאומית של אמריקה - ואולי אפילו האומה עצמה - לא תתאושש. זו בדיוק הסיבה שהספר, שנשמע במשך שנים כמו תרגיל אינטלקטואלי על מחזוריות היסטורית, הפך בשנים האחרונות לחומר נפץ עבור מי שמחפשים הסבר גדול לכאוס האמריקני.

תומכי התיאוריה מצביעים על רצף האירועים של שני העשורים האחרונים כראיה לכך שהמחברים אולי זיהו משהו עמוק: פיגועי 11 בספטמבר, המלחמות שאחריהם, המשבר הפיננסי של 2008, מגפת הקורונה, המחאות החברתיות, הבחירות הסוערות, האלימות הפוליטית והחשש הגובר מפני שחיקה של הדמוקרטיה האמריקנית.

לטענתם, 2020 אכן נראית כמו שנת שיא: מגפה עולמית, סגרים, אבטלה, מחאות המוניות אחרי מותו של ג'ורג' פלויד, בחירות נשיאותיות טעונות במיוחד והעמקה של הקרע בין המחנות הפוליטיים בארצות הברית. מנקודת המבט הזו, 2026 אינה "סוף העולם", אלא נקודת הכרעה אפשרית: השנה שבה המשבר אמור להתחיל להתכנס לצורה חדשה של סדר פוליטי וחברתי.

אבל כאן חשוב לעצור את הדרמה. המבקרים של The Fourth Turning טוענים שהתיאוריה רחבה מדי, ולכן כמעט כל משבר גדול יכול להיראות כאילו הוא מתאים לה בדיעבד. כשאומרים מראש שצפויה תקופה של מלחמות, מגפות, משברים כלכליים או אי יציבות פוליטית - לא קשה למצוא אירועים שיתיישבו עם זה, במיוחד במדינה גדולה ומסוכסכת כמו ארצות הברית.

גם ניל האו עצמו, שנותר ממשיך דרכה המרכזי של התיאוריה אחרי מותו של שטראוס ב-2007, עדכן בשנים האחרונות את מסגרת הזמן. בספרו מ-2023, The Fourth Turning Is Here, הוא טען שהמשבר הנוכחי עדיין כאן, אך דחף את נקודת השיא האפשרית עמוק יותר אל תוך שנות ה-30 של המאה הנוכחית.

במילים אחרות, גם לפי אחד מאבות התיאוריה, 2026 אינה בהכרח נקודת סיום חדה וברורה. היא יותר תחנה בתוך תקופה ארוכה של טלטלה. האו ממשיך לטעון כי ארצות הברית עוברת עידן משברי, אבל גם מדגיש כי אחרי תקופות כאלה יכול להגיע שלב של בנייה מחדש: יותר אמון אזרחי, יציבות חברתית ומוסדות חזקים יותר.

זו אולי הסיבה שהספר מצליח להחזיק שני רגשות מנוגדים בו זמנית: פחד וסקרנות. מצד אחד, הוא מצייר אמריקה שמתקרבת לרגע מבחן היסטורי. מצד שני, הוא מזכיר שגם אחרי המשברים הגדולים ביותר בתולדותיה - המהפכה האמריקנית, מלחמת האזרחים, השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה - ארצות הברית יצאה אחרת, ולעיתים גם חזקה יותר.

השאלה הגדולה היא לא אם הספר "חזה את העתיד" במדויק. הוא לא. השאלה היא למה כל כך הרבה אנשים מרגישים עכשיו שהוא תיאר היטב את ההווה שלהם. וכשמדינה שלמה מרגישה שהיא חיה בתוך פרק סיום של מחזור היסטורי, לפעמים התחזית עצמה הופכת לחלק מהסיפור.