לפחות 30 בני אדם מתו מאז תחילת חודש מאי במחנה קיגונזה לעקורים בעיר בוניה שבצפון-מזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, במה שמתואר על ידי הנהלת המחנה כאירוע חסר תקדים. חלק מהקורבנות אובחנו כחולי אבולה, והנתונים מעוררים חשש כי המחלה מתפשטת במהירות בתוך המחנה הצפוף.
המחנה, שבו חיים יותר מ-15 אלף בני אדם, ממוקם בבוניה - מוקד התפרצות האבולה במדינה. למרות העלייה החדה במספר המתים, עד לאחרונה נמנעו חולים ובני משפחותיהם מלאפשר לצוותים רפואיים לבצע בדיקות, מה שהקשה על קביעת סיבות המוות.
לדברי דובר המחנה, דזירה גרודיה באפי, כל הקורבנות סבלו מתסמינים הכוללים כאבי ראש, חום והקאות - תסמינים המזוהים עם אבולה. "אנשים פשוט לא היו מתים כך בעבר", אמר לרויטרס.
נשיא המחנה, דז'דז'ו נדרוטסי אטיין, מסר כי עשרה בני אדם נקברו במהלך השבוע האחרון בלבד. לדברי גרודיה, בדרך כלל נרשמים במחנה בין מקרה מוות אחד לשלושה בחודש.
ג'סטין זאנאמוזי, מנהל ארגון הסיוע הקתולי קאריטס, סיפר כי אנשי הארגון נתקלו ביום רביעי בכמה גופות מכוסות בסדינים, בהן אישה בהיריון וילדים. תיעוד שצולם ביום חמישי ואומת על ידי רויטרס הראה צוותי בריאות בחליפות מיגון מחטאים גופות ומכינים ארונות קבורה קטנים לצד צלב, בעוד בני משפחה מתאבלים במקום.
לדברי זאנאמוזי, ניסיונות של אנשי הסיוע לשכנע את התושבים לאפשר לרופאים לבדוק את הגופות נתקלו בסירוב מוחלט.
התפרצות האבולה הוכרזה רשמית בקונגו ב-15 במאי, אולם הרשויות מסרו כי מקרי המוות החלו עוד קודם לכן. גרודיה אמר כי דגימות שנלקחו מחמישה מהקורבנות נשלחו לבדיקה, וחלקן נמצאו חיוביות לאבולה. שלושה גורמי סיוע אישרו כי גם בדיקות שנלקחו מחלק מהמתים השבוע נמצאו חיוביות לנגיף, מבלי לציין כמה מהם.
הטרגדיה ניכרת גם בסיפורים האישיים. קאטו לונו, תושב המחנה בן 47, איבד שניים מילדיו, בהם תינוק בן שישה חודשים. "אלו תנאים שאף בן אדם לא אמור לחיות בהם. אם תסתכל סביבך, אנשים מתים בזה אחר זה", אמר.
גורמי סיוע מזהירים כי העלייה במספר המתים משקפת את הפגיעות הגוברת של אוכלוסיות העקורים למחלות מדבקות, על רקע קיצוצים במימון שירותי מים, היגיינה ותברואה. לפי נתוני האו"ם, המימון לתחומים אלה בקונגו הצטמצם ביותר ממחצית בין 2024 ל-2025 והסתכם בכ-38 מיליון דולר בלבד. גם השנה, מתוך בקשת מימון של 80 מיליון דולר, גויסו עד כה רק 21%.
בקיגונזה חיות משפחות גדולות באוהלי פלסטיק המוצבים במרחק של פחות ממטר זה מזה, בעוד ילדים מסתובבים יחפים בסמטאות העפר. במקום קיימים שירותים שנבנו בסיוע USAID, סוכנות הסיוע האמריקנית, אך לדברי הנהלת המחנה וגורמי סיוע מספרם אינו מספיק ולעיתים קרובות הם עולים על גדותיהם. "הבורות מתמלאים במהירות, והאנשים נאלצים לרוקן אותם בעצמם בידיים חשופות", אמר דובר המחנה גרודיה.
